לחיות עם פרשת השבוע – הר סיני בימינו

פרשת השבוע היא "פרשת מעמד הר סיני". אנו צריכים להשתדל לחיות את מעמד הר סיני.
הרמב"ן מונה את זכירת מעמד הר סיני כמצוה (הוספות למצוות לא תעשה, ב'):

המצוה השניה שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים, והוא אמרו יתעלה: "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב וגו'". והכונה בזה גדולה מאד. שאם היו דברי תורה באים אצלנו מפי הנביא עליו השלום בלבד אף על פי שנתאמת אצלנו ענין נבואתו באותות ומופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום בזמן מן הזמנים ויצונו בשום הפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת תהיה התורה נסוחה על יד השני או יכנס בלבנו ספק על זה, אבל כשהגיענו ביאור התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו רואות אין שם אמצעי נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו ולא יועילהו אות ולא יצילהו מידינו מופת. שאנחנו היודעים ועדים בשקרותו ובפחזותו. זה הוא שנאמר במעמד ההוא (יתרו יט) וגם בך יאמינו לעולם…

הרמב"ן רואה במעמד הר סיני חיזוק לאמונת התורה מן השמים.

ננסה לעמוד על משמעויות נוספות של מעמד הר סיני, מכמה בחינות.

נראה שלמעמד הר סיני יש משמעויות רחבות ומרחיקות לכת. נעמוד על משמעותו מבחינה לאומית, מבחינה מדינית, מבחינה צבאית ומבחינה אישית.
חשוב להגדיר את המשמעויות השונות כדי שנוכל לחיות את מעמד הר סיני בצורה נכונה.

נפתח במשמעות האישית.
הרמח"ל בספרו אדיר במרום כותב:

ותדע שאפילו כל מה תלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני.

כל דבר שהוא אמיתי בתורה – מגיע מסיני. הכל כלול במעמד הר סיני, ובכל דור מתגלה החלק בתורה שראוי לדור זה. לאור האתגרים המיוחדים שהדור עומד בפניהם, לאור המקרים הקורים באותו דור, לאור המידה שבה מנהיג הקב"ה את עולמו בדור זה – מתגלה התורה המיוחדת לדור, ומתרחש מעמד הר סיני המתאים לדור זה.
מתוך כך הדברים "שמחים כנתינתם מסיני", שהרי הם מתאימים וראויים לדור.
בהמשך עומד הרמח"ל על המשמעות של דבר זה לכל אדם ואדם:

ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת.

אלו דברים מרגשים במיוחד.
לפני כמה שנים השתתפתי בערב השקה של ספר שנכתב על ידי תושב כפר ורדים יחד עם בוגר של הישיבה. אמרתי לתושבי הכפר – כשאתם לא לומדים תורה, הבעיה היא לא רק שלכם אלא גם שלנו. התורה שאנו לומדים חסרה את האות שלכם ואת החלק שלכם בתורה. אם יהודי איננו מגלה את החלק המיוחד שלו בתורה – התורה איננה נשלמת.
התורה חסרה בהופעתה בעולם, וזה דבר קשה.
השלמת התורה נעשית על ידי לומדי התורה.
בדרך כלל, תופסים את לימוד התורה בצורה הפוכה. התורה קיימת בארון, היא שלמה מרגע כתיבתה, ותפקידי כלומד הוא להקליד את התורה שכתובה בספר – לתוך הראש שלי. מתוך כך אומר לעצמו האדם – הכל כבר כתוב, מה ההבדל אם אני לומד את הדברים או לא?
אך האמת איננה כך. יש משמעות רבה ללימוד שלך את התורה. לימוד תורה איננו הקלדה של התורה שכבר כתובה בראשך. לימוד תורה הוא מפגש של התורה עם האישיות שלך. מפגש זה מייצר דבר חדש שלא היה מעולם ולא יהיה לעולם. יש לכל אחד אחריות עצומה על השלמתה של התורה. החלק שצריך להיוולד מהמפגש שלך עם התורה – לא יכול להופיע בועלם בצורה אחרת. בלי החלק שלך – התורה חסרה!
אנו שזכינו להיות מיושבי בית המדרש, – יש לנו אחריות גדולה מאוד שהחלק שלנו יבוא לידי ביטוי. זה דורש עמל ויגיעה לגלות מה החלק המיוחד שלי. כשאתה לומד סוגיא ואומר אותה במילים שלך, ועוד חושב מה זה עשה לך, איזה ערך נוסף לך מהלימוד, מה החיבור המיוחד בינך לבין הסוגיא – הוספת חלק בתורה. כעת התורה שלמה יותר. יש כאן הופעה של משה שהוריד את התורה לעולם. גם אתה הורדת חלק מהתורה לעולם, שלא היה יכול להופיע בלי הלימוד שלך.
פעמים האמוראים אומרים אחד לחברו: "משה, שפיר קאמרת". מי שאומר דברים טובים בלימוד התורה – הוא בחינת משה. רוחו של משה מתגלה בו, והוא ממשיך את תפקידו של משה בנתינת התורה.
יש לנו אחריות, כפרטים וכציבור, על הופעת התורה.
כציבור ציוני, שמבין את ערך התקופה, ולומד תורה מתוך הבנת ערך זה – יש לנו תפקיד חשוב. האות שלנו והחלק שלנו בתורה נצרך וחיוני לדור הזה, ואיננו יכולים להפקיד את התפקיד הזה בידי מישהו אחר.

