פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת ויקרא הרב יהושע ויצמן כ"ז אדר תשע"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - ויקרא - הרהורים בעקבות הבחירות


תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 הן חויה מיוחדת במינה.
זו חויה דומה למה שהיה בבחירות בשנת תשנ"ו, אז התמודדו בבחירות לראשות הממשלה שמעון פרס ובנימין נתניהו. מלבד הסקרים שהראו, כמובן, על נצחון לפרס, היה לחץ על הבוחר הישראלי גם מבחוץ. נשיא ארצות הברית דאז, קלינטון, אמר ערב הבחירות שיהיה הרבה יותר קל לממשל בארצות הברית לעבוד עם פרס. היתה זו התערבות בוטה בבחירות בישראל, והיה נראה שהנצחון כבר הוכרע לטובת פרס.
ביום הבחירות הגעתי לאחת הקלפיות במעלות, ואמר לי יהודי מבוגר: התלבטתי מה להצביע. אני רוצה את נתניהו, אבל נשיא ארצות הברית תומך בפרס, ואם כך עדיף לבחור בו. איך מדינת ישראל יכולה לצאת נגד נשיא ארצות הברית?! בסוף אמרתי: "עם ישראל חי", ושמתי נתניהו...
זו עוצמה מיוחדת במינה. עומד יהודי מבוגר, מול נשיא ארצות הברית, ואומר לו: אתה אמרת משהו אחד, אבל עם ישראל חי, ועם ישראל שווה יותר ממך.
ואכן נתניהו ניצח. כמובן, הבחירות הן רק ההתחלה. הרבה מאבקים נגד הממשלה היו אחרי הבחירות ההן, אבל הבחירות עצמן היו חויה מיוחדת של "עם ישראל חי".

ביטוי לתחושות האלו ניתן למצוא בתחילת הפרשה, ובדברי הספרא, והדברים יאירו גם את האירועים שחווינו בימים האחרונים.
הפסוק הפותח את ספר ויקרא:

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

דרשו על כך חכמים בספרא (ויקרא, דבורא דנדבה, פרשה א'):

"ויקרא... וידבר", הקדים קריאה לדיבור. הלא דין הוא, נאמר כאן דבור ונאמר בסנה דבור, מה דבור האמור בסנה הקדים קריאה לדבור, אף דבור האמור כאן הקדים קריאה לדבור. לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות, תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות, דבור הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור...

מכאן לומדים חכמים, שבכל דיבור ודיבור שדיבר הקב"ה עם משה - הקדים קריאה לדיבור.
ובהמשך דרשו:

ומנין שעל כל קריאה היה אומר "הנני", תלמוד לומר: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני", שאין תלמוד לומר "ויאמר הנני", ומה תלמוד לומר "ויאמר הנני", מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר "הנני".

יש להבין את המשמעות של הקריאה הקודמת לדיבור, ושל אמירת "הנני" מצד משה בכל דיבור ודיבור.
הקריאה לפני הדיבור מלמדת, שהדיבור איננו רק ענין פרקטי, שמטרתו העברת מידע והוראות. הדיבור נובע מהקשר העמוק של הקב"ה למשה. הקריאה היא ביטוי לחביבות ולקשר, ומתוך הקשר שביניהם אומר לו הקב"ה מה לעשות ומה לומר לבני ישראל.
יש כאן קשר עמוק ורוח גדולה, שממנה בא הצד המעשי.

כך גם מצידו של משה. בכל קריאה - משה מתייצב. "הנני". אני מוכן, כולי מגוייס למשימה.
אמירת "הנני" מלמדת, שמעבר לכך שמשה עושה את המעשה, הוא מביא את כולו לעשיה. זו התגייסות מלאה של משה על כל מכלול אישיותו לדברי ה'.

נראה שבבחירות הללו חווינו את שני הדברים הללו, את הקריאה הקודמת לדיבור, המלמדת על הרוח הגדולה שהדיבור בא ממנה, ואת ההתגייסות המלאה למען ה', עמו וארצו.

מה בעצם היה כאן? נסקור כמה כותרות ששמרתי לצורך השיחה:
בכותרת ב"גלובס", כחודש לפני הבחירות, נכתב:

"הנשיא אובמה חותר לשינוי המשטר בישראל"
בעקבות הדיווחים על החלטת הבית הלבן למדר את ישראל ממידע על המו"מ עם איראן קובע הדיפלומט הוותיק ארון דייוויד מילר שנתניהו נמאס על אובמה - וזה עושה הכל על מנת להחליפו.

כותרת נוספת:

ועדת בדיקה בסנאט האמריקני בודקת אם ממשל אובמה מימן ארגונים המנסים למנוע את ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות לכנסת. כך מדווחת רשת החדשות האמריקנית "פוקס". על פי הדיווח, הוועדה בוחנת את המימון שנתן משרד החוץ האמריקני לארגון "קול אחד", האחראי לפעילותה של תנועת "V15".

ועוד:

האיחוד האירופי מכין מערך "צעדי ענישה" לישראל לתקופה שלאחר הבחירות: מקורות ישראליים ואירופיים שהובא בפניהם מידע על המהלכים המתוכננים אומרים כי מהירות הוצאתם של צעדי הענישה לפועל תלויה בזהות ראש הממשלה הבא. לדבריהם, אם בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, האיחוד יתחיל לפעול במהירות, בעוד שאם יצחק (בוז'י) הרצוג והשמאל ייבחרו, האיחוד ייתן לו הזדמנות במשך כמה חודשים, במטרה לבחון אם התהליך המדיני מתחדש.
מקורות מירושלים ומבריסל מסבירים, כי אף שהפלסטינים הם אלה שמציבים תנאים לחידוש המשא ומתן, לתפיסת האיחוד האירופי ישראל היא האשמה העיקרית בהיעדר שיחות השלום, ולכן הלחצים יופעלו עליה.
אחת הפעולות שנשקלות בחדרי חדרים היא תמיכה של האיחוד בבקשת ההצטרפות הפלסטינית לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג.

