לחיות עם פרשת השבוע – שמע ישראל
4
בפרשת ויחי אנו פוגשים בפעם הראשונה מושג חשוב, שמלוה לאורך הדורות את האומה הישראלית, בכלל ובפרט – "שמע ישראל". הרמב"ם בהלכות קריאת שמע מביא את הסיפור על פי דברי הגמרא (פ"א ה"ד):
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', וחוזר וקורא כדרכו: "ואהבת את ה' אלהיך", עד סופה. ולמה קורין כן, מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם: בני, שמא יש בכם פסלות, מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו משה רבינו: "פן יש בכם איש או אשה וגו'", ענו כולם ואמרו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", כלומר שמע ממנו אבינו ישראל, ה' אלהינו ה' אחד, פתח הזקן ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
כשיעקב מכנס את בניו, הוא שואל אותם על יחוד ה'. זו הנקודה המרכזית שעם ישראל בא לתת לעולם.
לאור מסורת זו שיש בידינו, על דברי הבנים ליעקב, מסביר הנצי"ב (העמק דבר דברים ו', ד') את דברי משה רבינו בספר דברים. בכל ספר דברים משה מדבר בלשון נוכח – ה' אלוקיך. רק פסוק אחד מדבר בגוף ראשון (דברים ו', ד'):
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
מדוע? כיון שמשה מצטט את דברי בני יעקב. הוא חוזר על ביטוי שהיה ידוע באומה, שעבר במסורת, מבני יעקב עד אליו, ואחר כך עד אלינו.
פירוש המילה "ישראל" עבר שינוי. אצל בני יעקב הכוונה היתה: אבינו ישראל. אצל משה רבינו ואצלנו אנו מתכוונים: עם ישראל.
אך עיקר המשפט נשאר קיים, והוא הנקודה המרכזית של עם ישראל – יחוד ה'.
דברים אלה באים לידי ביטוי בדברי הגמרא, העוסקת בדברי הכהן משוח המלחמה אל החיילים העומדים לצאת למלחמה. כך הוא פותח את דבריו (דברים כ', ב'-ג'):
וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.
דרשו על כך בגמרא (סוטה מ"ב ע"א):
"ואמר אליהם שמע ישראל", מאי שנא "שמע ישראל", אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם.
לכאורה היה מתאים יותר לפתוח: "שמעו נא חיילי ישראל". מדוע פותח הכהן במילים "שמע ישראל"? כדי ללמד שעיקר המלחמה היא בענין יחוד ה'. זה המרכז של עם ישראל, ואם יש את זה – יש כח עמידה מול אומות העולם.
ההתחלה של משפט זה היא ביעקב אבינו, והמשכה במצוה מתרי"ג מצוות. הרמב"ם מונה במצוה השניה מתרי"ג המצוות את מצות "יחוד ה'". אנו מקיימים אותה באמירת קריאת שמע, אך היא גם מצוה בפני עצמה, וחיובה הוא בכל רגע, לכל אדם, בלי הפסק.
האמונה ביחוד ה' מלוה את האדם בלי הפסקה, בכל רגע. אמונה זו היא הנקודה המכרעת במאבקנו מול אומות עולם.
יחוד ה', כולל גם קבלת עול מלכות שמים (ראשי תיבות: שמע).
ה' אחד, אין עוד מלבדו, הכל ממנו בא ואליו שב. האמונה הזו מובילה לקבלת העול, לקבלת מלכותו של הקב"ה עלינו.
"ה' אלוקינו" – מילים אלו מבטאות את קבלת העול, את קבלת אלוקותו עלינו.
"ה' אחד" – מילים אלו מכוונות לאמונה ביחוד ה'. האלוקים שקיבלנו עלינו את עולו – אחד הוא.
יחוד ה' הוא הנקודה המרכזית שעם ישראל צריך להופיע בעולם. בה תלויה היכולת של עם ישראל לעמוד מול האומות – האם אנו עושים את שליחותנו הרוחנית?