הדברים הללו מובילים להבנה חשובה:
מעמד הר סיני הוא ביטוי לאמון שהקב"ה נותן בכל אחד ואחד מאיתנו. הקב"ה פונה לכל אחד ואחד מאיתנו ואומר לו: הפקדתי בידך חלק מהתורה. אתה אחראי לגלות אותו ולהוציא אותו אל הפועל.
איך אנו מגיבים לאמון האדיר שהקב"ה מגלה בנו?
מעמד הר סיני הוא בעל משמעות לכל אחד – מתן תורה איננו שלם עד שכל אחד מגלה את חלקו בתורה. העולם כולו מחכה לנו, שנגלה את חלקנו בתורה. התורה האלוקית העליונה, שמלאכי השרת לא הסכימו לתת אותה לאדם – נתונה בידינו ועלינו מוטל התפקיד לגלות אותה בשלמות.
האמון שהקב"ה נותן בנו הוא גדול הרבה יותר מהאמון שאנו נותנים בעצמנו. כמה חבל, שאין אנו יודעים להעריך את התפקיד, הכוחות והעוצמות שיש בנו. לפעמים אנו חשים שאין אנו יודעים או ראויים ללמוד. מתוך כך איננו מצליחים ללמוד – והיאוש גורם לכך שבאמת לא נוכל ללמוד ולהצליח. עלינו להאמין בעצמנו מתוך כך שהקב"ה מאמין בנו.
אתה לומד שורה בגמרא, פסקא בכוזרי, דרשה במדרש – מבין מה זה אומר לך ומה זה עושה לך – אתה מגלה את החלק שלך בתורה. אתה משלים את מעמד הר סיני. אתה מוציא אל הפועל את האמון שהקב"ה נתן בך.
ההבנה הזו נותנת כוחות, רצון ומוטיבציה ללמוד ולהעמיק, ולגלות את חלקנו בתורה.

המשמעות הלאומית של מעמד הר סיני:
כשהגיעו ישראל להר סיני נאמר (שמות י"ט, ב'):

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.

ומפרש רש"י בשם חז"ל:

ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד.

עם ישראל כולו מתאחד סביב מעמד הר סיני. לקראת המעמד שולח ה' את משה אל העם לומר לו דברים חשובים (שמות י"ט, ג'-ו'):

