פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת ויצא הרב יהושע ויצמן ג' כסלו תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - ויצא - הסולם - להאמין בשלמות


בפרשת השבוע אנו פוגשים את חלומו של יעקב, שבמרכזו ניצב הסולם.
חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב'1) עוסקים בעניינו של הסולם.

ר' נחמן פתח (ירמיה ל): "ואתה אל תירא עבדי יעקב", מדבר ביעקב, דכתיב (בראשית כח): "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם, דאמר ר' שמואל בר נחמן: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים, ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר: אפשר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא עבדי יעקב", אפילו הוא עולה ויושב אצלי - משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב (עובדיה א): "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך".
אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב: אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, ואמר: שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן. אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא", אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה. אמר ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בר יוחאי, ר' מאיר היה דורש (תהלים עח): "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו", זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב, אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, יכול לעולם, אמר לו (ירמיה ל): "ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק" כמה דאת אמרת (ישעיה לט): "מארץ רחוקה באו אלי מבבל", (ירמיה ל) "ואת זרעך מארץ שבים", מגליא ומאספמיא ומחברותיה, "ושב יעקב" - מבבל, "ושקט" - ממדי, "ושאנן" - מיון, "ואין מחריד" - מאדום. "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה" אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן - "אעשה כלה", "ואותך לא אעשה כלה" - אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם, כמה דאת אמר "לא תכלה פאת שדך" - "לא אעשה כלה". "ויסרתיך למשפט" - מייסרך ביסורין בעולם הזה כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, אימתי "בחדש השביעי".

יעקב רואה את שרי האומות עולים, מגיעים לשיא - ויורדים. אומר לו הקב"ה: עלה. יעקב מתיירא - הסולם הזה הוא סולם שמי שעולה בו - יש לו גם ירידה. אולם הקב"ה מבטיח לו שאין זה כך, אתה עולה ואיך יורד. ועל כך אומרים חכמים אמירה חריפה, שאילולא היתה כתובה לא היינו יכולים לאמרה:

לא האמין ולא עלה.

במה לא האמין?
בזוה"ק שאלו שאלה דומה (ויצא קנ"א ע"א, בתרגום):

"וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו'". אמר רבי יהודה: כיון שכל זה הבטיח לו הקב"ה, למה לא האמין, שאמר "אם יהיה אלהים עמדי וגו'"... אם תאמר שלא האמין בקב"ה - לא. אלא שלא האמין בעצמו. אולי יחטא, ואותו החטא ימנע אותו שלא ישוב בשלום ותסתלק ממנו השמירה.

אחר ברכותיו של יצחק והבטחותיו של ה' לשמירתו של יעקב, אומר יעקב: "אם יהיה אלהים עמדי". מדוע "אם"? יעקב לא האם יעקב לא האמין ח"ו בקב"ה? לא! אלא שלא האמין בעצמו.
יש בדברים אלו אמירה של חז"ל, שהאדם צריך להאמין בעצמו. הקב"ה רוצה שנאמין בעצמנו, ולא נחיה בפחד. הקב"ה שם אותנו כאן בעולם ונתן לנו כוחות להתמודד, ואין אנו צריכים לפחד. "והעיקר - לא לפחד כלל". גם אם חוטא האדם, נתן לנו הקב"ה דרכי תשובה. על כן צריך האדם להאמין בעצמו, בכוחותיו, ומתוך כך יש לו כוחות לפעול, לעלות ולהתקדם.

