לחיות עם פרשת השבוע – על אירופה המתפוררת
5
אחד הביטויים המרכזיים בטיעוניו של קורח הוא הפסוק (במדבר ט"ז, ג'):
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
לכאורה זו אמירה נכונה. ר' צדוק אומר שהתורה לא כותבת דברים שאין בהם אמת, אפילו מפיהם של חוטאים, ואם דבריו של קורח נכתבו בתורה הרי שיש בהם נקודת אמת.
מקובלנו, בעיקר מתורת החסידות, שאכן כל העדה קדושים, לכל יהודי יש נשמה אלוקית בקרבו. מהי הבעיה בדבריו של קורח?
הבעיה היא הזמן שבו נאמרה, וה"ניגון" – ההקשר והמטרה של הדברים.
הרב קוק זצ"ל "מצטט" את דבריו של קרח בפסקה העוסקת בנצרות (ישראל ותחייתו, ט"ו):
יסוד הרשעה, שהיא מתפצלת לעבודה זרה ולמינות, הוא בא לבצר מקום לסיגי החיים… לא לטהר את הקודש, כי אם לטמאו ולסאבו.
בהמשך לכך מביא הרב את עניינו של קין:
לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה. אותו הרצח, שיצא אל הפועל אחר כך, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא הוא המגביר את כל כח רע, והחטאת הרובץ על הפתח הוא מתגבר ומתאמץ על ידי ריח הקודש שהוא קולט אל קרבו ומהפכו לתכונתו.
קין בא עם כל מידותיו הרעות להקריב קרבן לה', ועל כן קרבן זה לא התקבל.
וממשיך הרב:
הקינות עשתה באדם את מעשה המפעל הקרחי בישראל. הקריאה של "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי, שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו.
כמו פעולתו של קין באנושות, כך פעולתו של קרח בישראל. הטענה "כולם קדושים" כוונתה – כל אדם כמו שהוא, בלי לעבוד ובלי לעמול, בלי לזכך את מידותיו ולתקן את דרכיו – הוא קדוש. זוהי אמירה שגויה. זוהי דרכה של הנצרות, שביטלה את המצוות המעשיות, וחשבה שכולם יכולים להיות קדושים בלי כל צורך בהכנה ובעמל לשם כך.
ממשיך הרב במילים שנראות אקטואליות מתמיד:
הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החשך היותר מחרידות: "הנכם כלכם קדושים, כלכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה" – זאת היא הקרחות האנושית, שהיא הקינות החדשה שממנה סובל האדם.
הנצרות קראה לכל העמים, כשהם עדיין שקועים בטומאת עבודה זרה – כולכם קדושים בשווה, אין צורך בהכנה, בעבודה ובבחירה אלוקית כדי להיות קדוש.
אירופה היא החלק בעולם שבו הופיעה הנצרות בעיקר. נביא דברים נוספים של הרב קוק זצ"ל על אירופה, שמשלימים את הענין (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת קס"ד):
רוח הדת הנלחץ והמרוצץ, אשר הושגר באירופא הנוצרית… לא הי' יכול לדור בכפיפה אחת עם התחיה החברותית, המלאה אונים וחפץ חיים מזהירים, שכדי לשכללם יפה צריך דוקא אור אלהים אמת בתוך הנשמה הקיבוצית, וזה לא נמצא כי אם בישראל כמו בראש ימות ההיסתוריה גם עכשו. הפילוג של הדת והחברה נאה ויאה להם, מה שהוא מזיק לנו.
הדת, כפי שתופסים אותה הנוצרים (וגם המוסלמים), היא דבר לוחץ ומחניק. הדת בצורה כזו לא יכולה לחיות יחד עם תחיה חברתית-לאומית, שיש בה פריחה וכוחות של חיים. הפרדת הדת מהמדינה מתאימה לאירופה הנוצרית.