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

בפסוקים אלה נותן הקב"ה כתב מינוי לעם ישראל. יש לכם תפקיד בעולם. השליחות שלכם היא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הקדושה קשורה לתכלית. "גוי קדוש" מלמד שיש תכלית לעולם, ועם ישראל הוא השליח של הקב"ה להוציא את השליחות הזו אל הפועל.
יש חשיבות רבה להבנה זו. עלינו לחיות מתוך שליחות. יש לנו תפקיד כאומה, והתפקיד הזה עובר לכל אחד ואחד מישראל.
לפני כמה שנים השתתפתי במפגש של אנשי חינוך, תחת הכותרת: "חינוך לאידיאלים בתקופה של מתירנות".
בדברי עמדתי על ההבדל בין ההשקפה התורנית על העולם ובין ההשקפה המתירנית על העולם. ההבדל הוא בשאלה האם החיים נועדו כדי לקבל מן העולם או כדי לתת. האם באנו כדי לצבור כאן זכויות שמגיעות לנו, לאכול , לשתות וליהנות, או שיש לנו תפקיד וחובות שעלינו לבצע בחיינו עלי אדמות.
בתגובה לדברי, קמה אחת המחנכות, ואמרה שהיא מבקשת לחזור על דברי במילים שלה. וכך אמרה: "אנחנו חושבים, שהאדם מגיע לעולם במקרה בנקודה מסויימת, עוזב את העולם במקרה בנקודה אחרת, והחיים הם מעבר מנקודה מקרית אחת לנקודה מקרית אחרת. אתם אומרים, שהאדם נשלח לעולם בנקודה מסויימת, הוא מסיים את השליחות בנקודה אחרת, והחיים הם ביצוע השליחות".
עניתי לה, שדבריה טובים יותר משלי, אך אינני מבין איך אפשר לומר זאת ולהישאר בצד השני. איך אפשר לחיות בתוך תחושה שהכל מקרי וסתמי?! (אמנם היום, אחר שלמדתי יותר על העולם הפוסט מודרני אני מבין יותר כיצד יש אנשים שחושבים כך).
דברים אלה מגדירים את המשמעות הלאומית של מעמד הר סיני. יש לכם תפקיד ושליחות שעליכם למלא בעולם.

המשמעות המדינית של מעמד הר סיני עולה מדברי חז"ל (עירובין נ"ד ע"א):

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב "חרות על הלוחות"… רב אחא בר יעקב אמר: אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר: "חרות", אל תיקרי חרות אלא חירות.

ובזוה"ק אמרו (ח"ב, משפטים קי"ג ע"ב):

"חרות על הלוחות", מהו "חרות על הלוחות", כך העמידוה, חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות.

התורה מרוממת אותנו אל מעל למציאות העכשוית, הקטנה. התורה משחררת אותנו מהשעבודים הקטנים.
אומה איננה יכולה להשתעבד באומה הנמצאת ברמה גבוהה יותר ממנה. התורה מרוממת אותנו למדרגה עליונה, וממילא אין האומות יכולות להשתעבד בנו. אנו משועבדים לתורה, וזה משחרר אותנו מהשעבוד לאומות (אבות פ"ג מ"ה):

רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

הבנה זו מובילה למשמעות נוספת של מעמד הר סיני, המשמעות הצבאית.
התורה מבטיחה לנו (דברים כ"ח, י'):

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.

מהו שם ה' הנקרא עלינו?
הגמרא (ברכות כ"א ע"א) לומדת את ברכת התורה מהפסוק (דברים ל"ב, ג'):

כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.

שם ה' היא התורה, שכולה שמותיו של הקב"ה.
כשהאומות רואות את התורה שיש בידינו, הן יראות מאיתנו.
מעמד הר סיני גרם לחיל ורעדה של כל העולם מהקב"ה. כך אנו מתארים זאת בברכת שופרות במוסף של ראש השנה:

וְגַם כָּל הָעולָם כֻּלּוֹ חָל מִלְּפָנֶיךָ. וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ. בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי. לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ. וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ. וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ.

משמעות הדבר היא, שהתורה היא כח ההרתעה הבסיסי והמשמעותי ביותר שיש לעם ישראל בפני אויביו. אין משהו אחר שיכול למנוע מאויבינו לתקוף אותנו. על גבי כח ההתרעה הזה צריך טילים משוכללים וחיילים טובים ומקצועיים. אולם אלו מועילים רק אחר שאנו ממלאים את הנקודה שאנו מופקדים עליה – הופעת התורה בעולם.
הרב קוק מתאר זאת (אורות המלחמה, ד'):

לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי.

על מתן תורה נאמר (תהלים פ"ב, ו'):

אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

עם ישראל הגיע למדרגה עליונה, שאין אומה ולשון יכולה להשתעבד בו. זו מעלת התורה ושם ה' הנקרא עלינו.
אולם לאחר חטא העגל חזר עם ישראל למדרגה רגילה (שם, ז'):

אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.

חטא העגל גרם לכך שאנו נראים כעם רגיל בין העמים, והעמים האחרים מנסים להילחם בנו.
בגמרא נאמר (שבת קנ"א ע"א):

אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה.