ארה"ב ואירופה מזהירות את אזרחי ישראל מפני בחירה בנתניהו, התקשורת בעלת הטיה ברורה ובוטה - ואנשים פשוטים עומדים מולם ועושים ההיפך. מנין העוז והתעצומות לאדם מן השורה להתגייס ולומר: זה לא מעניין אותי, אני לא נותן לזה יד?
יש רגעים שהם רגעי אמת, שבהם מופיעה רוח גדולה. רגעים של הקריאה שקדמה לדיבור - הרוח המולידה את המעשים. ההצבעה לא נובעת משיקולים כאלה ואחרים. הרי השיקול הפשוט - על פי הנתונים שכל אזרח קולט מהתקשורת - מוביל להחלטה הפוכה. מנין הכח לעשות ההיפך מהתקשורת? זה לא חשבונות, אלא רוח גדולה, תחושה שהפעם המציאות קוראת לי. יש כאן הבנה שמה שעומד למבחן זו עצמאותה של מדינת ישראל.
אנשים הרגישו שאינם יכולים לתת יד למי שמשתמש בגרועים שבאויבינו כדי לעלות לשלטון. אינם יכולים לתמוך במי שאחר כך יהיה מחוייב לאותם אויבים, ויאבד את עצמיותו ועצמאותו מולם.
ברגעי אמת נחשפת האמת של עם ישראל, ומכח האמת הגדולה הזו - בא המעשה בקלפי. זה ענין שמעל לחשבונות פוליטיים, זו קריאה שקודמת לדיבור.

היתה כאן גם אמירת "הנני". אנשים מגייסים את עצמיותם, שכן עצמאותנו ועצמיותנו הם שעמדו למבחן בבחירות הללו. האם אנו מדינה עצמאית או שאנו חפצים בגלות, בכפיפות לאומות העולם.
ראשוני "תנועת העבודה", שהגיעו לארץ כחלוצים, באו בגלל מאיסת הגלות. הם כל כך מאסו בגלות עד שזלזלו ביהודים שהגיעו לארץ לאחר השואה - "אתם גלותיים, הלכתם כצאן לטבח".
אולם מאיסת הגלות הזו לא היתה מכח התורה. על כן הביאה אותם בסופו של דבר להביא את הגלות לכאן - מוכנים להיות משועבדים לארצות הברית ולאירופה. זה מסכן את ארץ ישראל, את עם ישראל, ואת הקשר העמוק שבין העם והארץ.
בתגובה לכך קם עם ישראל ואמר: "הנני". אנו עצמאים. יש כאן התגייסות לענין, מעבר לעשיית המעשה בקלפי.

ציבור גדול בעם ישראל אמר: עד כאן! לא ניתן לאף אחד לשלוט עלינו. לא לתקשורת, לא לאומות העולם, לא לצביעות ולשקר, לשנאה ולכפירה. כל אלו לא יוכלו לשלוט עלינו. כנגדם באה הנקודה הפנימית של עם ישראל.
זוהי חויה גדולה שיש לשים לב אליה.

מובן, שהבחירות הן רק ההתחלה, ועוד נידרש למאבקים רבים על הארץ ועל עצמאותנו. אך את החויה הזו יש לנצור בלבנו.

בשולי האירועים, יש לעמוד על נקודה נוספת.
הקב"ה שונא את המחלוקת. אין זה משנה מי חולק וכמה הוא גדול וחשוב - המחלוקת היא דבר שלילי.
עלינו לפתח בקרבנו יכולת להכיל אנשים שונים, שיש להם דעות שונות. למרות שאיננו מסכימים איתם, וחושבים אחרת בתחומים רבים - עלינו להכיל אותם ולהצליח להוביל דברים בשיתוף פעולה.
חשוב לזכור, שמה שיקבע את הצלחתנו כעם זה אנחנו - האם אנו בשלום או במחלוקת?
השלום והאחדות הם ערכים מרכזיים מאוד. "תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה בהלכה" (סנהדרין כ"ד ע"א). עלינו להצליח לשבת ביחד עם מי ששונה מאיתנו1.
אנשים גדלו באותו בית מדרש, חבשו יחד את ספסלי הישיבות - יש לשבת ביחד ולדבר זה עם זה. חשוב שנלמד - לא לדבר סרה באיש, להכיל ולהנעים זה לזה בהלכה. גם מי שנראה לנו שהוא מזיק - עלינו להכיל אותו, להסכים לשבת יחד איתו, לדבר, לדון, לשמוע את נקודות האמת שיש בכל אחד.
את זה צריך לזכור בכל רגע.

את החויה שעברנו בבחירות הללו, את העמידה המיוחדת של "העם שבשדות" מול כל העולם - עלינו לזכור, ולדעת שיש לנו כוחות.
כשנראה שאנו חלשים, שקשה להאמין בעצמנו ובעם ישראל, נזכור שברגעי אמת אומרים "הנני", ומתגייסים למען העם והארץ.
עלינו להאמין בעם ישראל ובקב"ה שמוביל את כל המהלכים הללו, ומאמונה זו לשאוב כוחות לפעול ולעשות.






1 אמנם הגמרא אומרת (סנהדרין כ"ג ע"א): "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן", אך א. לא כל אדם הוא מנקיי הדעת שבירושלים. ב. גם אם לדין ולסעודה יש לבדוק עם מי יושבים - דברים אחרים ניתן לעשות בשיתוף פעולה.



-------------------------------------------------------------------------------------------