ובמקום נוסף (אגרות ראי"ה ח"ב, אגרת תקע"א):
הדת בישראל, אור ד' שבנשמתו, הבעת החיים היותר עצמיים והיותר פנימיים שלו, מה שנתן ונותן לו את הכל, שמעמידו על הרום העליון של במתי-ארץ, על המעמד של מורה האנושיות כולה, – אי-אפשר שתנועת-החיים שלו תהיה פרודה ונעקרת ממקור-חייו זה. תקות-תחייתנו היא הרבה יותר עליונה מלהיות תלמידים קטנים או גדולים לאירופא הקולטורית, שאשרה מוטל בספק גדול, והציוניות מוכרחת היא לשוב אל מקור החיים של האומה מראש-צורים, ואי-אפשר שדבר לא יהיה לה עם הדת. זהו חיקוי שפל…
אנו לא צריכים ללמוד מאירופה, שאצלה החיים מנותקים מהדת. אצלנו התורה מאירה ומרוממת את החיים.
השבוע חווינו "רעידת אדמה" – בריטניה החליטה במשאל עם לעזוב את האיחוד האירופי.
אנו חיים בדור מדהים. דברים שבדרך כלל קוראים עליהם בספרי ההיסטוריה מתרחשים לנגד עינינו.
האיחוד האירופי נוצר בעקבות מלחמת העולם השניה, שגבתה עשרות מיליוני הרוגים מכל רחבי אירופה. התחושה היתה שהלאומיות היא שגרמה למלחמה, ועל כן החל מהלך של איחוד האומות וביטול הלאומיות. יחד עם זה השתלבה המגמה של השוויון.
האיחוד הוא תוצר של התפיסה הנוצרית. כולם שווים, אין זהות לאומית, אין גבולות בין עם לעם. רצו ליצור אדם אירופי חדש.
התפיסה הזאת לא נשארה נחלת אירופה בלבד. האירופים ניסו לעצב בדרך זו גם את דמותה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. קרנות שונות במימון האיחוד האירופי הזרימו, ועדיין מזרימות, מיליוני שקלים לעמותות שעוסקות בחינוך בצבא, כדי להשפיע בכיוונים האירופיים – ביטול המגדר, שוויון בין המינים, הרס התא המשפחתי, הכנסת עובדים זרים ופליטים למדינת ישראל. כל אלו נעשו במטרה לקעקע את הזהות הלאומית היהודית של מדינת ישראל, לעצב "ישראלי חדש", ולהפוך את המדינה ל"מדינת כל אזרחיה".
סיפר לי רב אחד, שלפני שנים הוא הוזמן לקורס יוקרתי לרבנים. הרבנים קיבלו מילגה גבוהה על הקורס. התברר, שהמימון לקורס מגיע מהאיחוד האירופי, והתכנים של הקורס הם בנושא השוויון, הרוח הליברלית, קבלת הרפורמים וכדומה. גם את הרבנים מנסים "לחנך" בכיוונים האלה.
אולם, לא עלה בידם. "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים ל"ז, ט"ו). מה שרצו הם לעשות למדינת ישראל – קרה להם.
המהר"ל מבאר את הגמרא האומרת ש"החושד בכשרים לוקה בגופו" (שבת צ"ז ע"א, חידושי אגדות):
משל למי שהוא זורק אבן בכותל, אם הכותל של אבנים ואין מקבל את האבן הרי אותו האבן חוזר עליו…
האנרגיה שמשקיעים בפגיעה באחר – חוזרת אל הפוגע.
האיחוד האירופי השקיע אנרגיה רבה בפתיחת הגבולות של ישראל. לצנינים היתה בעיניהם הלאומיות הישראלית, והדאגה המרובה לבטחון על חשבון השלום. הם רצו לפתוח את הגבולות בינינו ובין שכנינו.
והנה הם קיבלו את האבן בחזרה אליהם. מיליוני מוסלמים מציפים את אירופה. ראש עיריית לונדון – מוסלמי. טרור משתולל ברחבי אירופה. הם מתחילים להבין את מה שנאמר על ישמעאל (בראשית ט"ז, י"ב): "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ". אנשים חוששים לצאת מהבית.