מדוע? מפני שצלם אלוקים שבאדם גורם ליראת הרוממות של החיות מפניו. אם הוא מבטא בחייו ובאישיותו את צלם אלוקים שבו – החיות נרתעות ונכנעות מפניו. אולם אם החלק הבהמי שבאדם שולט, והוא נדמה כבהמה – אומרת החיה: למה אתה ולא אני? והיא מתנפלת על עליו.
אמירה זו נכונה גם במישור הלאומי. "אין אומה שולטת בישראל עד שנדמה לה כאומה". אם כל מה שיש בנו זה שאנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – אז אנו כאומה רגילה. אם הקב"ה אינו מופיע ביסודות החיים של מדינתנו, אם התורה איננה מדריכה את חיינו כאומה – אנו עוד מדינה על הגלובוס. מה הסיכוי שלנו לשרוד כך בין חצי מליארד ערבים? רק גאוה וחוצפה של הצבר הישראלי יכולות לגרום לנו לחשוב שאנו מסוגלים.
גם הגאוה הזו נשחקה במלחמת יום הכפורים. עד אז חיינו מכוחה של הגאוה היהודית והישראלית. החל מהרצל שחשב שאנו נביא לארץ ישראל את הקידמה, נלמד את הפלאחים טכנולוגיה – כולם יאהבו אותו. ובהמשך – העם היהודי חכם מאוד, אחוז מקבלי הנובל הוא הגבוה ביותר – מי יכול עלינו?!
מלחמת יום הכפורים קצצה את האף הגבוה והגאה של הישראלי, ומאז אנו זוחלים על ארבע ומבקשים שלום. מוכנים לתת את ארץ ישראל ולשחרר רוצחים – העיקר שיהיה לנו שלום.

הדרך להתקיים במזרח התיכון איננה על ידי גאוה חסרת תוכן, אלא על ידי הבנה שיש לנו שליחות. שם השם הנקרא עלינו איננו מקור לגאוה, אלא הוא מציאות חיים של שליחות, של תפקיד שיש לנו. אנו ממלכת כהנים.
הקישור שלנו אל התורה ואל משמעותה יוביל לרתיעה של האומות מפנינו. כשאנחנו נבין ונחיה את האמת האלוקית ונדע את ערכנו – כל האומות שסביבנו יבינו את ערכנו, וכי יש כאן שליחות גדולה שאל להם לפגוע בה.

כתלמידים בישיבת הסדר השליחות הזו משמעותית עבורנו אף יותר. יש לנו שליחות בהופעת התורה של ישיבות ההסדר.
מאז קום המדינה כל החידושים בתורה, בדרכי הלימוד, בתחומי הלימוד, בהסתכלות חדשה – יצאו מבין כתלי ישיבות ההסדר. ישיבות ההסדר הן מקור להתחדשות, כיון שהן חיות את התורה לאור התקופה המיוחדת שבה אנו חיים.
יש לנו שליחות גדולה של החדרת שם ה' לתוך הצבא. הצבא פועל כביכול בלי קשר לשם ה', ועלינו לגלות כי הקב"ה מנהל ומוביל את עם ישראל ואת קיומו. זו המשמעות של בני תורה הנמצאים בצבא.
על דרך החידוד ניתן לומר, שכל בחור בישיבת הסדר צריך לקבל תואר: "יורה יורה".
"יורה" אחד – בנשק, ו"יורה" שני – בתורה. האר"י מבאר את המושג תורה מלשון הוראה – התורה מורה לנו מהו הקב"ה, מהי דרך ההנהגה של העולם.
זו השליחות הגדולה שלנו – שהצבא יהיה מתוך תורה, והתורה תהיה מחוברת לצבא. אם נעמוד בכך – שם ה' יהיה נקרא עלינו, ולא תהיה שיטת מלחמה נוהגת. כח ההתרעה הרוחני יפעל את פעולתו.

כיון שחפצי שלום עלינו, ואין אנו רצים במלחמות, עלינו להעצים את התורה ואת שם ה' שנקרא עלינו. אז יהיה שלום אמיתי, שאיננו דורש ויתורים. יראת הרוממות של האומות בפני העוצמה האדירה שהתורה נותנת לעולם חזקה יותר מכל הנשק החדישים ביותר.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *