הכלל: השוואת לשון הרמב"ם בכל המקומות שבהם מנה את המצוות, מלמדת על בחינות שונות ועניינים שונים במצוות.
בשלושה מקומות מנה הרמב"ם את המצוות. האחד בספר המצוות, ושנים נוספים בפתיחת הי"ד החזקה. בספר המצוות הביא הרמב"ם את הגדרת המצוה ואת מקורה בכתוב, וכן ראיות על היותה מצוה, מדוע נמנית המצוה כפי שהיא וכדומה.
בשני המניינים הנוספים הביא הרמב"ם את הגדרת המצוה הקיצור, וההבדל ביניהם הוא בסדר בו הובאו המצות. ב"מנין הקצר" ההביא הרמב"ם את המצוות כפי שסדרן בספר המצוות, וב"מנין על סדר ההלכות" הביא הרמב"ם את המצוות לפי חלוקתן להלכות הי"ד החזקה. בפתיחת כל קובץ הלכות חזר הרמב"ם על המצוות הכלולות בהלכות אלו.
כתב הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות:
מפני שקדם לנו החיבור המפורסם אשר כללנו בו פירוש כל המשנה והיתה כוונתנו בחבור ההוא לקצר באור ענין הלכה הלכה מן המשנה… ראיתי גם כן שאחבר חבור יכלול כל דיני התורה ומשפטיה עד שלא יהיה דבר חסר ממנו… ומפני זאת הכוונה גם כן ראיתי שהוא ראוי שאשים תחלה בפתיחת הספר מספר המצוות כלם עשה ולא תעשה. עד שתבוא חלוקת הספר על כללם ולא תמלט מצוה שלא נשלים הדבור בדיניה. אם בפרט כמו סוכה ולולב וציצית ותפילין כי כל אחת מהן סובלת הדבור בפרט, או על כלל מצוות מהם כמו שזכרנו אחר שנמנה אותם ונאמר שהלכות עבודה זרה אלו יש בהם כך וכך מצוות עשה והם אלו ואלו וכך וכך מצוות לא תעשה והם אלו ואלו. זה כלו להשמר שלא ייעדר וימלט ממני דבר שלא אדבר בו ובזכרי כל המצוות במספר הייתי בטוח מזה…
בדברים אלו באר הרמב"ם את הצורך במנין הקצר שבריש ספר היד החזקה והמנין על סדר ההלכות. המנין שעל סדר המצוות מגמתו למנות תרי"ג המצוות מצד עצמן בסדר הראוי למצוות, כשכל מצוה עומדת לעצמה, והמנין שעל סדר ההלכות מגמתו לקבץ את המצוות הנוגעות לנושא אחד בהלכה. במנין זה אין הכוונה כלל למנין, אלא לקבץ המצוות. שינוי מגמה זה מביא שינוי בהגדרת המצוות, כי יש הבדל בין אם רצוננו למנות המצוה בפני עצמה, במה היא מתיחדת ומדוע אינה כלולה במצוה אחרת, לבין אם רצוננו להגדיר את המצוה בביטוי המעשי שלה כפי שמופיעה בהלכה עם מצוות נוספות.
פעמים רבות שינה הרמב"ם את הגדרת המצוה בין המניינים השונים. שינויים אלה מלמדים על בחינות שונות בהגדרת המצוה, הבאים לידי ביטוי במניינים השונים, על פי הגדרתם.
יש לעיין, אפוא, בהגדרת הרמב"ם את המצוה בכל מנין ומנין, ולעמוד על השינויים ביניהם.