גם הציונות תלויה בכך. כל זמן שהציונות מרוקנת משם שמים – הקשיים ימשיכו ללוות אותנו, חלילה. ורק כשנקבל על עצמנו עול מלכות שמים – תקבל הציונות את מקומה הנכון. איננו יודעים כמה מעם ישראל צריכים לקבל על עצמם את יחוד ה', כדי שייחשב הדבר שעם ישראל קיבל זאת על עצמו. כל אחד יכול להכריע את הכף1. כל אחד שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, שחי את חייו בצורה הנכונה – קובע את מעמדו של עם ישראל כולו.
הציונות יכולה להיות הדבר הגדול ביותר: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכ"ו, א').
אך אם לא יופיע שם שמים עליה בעוצמה גדולה – הרי זו כריתה של הענף עליו אנו יושבים, ויכולה היא להיהפך למציאות קשה ומכאיבה.
בהקשר זה נקרא דברים קשים שכתב הרב קוק באגרתו (אגרות ראי"ה ח"א אגרת קמ"ד).
האגרת נכתבה לפני למעלה ממאה שנה, לעורך עיתון בפרנקפורט. הרב קוק כתב לו על הישיבה החדשה שהוא רוצה לייסד ביפו – מרכז הישוב החדש. ישיבה שתהיה בעוצמה גדולה של תורה ויחד עם זאת ערה לתקופה ולרוח הדור.
בהמשך האגרת הרב קורא ליושבי הגלות שומרי התורה לבוא ולבנות את ארץ ישראל, לפני שיהיה מאוחר מידי:
ואתה אדוני אתכבד להודיעך, כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקות ישוב ארץ ישראל, וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון, תלויה היא בנקודה אדירה זאת, שיאספו אלינו כחות טובים, לעסוק בבנין הרוחני והחמרי של ארץ ישראל, ודוקא על פי יסודות הקולטורא ההולכת בצעדי-און בארץ ישראל כבכל העולם כולו, וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו, לא יוכל להיות שיתעלם מלבא לעזרת ד' ועמו. אל נא נאחר את המועד, אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים, שרשי צמח-ד' העולים על אדמת הקודש. אחינו היקרים, שלומי אמוני בני אשכנז, ההולכים בעקבות גדול-הדעה, נזיר-אלקים המרומם הג"ר שמשון רפאל הירש ז"ל, אשר הציל בגבורת ישע ימינו את שארית ישראל המערבית, על ידי אשר למד והורה לאחוז בכל תכסיסי החיים במילואם, לכונן על ידם את עמדת היהדות הנאמנה. רק בתנאים אחרים, בפרטים משתנים, אבל ברוח אחד, הננו נקראים לעבוד כן בארץ ישראל עתה בימינו. אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבארץ ישראל, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הנסיון, – היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון.
אם נפקיר את בנין הארץ בידי אנשים הרחוקים מתורה ומצוות – אין לדעת לאן זה יוביל. לשנאת ישראל ושנאת ארץ ישראל. כוחות הבניה יהפכו "למשחית ולמפלצת".
הפעם הקודמת שבה קראתי את האגרת בישיבה היתה בתקופת הגירוש מגוש קטיף.
מי שראה את טורי החיילים צועדים בגוש קטיף – ראה כיצד הציונות יכולה להיהפך למשחית ולמפלצת.
אינני יודע מה קורה היום בחדרי החקירות בשב"כ, אך ודאי שיכולים להיות שם דברים קשים מאוד.
כשנרצח ארלוזורוב, העלילו על יהודי כי ידו במעשה, ודנו אותו למיתה. הרב קוק זצ"ל, שהיה ברור לו שהוא חף מפשע, נלחם על כך בכל עוז, וספג ביקורת קשה מצד חוגי מפא"י – הרבנים מגינים על הרוצחים, ושותפים לפשע.
רק אחר שנים התברר כי היתה זו עלילה, שנועדה להשחיר את המפלגה הרויזיוניסטית.