אף שהביטויים בזוה"ק ובמדרש דומים, נראה שכוונת המדרש שונה. במה לא האמין יעקב על פי המדרש?
המדרש מצטט את הפסוק: "לא האמינו בנפלאותיו". "אם תאמר שלא האמין בקב"ה - לא!". במה, אפוא, לא האמין יעקב?
נראה, שיעקב לא האמין בסולם.
הסולם מוצב ארצה - וראשו מגיע השמימה. על הסולם עולה מלכות אדום. שלבי הסולם הם שלבים בכינונה של אומה - צבא, כלכלה, חינוך, רווחה ועוד ועוד.
על כך תמה יעקב - האם אני עולה למעלה, באותו סולם שעולה בו אדום? והרי עלי נאמר "והנה ה' ניצב עליו". לי יש זימון ישיר למעלה, בלי להתעסק בהקמת מדינה וכדומה.
כיצד יתכן שדבר שמוצב ארצה ומחובר לעולם הזה - יגיע השמימה?
בהשאלה למציאות ימינו נאמר: כיצד יתכן שצבא וישיבה משולבים יחדיו? כיצד יתכן להקים ישיבות הסדר שמוצבות ארצה - בצבא, וראשן מגיע השמימה - בלימוד תורה בגדלות?
יש החושבים, שדבר המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה - הוא בעצם לא בארץ ולא בשמים. ישיבות הסדר, טוענים, לא לומדות תורה ברצינות ולא עושות צבא ברצינות. צריך להחליט - או שאתה בישיבה גבוהה לכל החיים, או שאתה בסירת. השילוב הזה נראה כמו ברוז - קצת רץ, קצת עף, קצת שוחה - אבל הכל בצורה חלשה ובינונית...

המדרש מלמד אותנו שאין זה כך. אנו צריכים להאמין בנפלאותיו של ה' - להאמין בסולם. השלמות של הופעת עם ישראל היא כאשר הוא על הסולם המוצב ארצה וראשו בשמים. אנו מסוגלים להקים תורה גדולה, המחוברת לצבא ולחיים. אין אנו חפצים בחלק מהחיים - או הארץ או השמים. אנו רוצים את הסולם המחבר ביניהם.

דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. (עבודה זרה י"ז ע"ב)

המחשבה שיש לעסוק בתורה בלבד היא מחשבה מוטעית. "וחיי עולם נטע בתוכנו" - זו תורה שבעל פה. החיים של עם ישראל הם הופעה של תורה.
הסולם שעליו עולות כל האומות - הוא הסולם שעליו עולה יעקב - ובראשו "והנה ה' ניצב עליו".

בגלות ניתן היה לחשוב שהדרך הנכונה לחיות היא "רק תורה". חזרתנו לארץ ישראל משיבה לחיינו אידיאלים רבים. ישוב הארץ, בנין המדינה, שמירה על בטחונה - כל אלו הם ערכים ומצוות שאנו נדרשים לקיימן.
כשם שכל אדם מצווה ללמוד תורה, כך גם כולם מצווים במצות ישוב הארץ וכיבושה מיד אויבינו (רמב"ן, עשה ד'). אל לנו לפחד מהסולם, ולחשוש שחיים מורכבים הם דבר לא נכון. אדרבה, זו הדרך הנכונה להגיע לראש הסולם.

במדרש על הפרשה אמרו (בראשית רבה פרשה ס"ח, ד'):

רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח): "אלהים מושיב יחידים ביתה", מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו. אמר לה: לששת ימים, כדכתיב (שמות כ): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו. אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו: ודא הוא אומנתיה (וזו היא אומנותו?!), אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה: פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני (פלוני ישא פלונית, ופלונית תנשא לפלוני), וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה). אמרה להון: מה לכון, דא אמרה, לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם: מה לכם, זו אמרה, איני רוצה בזה, וזה אמר: איני רוצה בזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להן, מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב (תהלים סח): "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", מהו "בכושרות" בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי (מי שרוצה אומר שירה ומי שאינו רוצה - בוכה). אמר ר' ברכיה: כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא: הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר (תהלים עה): "אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים"...

