הכלל: כאשר ענין המובא בפסוק נמנה כמצוה – הפסוק כולו מהווה מצוה מתרי"ג המצוות.
יש פסוקים שיש בהם ציווי שמצד עצמו אינו ראוי להכלל בכלל תרי"ג מצוות, משום שאין הוא עומד בכללים שקבע הרמב"ם בשורשים לספר המצוות.
אף על פי כן, כיון שיש ענין הכלול בפסוק והוא ראוי להמנות בכלל המצוות – משום שבפסוק אחר הוא מופיע כמצוה מתרי"ג או בגלל סיבה אחרת – הרי שהפסוק על כל מרכיביו מהווה מצוה במנין המצוות. הפסוק משפיע על הגדרת המצוה, חלקיה ומרכיביה כיון שהוא כולל בתוכו מצוה מתרי"ג.