המאבק הזה שבר את הרב קוק. הוא ראה את הציונות הופכת למפלצת. בעקבות המאבק הזה הוא חלה את חוליו אשר ממנו נפטר.
כך גם במאבק נגד הסכמי אוסלו. כולנו זוכרים איך השב"כ שתל פרובוקאטור בחוגי הימין, שהתסיס וקרא לרצח ראש הממשלה, הפיץ תמונות שלו בכאפיה2 וכדומה, כדי להשחיר את פני הימין.
אנו יודעים שזה יכול להיות. הציונות יכולה להיות גם מפלצת.
אולם איננו באים לקטרג ולהחליש. רצוננו לחזק ולהתחזק בתפקיד שלנו, לאור פסוק נוסף המופיע בפרשה (בראשית מ"ט, י"ח):
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
אנו צריכים לצפות לישועה, ולהתפלל על כך מקירות הלב. להתפלל שמתוך הציונות – תצמח הישועה, ולא חלילה שהישועה תבוא על חורבותיה של הציונות.
אנו מתפללים שיתקיים בנו הפסוק (תהלים י"ד, ז'):
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.
ישועת ישראל תבוא מציון, ולא מתוך חורבן ציון, חלילה.
בספרים נאמר שמשיח בן יוסף עלול להיהרג. הגר"א הרבה להתפלל ולבכות על כך שמשיח בן יוסף לא יהרג.
הציונות היא בחינת משיח בן יוסף3, ועלינו להתפלל שהיא לא תיפול ותיחרב. שהמדינה המתוקנת והגאולה השלמה יבואו כשלב התפתחותי של הציונות ולא מתוך חורבן קשה וכואב.
זה תלוי בנו. אל לנו לאחר את המועד, ולעסוק בדברים שוליים. עלינו להבין שהתורה היא הנקודה המרכזית שבה צריכים להתחזק. רק מכח התורה נוכל לנצח במלחמות. כפי שהגמרא אומרת: אם יש בידינו "שמע ישראל" – יחוד ה' – אין אנו נמסרים בידי האומות.
הידיעה הזו כבר איננה בגדר אמונה, אלא דבר שנאמר בועדות החקירה על כשלונות צה"ל4 – הכשל הוא כשל ערכי, ובלשוננו – כשל רוחני.
המצב הרוחני תלוי בנו. בהתחזקותנו ב"שמע ישראל" – ביחוד ה', וב"לישועתך קיויתי ה'" – בציפיה לישועה.
קריאתו של הרב קוק ליושבי הגלות לבוא לארץ לא נענתה. הארץ נבנתה בידי יהודים רחוקים מתורה ומצוות. הם בנו את הארץ במסירות נפש, ואנו חבים להם תודה על כך. כרגע השלטון הוא בידיהם, ויש מחיר כבד לריחוק מתורה. אין פלא שמגיעים גם לשנאת ישראל ולשנאת ארץ ישראל.
עלינו להתחזק בהבנת הנקודה העמוקה של הציונות. לא להילחם בציונות, אלא לחזק את הנקודה הרוחנית שלה.
זו המטרה של "פנים אל פנים". לגלות בכל אדם את הנקודה הפנימית היפה שלו – את הקישור לציונות, לארץ ישראל, לעם ישראל ולתורה. הכל באהבה ולא חלילה בשנאה.
נתחזק בשמע ישראל, ובע"ה האומות יהיו נמסרים בידינו, ונזכה לשקט ושלוה, לאורך ימים ושנים טובות.
1 עי' ברמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ד: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו".
2 מודעה כזו שנתלתה במעלות גרמה למאבק גדול בין הישיבה וראש העיר, וד"ל.
3 עי' מאמרי הראי"ה עמ' 98, ובמשוש הארץ, בשיחה ליום העצמאות על משיח בן יוסף, עמ' שלט.
4 ראה למשל את דו"ח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השניה, ואת דו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הבטחון.