לחיות עם פרשת השבוע – איך בונים את בית המקדש?
בפרשת תרומה אנו מגיעים לשיא, למטרת הבריאה (שמות כ"ה, ח'):
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
השראת השכינה שבמשכן ובמקדש שבעקבותיו – זו מטרת הבריאה, גילוי שמו של הקב"ה בעולם.
נראה שבכך יש הבנה למשהו מיוחד שאנו מוצאים במקדש, שאיננו מוצאים במקומות אחרים. דברים מסויימים במקדש נעשו מאליהם. כשמגיעים אל המטרה והשיא של הבריאה, זהו מקום שבו אנו לא יכולים לעשות הכל בעצמנו. ידו של האדם אינה יכולה להגיע לכל מקום. יש דברים שנמצאים במישור מעלינו, והם נעשים מאליהם, לא על ידי אדם.
עם זאת, השראת השכינה במשכן היא על מעשי ידי האדם. "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כ"ה, ב'), ומהתרומה הזו נעשה המשכן ועליו שרתה השכינה.
הרמח"ל מבאר (אוצרות רמח"ל, תרומה):
סוד המשכן הוא, שעד עכשיו השכינה לא הוקבעה בקביעות בארץ, אף על פי שנתגלתה הקדושה העליונה בזמן מתן תורה ובזמן קריעת ים סוף, הכל היה לפי שעה, ועכשיו היה צריך להיות בקביעות… לכך צוה הקב"ה מצות התרומה שהיו מפרישים ממונם נדבה להקב"ה, ועל ידי זה היו גורמים ששמו של הקב"ה ישרה על זה הממון, אף על פי שהוא גשמי, וממילא היתה ההארה נמשכת לכל העולם.
על ידי השראת השכינה על הממון שתרמו ישראל – שורה השכינה על כל העולם.
דבר זה מזכיר מדרש חז"ל על ראשית הבריאה – הנהרות היוצאים מגן עדן (בראשית רבה פרשה ט"ז, ב').
"וזהב הארץ ההיא טוב", אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי. אמר ר' אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהוב אחד, והוא מוציא ממנו כמה יציאות. אמר ריש לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא, בשביל בית המקדש, שנאמר: "וזהב הארץ ההיא טוב", היך מה דאת אמר (דברים ג'): "ההר הטוב הזה והלבנון".
מהי המעלה המיוחדת שיש בזהב, שעליה נאמר שהוא "טוב"?
מסביר רבי אבהו – אדם פורט זהוב אחד, ויכול לקנות ממנו כמה וכמה דברים.
המדרש מעמיד אותנו אל מול אחד הפלאים שברא הקב"ה בעולם. יש לדברים "ערך".
לאדם יש חפצים שהוא משתמש בהם – הוא אוכל, הוא לובש בגדים, הוא גר בבית וכדומה. החידוש הוא, שלכל חפץ יש גם ערך. אדם יכול לתת שור, ולקבל בעבורו פיסת מתכת, שבה יקנה עגבניות.
"וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב" – הזהב של ארץ החוילה הוא זהב טוב, מפני שהוא המדד שבו מעריכים אנשים דברים.
אמנם באנציקלופדיה לילדים כתוב כנראה דברים אחרים. מתארים שם איך בתחילה היו מחליפים עגבניות במלפפונים, וכך הלכו והשתכללו, עד שהחליטו להעריך דברים במטבעות. אבל אנו יודעים שזו המצאה אלוקית, ככתוב (חגי ב', ח'):
לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
ואמרו חכמים (ספרי בהעלותך, צ"ב):
…שבכל מקום שנאמר "לי" הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים…
מאז גן העדן ועד היום – הזהב היא המתכת שאיתה בני האדם מעריכים את שוויים של חפצים. השימוש במתכות עבר שינויים מפליגים, הצרכים של בני האדם השתנו לחלוטין, אבל הזהב נשארה המתכת החשובה. "לי הכסף ולי הזהב".
ריש לקיש דורש אחרת את הפסוק המדבר על הזהב. הזהב נברא בשביל בית המקדש. כל מטרת הבריאה של הזהב בפרשת בראשית, בגן עדן – הוא בשביל בית המקדש. זו הסיבה שיש זהב בעולם.
בית המקדש ממצה את כל ענייני הבריאה.
בתוך בית המקדש אנו מוצאים כלי מיוחד – המנורה.
דרשו חכמים (במדבר רבה פרשה ט"ו, י'):
ר' לוי בר רבי אומר: מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה (שמות כ"ה): "ועשית מנורת זהב טהור". אמר לו: כיצד נעשה אותה, אמר לו: "מקשה תיעשה המנורה". ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה. עלה ואמר: רבוני, כיצד נעשה אותה, אמר לו: "מקשה תיעשה המנורה", ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח. עלה ואמר: רבוני, שכחתי אותה. הראה לו למשה, ועוד נתקשה בה, אמר לו: "וראה ועשה", עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה על משה, אמר לו הקב"ה: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל מיד עשאה, התחיל תמה ואמר: אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך, "בצלאל", בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה…
מהו הקושי הגדול של משה לעשות את המנורה? ודאי שאין זה קושי טכני. נראה שמשה התקשה כיצד המנורה, שהיא דבר כל כך עליון – יכולה להיעשות בידי אדם? המנורה היא אור התורה, אור אלוקי עליון – האם יכול אדם לעשות אותה?
בצלאל עומד בצל, הוא לא רואה את האור של המנורה בשיא הארתו, ולכן הוא יכול לעשות את המנורה. משה – בגלל גודל מעלתו – רואה את מעלתה העליונה של המנורה, ולא מצליח להוריד אותה למעשה ידי בשר ודם.
ואכן, על המנורה נאמר (שמות כ"ה, ל"א):
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.
