פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת חיי שרה הרב יהושע ויצמן כ"ב חשוון תש"פ

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - חיי שרה - לחיות!


חלקה העיקרי של הפרשה עוסק בסיפור מציאת האשה ליצחק אבינו.
חכמים במדרש עמדו על האריכות הגדולה של הסיפור. התורה מספרת את הסיפור לפרטי פרטיו - מה בדיוק עשה העבד ומה עשו לו בבית לבן. לאחר מכן, התורה חוזרת שוב על כל הסיפור מפיו של העבד, ולא מסתפקת באמירה קצרה שהעבד סיפר את סיפורו.
כך אמרו חכמים במדרש (בראשית רבה פרשה ס', ח'):

"ויתן תבן ומספוא לגמלים", אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא... "ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו", אמר רבי אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא...

התורה מתארת לנו את התבן והמספוא שנתנו לגמליו של העבד, ואת רחיצת הרגלים שלו ושל האנשים שבאו איתו. האם חשוב לדורות עולם שנדע, שהם רחצו את רגליהם? מהי משמעות הכתיבה של פרטים אלו בתורה?!

הרב קוק זצ"ל מתייחס לדברי המדרש, וקושר אותו לתקופה שלנו (אורות התחיה, י"ד):

...אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים.

ננסה להבין את משמעות הדברים.
המדרש מעמיד את שיחתן של עבדי אבות, מול תורתן של הבנים. יש בזה עמידה של התורה מול החיים. התורה אוסרת את השרץ, ובזה היא מקצרת ורומזת. העבד מופיע במציאות החיים - ובזה התורה מאריכה.
החיים עליונים יותר מן התורה. כך אומר הרב קוק זצ"ל במקום אחר, לאור מדרש חז"ל (אורות הקודש ח"ג עמ' קל"ח):

לשעבר תורה נתתי בכם, לעתיד חיים אני נותן לכם.

עוצמתם של החיים עתידה להתגלות, במעלה עליונה.
"וחיי עולם נטע בתוכנו - היא תורה שבעל פה" (טור אורח חיים, סי' קל"ט). התורה שבעל פה היא החיים עצמם, ולא מה שכתוב בספרים. יש איסור לכתוב את התורה שבעל פה (גיטין ס' ע"ב):

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.

על כתיבת התורה שבעל פה קראו חכמים את הפסוק (תהלים קי"ט, קכ"ו):

עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.

כיון שהתורה שבעל פה היא החיים - אי אפשר לכתוב אותה. וכי ניתן לכתוב את החיים בספר?
החיים של עם ישראל בארצו - הם תורה. שיחתן של עבדי אבות, המבטאת את החיים - גדולה יותר מתורתן של בנים. היא מולידה את התורה ואת הגאולה של הבנים. הליכת העבד לחרן היא מציאות חיים שבונה את האומה הישראלית, ומכאן גדולתה.

נראה, שמדבריו של הרב קוק זצ"ל באורות, ניתן ללמוד על משמעות רחיצת הרגלים של העבד ואנשיו:

...חזקו אל תיראו! אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים...

רחיצת הרגליים של העבד מלמדת, שבחיים יש גם לכלוך. האדם הוא לא רק ראש ולב, אלא גם רגלים, ובהן דבק לכלוך. יש גם גמלים שאוכלים מספוא, ולא רק בני אדם.
את תקופת הגאולה מכנים חז"ל: "רגליו של משיח"1. גם בתקופת המשיח יש רגלים, יש לכלוך ויש חושך. הלכלוך הוא הכפירה, הרשעה והשחיתות שיש בדור שבו מתנוצצת הגאולה. מתוך כל המחשכים הללו מתנוצץ אורו של משיח. תפקיד החושך הוא להסתיר את האור הגדול כדי שנוכל לקלוט אותו.
בגמרא מובא שאמוראים שונים אמרו על המשיח: "ייתי ולא אחמיניה" - הלואי ויבוא המשיח, אבל אני לא רוצה לראות זאת, בגלל הקשיים הרבים שיהיו בתקופה זו.
על כך אמר רב יוסף (סנהדרין צ"ח ע"ב):

רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.

יבוא, ואזכה לשבת בצֵל גללי חמורו. החמור הוא בהמה בזויה, וגללי החמור בזויים לא פחות ממנו. הגללים הללו עושים צל, ורב יוסף מוכן לשבת בצל של הגללים. רב יוסף מוכן לסבול את החושך והרשעה שבדור הגאולה, ובלבד שיזכה להיות בתקופה הזו, שמאיר בה אור כה גדול.
האור כה גדול, עד שיש צורך להסתיר אותו, על ידי תופעות שליליות.

אנו לא תמיד שמים לב לגודל האדיר של התקופה שאנו חיים בה. חדשות של יום אחד בתקופתנו, מקבילות למאות שנים בתקופות קדומות. ניקח יום אחד השבוע, יום שלישי (כ"ב בחשון).

שר החוץ האמריקאי מסר הכרזה, שההתנחלויות ביהודה ושומרון לא מהוות פגיעה בחוק הבינלאומי. בנאום נוסף שנשא לאחרונה, מסר שר החוץ את הרקע להכרזתו זו. לאחר שהראה במפה את הפער בין מדינת ישראל שהיא נקודה קטנה אל מול מדינות ערב, אמר:

כאשר אנשים מדברים על "פתרון" שתי המדינות זה מה שהם מציעים: שהאנשים שהקב"ה נתן להם את הארץ הזו לפני כמעט 4000 שנה, האנשים שחיים כאן, ויש להם את הזכויות על הארץ לא רק באופן חוקי, אלא גם דתי ופוליטי, ולפי החוק, שאנשים אלו שהנקודה הזו שייכת להם, שיתנו חלקים מהנקודה הזו, במקום שאותם חבר'ה בשטחים הירוקים הגדולים יתנו בכלל משהו. ואני לא יודע איך זה נשמע להם הגיוני.
הזכרתי שזו ארץ מולדתנו, והרעיון שצריכה להיות עוד כניעה מצד ארץ המולדת כדי להביא "שלום" - אין לו בסיס מבחינה היסטורית חוקית, פוליטית, ומצד התנ"ך.