לא לחינם מובא בפרשתנו מדרש זה, "הקב"ה יושב ועושה סולמות". יש בכך אמירה יסודית וחשובה.
הסולם משלב בין ערכים. בבריאת העולם ברא הקב"ה בעולם ערכים שונים, ומאז הוא מזווג זיווגים - כל מציאות מורכבת מכמה ערכים שיש לחבר בייהם, ולשם כך עושה הקב"ה סולמות. אדם צריך לעסוק בתורה ולדאוג לפרנסתו ולהיות שותף בשמירה על בטחון המדינה - כל הערכים שייכים ויש צורך לבנות את הדרך, כיצד עולים על ידי כל הערכים אל השמים. הקב"ה עושה סולמות המוצבים ארצה וראשם מגיע השמימה.

חשוב להפנים את הידיעה שהמציאות מורכבת. אין היא חד משמעית וחד מימדית. חוסר הבנת המורכבות של המציאות הוא בעצם חוסר הבנת דרכו של הקב"ה בהנהגתו את העולם.
יש לנו אחריות אדירה על הופעת התורה כראוי. יש לנו אחריות אדירה על בטחון המדינה. יש לנו אחריות אדירה על החינוך. ועוד ערכים רבים שיש לקחת עליהם אחריות, ולבנות מציאות מורכבת, המשלבת את כל הכוחות וכל הערכים למציאות אחת.

המשכיות הופעתה של תורה בעם ישראל מונח על כתפינו. זו אחריות אדירה. עלינו להופיע תורה בעוצמה ובגדלות. כגודל האחריות כך צריך להיות גודל השקידה והעמל שלנו בתורה.
כך גם ביחס לצבא. מתוך המחוייבות לתורה אנו יוצאים לשרת בצבא. חז"ל מונים כאחד מארבעים ושמונת הדברים שהתורה נקנית בהם: "נושא בעולם עם חברו". בדורנו הדבר בא לידי ביטוי בצורה המלאה בשירות בצבא. זו הדרך לקנות תורה בצורה מלאה ואמיתית.

מתוך נשיאה בעול בכל האתגרים העומדים בפני עם ישראל - נבנית דרך מורכבת המשלבת ערכים רבים ומופיעה תורה בעצמה רבה.

גם תורת ארץ ישראל, שאנו מנסים בישיבה לסלול את דרכי לימודה, היא סוג של סולם. יש שני ערכים - תורה וארץ ישראל - והסולם מחבר ביניהם. יש קשר בין הישיבה בארץ ישראל ובין דרך לימוד התורה. העוסק בתורה בארץ ישראל צריך להתמלא בשאיפות גדולות ונשגבות.

חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ (ירושלמי נדרים פ"ו ה"ח).

קבוצה קטנה של לומדי תורה בארץ ישראל חביבים על הקב"ה יותר מגדולי עולם עצומים שבחו"ל. ארץ ישראל - "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". העוסק בתורה בארץ ישראל פוגש את המבט האלוקי. זה מרומם מאוד וגם מפחיד. הנמצא בפלטרין של מלך צריך להיזהר שבעתיים בכל מעשה לשו (עי' דרשת הרמב"ן לראש השנה). אמנם מבטו של ה' עלינו הוא מבט של אהבה, של שפע, מבט שנותן כוחות באדם.
לימוד תורה בארץ ישראל הוא דבר עצום, וכאשר מודעים לכך - סגולת הארץ פועלת עליו יותר. מי שמאמין בקשר בין מעלת ארץ ישראל ובין לימוד התורה בארץ - זוכה להבנות עמוקות בתורה.
מוטלת עלינו אחריות להופיע את התורה הגדולה של ארץ ישראל.

הסולם שיעקב רואה בחלומו הוא סולם של חיבור בין ערכים, ועלינו להאמין בכוחו של הסולם, ולא לפחד לעלות עליו. כך נזכה שיתקיים בנו: "והנה ה' ניצב עליו".






1 המדרש איננו על פרשת "ויצא", אלא על פרשת אמור, כאחת הפתיחות לפסוקי ראש השנה.



-------------------------------------------------------------------------------------------