המנורה נעשית מאליה.
נראה שיש בדברים אלה ענין יסודי בהתייחסות שלנו למקדש.
יש חלק במקדש שאנו צריכים לעשותו. אך יש לדעת, שהמקדש הוא מציאות רוחנית עליונה, שבה אין לנו השגה מלאה. אין אנו יכולים לעשות הכל בבנין בית המקדש וכליו.
הרבה דנים בתקופה האחרונה, מהי הצורה שבה אנו צריכים לקנות את המקדש?
המקדש מגלה את המדרגה של עם ישראל. הוא ראי למציאות הרוחנית של עם ישראל. כששועלים מהלכים בו – זה מלמד על שועלים שנמצאים גם בתוכנו.
בתקופה האחרונה אנו עדים למציאות מיוחדת בעולם, שקשורה לענין זה.
תהליכים גדולים ומרכזיים שמתרחשים בעולם, לא תלויים בבני אדם, ואין מישהו שמוביל אותם. הם נעשים מאליהם, בטביעת אצבע אלוקית ברורה.
קריסה של מדינות – "האביב הערבי", לא נעשה מתוך קריאה של מישהו להפיל את המדינות. נדידת המוסלמים לאירופה ולארצות הברית אף היא אינה נעשית על ידי "מישהו". כך גם עליה של יהודים רבים לארץ. כשגדולי ישראל קראו לעלות לארץ לפני 150 שנה – אף אחד כמעט לא הקשיב להם. כיום באים יהודים רבים לארץ, בלי שמישהו קרא להם לעשות זאת.
תהליכים בקנה מידה עולמי מתרחשים מעצמם, שינויים בקנה מידה עולמי, ואין מי שמוביל אותם.
אנו למדים מכאן, שדברים משמעותיים בעולם – אינם תלויים במעשה האדם. נראה פשוט, שדבר זה נכון גם ביחס להר הבית. איננו יודעים איך יקרה הפלא הגדול, ש"מקום המקדש" יהפוך להיות "בית המקדש". כיום זה נראה לנו דמיוני, אבל המציאות שהעולם נמצא בה היום היא לא פחות דמיונית – וזה קורה.
אם אנו נהיה נחושים, בטוחים בעצמנו, אם נאמין באמונה שלמה שאנו צריכים בית מקדש והשראת שכינה, שזו מטרת הבריאה – זה יגיע. אם נאמין בזה באמת, המציאות תתרחש מאליה, בלי שנעשה זאת בעצמנו.
הערבים נודדים לאירופה, והנתונים מלמדים שהם עוזבים גם את הארץ. ככל שאנו נהיה חזקים יותר, ונבהיר שאין להם סיכוי לקבל כאן מדינה – כך הם יעזבו יותר מהר. הרי בני משפחתם כבר נמצאים באירופה. אם אנו נהיה חזקים כאן – הם ילכו בעקבות אחיהם.
כך גם ביחס למקום המקדש. כיום המוסלמים חיים את השקר הגדול, כאילו מקום זה שייך להם ומעולם לא היה כאן בית מקדש. הם מרמים את עצמם ואת כל העולם. אך לשקר אין רגליים. הוא יתגלה בסופו של דבר. כשאנו נהיה בטוחים באמת שלנו, כשנבין את הצורך העמוק שלנו ושל העולם כולו במקדש – זה יקרה מאליו.
משה ראה מנורה של אש, והבין שהמנורה לא מתחילה במעשים שלנו כאן. המנורה מתחילה בענין רוחני, שמתגלה כאן בדמות המנורה. זהו הקושי הגדול ביצירת המנורה. יש דברים שאין אנו יכולים לעשות בידינו.
השפע הרוחני הגדול שהמנורה מביאה לעולם, לא מתחיל ממה שאנו עושים. השפע יורד מהשמים, והוא יגיע כשאנו נהיה כלים ראויים להופעת האור האלוקי. כשעם ישראל לא ראוי לכך – האור האלוקי מתעכב.
עיקר התפקיד שלנו ביחס לבנין המקדש הוא להתכונן בעצמנו ולהכין את עם ישראל להיות ראויים לקלוט את האור של המנורה ושל בית המקדש. כשעם ישראל יהיה ראוי לכך – זה יופיע. איך זה יתרחש? איננו יודעים. אבל אנו רואים היום בעולם שדברים חשובים נעשים מאליהם, ובתקופה שלנו זה גם קורה מהר מאוד. אנו רואים היום את טביעת האצבע האלוקית בתהליכים שמתרחשים בעולם.
עלינו להתכונן ולהכין את עם ישראל לאמונה בחיוניות של בית המקדש. כשנגיע למדרגה הזו – הממון, הכסף והזהב יהיו כלים להשראת השכינה.
חז"ל אומרים, שמשה התקשה גם במטבע של מחצית השקל, והקב"ה הראה לו מטבע של אש.
במה התקשה משה?
נראה שהקושי הוא, איך מטבע הוא דבר קדוש? הרי לכאורה המטבע הוא ענין הסכמי בין בני אדם, איך משלמים. אולם הקב"ה מלמד שהמטבע הוא יצירה אלוקית, המתגלה במעשי בני האדם.
התיקון של הממון הוא כשאנו מגלים את מקורו הרוחני.
על ידי המקדש אנו מחזירים את המציאות לשורשה הרוחני, מגלים את השורש האלוקי של הממון, של הכסף והזהב. המקדש מעלה את כל המציאות, ומגלה את שורשה הרוחני. כשנאמין שזו המטרה, כשנצפה לכך – הדברים יקרו.
בע"ה נזכה לראות בעינינו את בית המקדש ואת התהליך שמביא אליו – כיצד המדרגה שעם ישראל מגיע אליה, מניעה את התהליך, במהרה בימינו.