אנחנו לא מעיזים לדבר כך. חלק מאיתנו גם לא מאמין בזה, לצערנו. אך אנו צריכים ללמוד ממנו, שאלו הדברים שהעולם יכול לשמוע ולקבל. ארץ ישראל היא שלנו מכח התורה והאמונה.
זהו יום היסטורי. המעצמה הגדולה בעולם מכירה בפעם הראשונה בזכותנו על כל חלקי ארץ ישראל שבידינו.
לעם ישראל יש תפקיד במשפחת העמים, ולכן חשוב שישיבתנו בארצנו תהיה מתוך הכרה של האומות בחשיבות הדבר. אולי מכח ההכרזה הזו, גם היהודים יכירו בזכותנו הנצחית, האלוקית, על ארץ ישראל.
הכתוב אומר (תהלים קכ"ו, ב'-ג'):

אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

בתחילה הגויים אומרים שה' הגדיל לעשות עִם ישראל. רק אחר כך גם אנו מכירים בכך שה' הגדיל לעשות עמנו, ואנו שמחים בזה. לפעמים הגויים מלמדים אותנו איך לראות את יד ה'.

דבר נוסף שדובר עליו בחדשות יום שלישי - מהומות באיראן.
הזכרנו בעבר פעמים רבות את דו"ח ועדת לוקר, שקבעה שאין כיום איום אסטרטגי על מדינת ישראל. בשני המעגלים הראשונים סביב מדינת ישראל, אין צבא אויב שמאיים על מדינת ישראל. האיום על מדינת ישראל בא מארגוני הטרור. ממילא צריך לבנות את הצבא בהתאם. יחידות שריון וצוללות פחות יעילות במאבק נגד הטרור. לא שולחים צוללת מול נער בן 16 שבא עם סכין. מול הטרור המאבק הוא רוחני, וכנגדו יש לחזק את כח העמידה של העם.
כשאמרנו זאת בעבר, נשאלתי פעמים רבות - והרי איראן מאיימת על מדינת ישראל?! אמנם היא לא בשני המעגלים הראשונים, וזהו לא צבא שמאיים ישירות לכבוש את מדינת ישראל. זהו איום מסוג אחר. ובכל זאת, חיכיתי לראות אימתי גם הם יפלו. הרי ההיסטוריה של העשור האחרון מלמדת, שכל מי שמתנגד למדינת ישראל ומאיים עליה - מתפורר. כך קרה לכל האומות שסביבנו, שנלחמו בנו שנים רבות.
ב"ה זכינו לראות שהגיע תור איראן. ההמונים מתקוממים נגד המשטר על מחירי הדלק, בעקבות הסנקציות של ארצות הברית. המהומות גובות מחיר גם בנפש, וכמו שאנו חוזרים ומבקשים (תהלים ל"ז, ט"ו):

חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.

אנו צריכים להתפלל שהמגמה הזאת תמשיך, וקשת הרשע של איראן תישבר לחלוטין.

אלו הן חדשות שבדרכו של עולם מתרחשות אחת לכמה מאות שנים. אומה מתפוררת אחת למאות שנים, והצהרה "ציונית" מפי ראשי המעצמה הגדולה גם לא מתרחשת כל יום.
והנה, ביום אחד אנו חווים שתי חוויות כאלו. זה מלמד אותנו כמה התקופה שאנו חיים בה גדולה, ואיזה אור גדול מאיר בה. אנו עלולים להסתנוור ממנו, אז הקב"ה דואג שיהיה קצת חושך ובלבול.
הקב"ה דואג שהאור לא יהיה גדול מידי. אם בנוסף לכל החדשות היתה קמה ממשלה ימנית שדואגת לתורה ולארץ - היינו מסתנוורים. אז יש עיכובים וסיבוכים בהקמת הממשלה, כדי שנוכל לסבול את האור של התקופה.

ההסתרות שהקב"ה מסתיר בהן את האור הן קשות, ודורשות מאיתנו התמודדות - מלחמת התרבות, סערות ה"הדתה" - כל אלו באו להסתיר את האור הגדול של התקופה כדי שנוכל לחיות איתו ושהוא יאיר את דרכנו.
הקב"ה הניח אותנו בתקופה כה גדולה ומאירה - כדי שנהיה ראויים לה. התפילה ולימוד התורה שלנו צריכים להיות ראויים לדור הגדול שאנו חיים בו. ככל שנכשיר את עצמנו להיות ראויים יותר - כך נהיה זקוקים פחות להסתרות, ונוכל לקלוט את האורות הגדולים של התקופה בלי מסכים.

אחת הדרכים להיות ראויים לכך היא ענוה. כך כותב הרב קוק זצ"ל בפסקה שהוזכרה לעיל:

וכל ענוי לב, אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים.

על ידי הענוה וההתבטלות לאור הגדול של התקופה, זוכים לקלוט אותו.
נתחזק בתורה וביראת שמים, בעבודת ה' ובעבודת המידות, כדי להיות ראויים לתקופה שאנו זוכים לחיות, עד לגאולה השלמה במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.



1 למשל: בראשית רבה פרשה מ"ב, ד'.


-------------------------------------------------------------------------------------------