לבריטניה לבדה הגיעו בשנה שעברה חצי מליון מוסלמים. הזהות הלאומית נעלמת, והם לא מוכנים שכך יהיה. עכשיו מתחילה להתעורר הזהות הלאומית. אנשים אומרים לעצמם: אנחנו רוצים להיות אומה בריטית, ולא חלק מאירופה חסרת הזהות. לא רוצים טרור מוסלמי ברחובותינו. לשם מה לנו האיחוד האירופי? כלכלה אין ממנו, בטחון אין – אז לשם מה?
כעת מדינות נוספות מקנאות בבריטניה, שהצליחה להשתחרר מחיבוק הדוב האירופי, ורוצות גם הן לערוך משאל עם. העתיד האירופי בערפל.
אנו זוכים לראות מול עינינו את התקיימות דברי הזוה"ק (ח"ב משפטים צ"ה ע"א):
שרי בחבורא וסיים בפרודא.
וכפי שביארו כוונתו (אורות הקודש ח"ב עמ' ת"מ):
סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא
.
סטרא אחרא מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד, וסטרא דקדושה מתחיל בפירוד ומסיים בחיבור.
ההתחלה היא בחיבור – כולם קדושים, כולם שווים, אומות מאוחדות, איחוד אירופי – מדברים הרבה על אחדות. אולם בהמשך מגיע שלב הפירוד. כבר מלכתחילה כל אומה באה לאיחוד למען האינטרסים שלה. הרי לא באמת כולם קדושים, ולא באמת מוכנים לפעול למען האחדות. המטרה היא ההצלחה של כל אחד, ולכן זה מוביל בסוף לפירוד.
האיחוד האירופי הוא ביטוי לחטא הנוצרי המרכזי של הבאת המשיח קודם זמנו. הרעיונות יפים מאוד. "כולם קדושים", "תן את הלחי השניה" – אלו הם רעיונות נפלאים, אך טרם נברא העולם שיחיה על פיהם…
בעולם בו יש לאדם יצר רע, יש אינטרסים ושחיתות – אי אפשר לדבר על שוויון כאילו כולם כבר מתוקנים.
תהליך דומה קורה לאומות שסביבנו. בתחילה היתה "הליגה הערבית" – איחוד כל הערבים נגד מדינת ישראל. אולם כעת הכל מתפורר, כל העדות והשבטים המרכיבות את המדינות הערביות התעוררו, והמלחמות מפוררות אותן מבפנים.
גם באירופה זה כך, אמנם תחת מסוה של נימוס אירופי. זה נעשה עם חליפה ועניבה ולא עם חרב, אבל המלחמות הן אותן מלחמות.
בישראל, לעומת זאת, מתחילים בפירוד. עם ישראל היה מפוזר בגלות בכל העולם. כעת אנחנו חווים קיבוץ גלויות. אלה מהודו ואלה מאתיופיה, "אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים" (ישעיהו מ"ט, י"ב) – וכולם חיים יחד במדינה אחת. זה לא בקלות, אבל זה נעשה. מדינה יציבה, מאוחדת.
אחר הבירור של כל צד את מהותו ואת דרכו, אחר כל המאבקים – יש לנו מדינה יציבה, עם ממשלה נבחרת ומקובלת. הפירוד והבירור מובילים לאיחוד.
מה אנו יכולים ללמוד מאירועי השבוע?
אמנם חשבון ארוך לנו עם האנגלים, ובכל זאת אנו יכולים לקבל מהם השראה. השאיפה לחירות פעמה בליבם והכריעה את הכף.
הזהות הלאומית לא נעלמה מן העולם. ניסו לבטל אותה, אבל מתברר שהיא קיימת וכעת היא מתעוררת ופועלת.
העולם עוד יגיע לזמן שבו כולם יעבדו את ה' שכם אחד. אך אי אפשר לעצב את המציאות מבחוץ. האדם נשאר אדם, עם מידותיו המקולקלות, ובלי עבודה מוסרית קשה של תורה, של יראת שמים, של תיקון המידות – האדם לא משתנה. בזמני משבר צפה השחיתות ועולה.
מאירופה נלמד אלינו.
הדיבורים על שוויון, על תום הזהות הלאומית – לא נכונים. המחשבות הנאורות כביכול על ביטול הזהות המגדרית באות מאירופה – אבל גם שם הן נחלו כשלון. המחשבה כי ניתן לאחד את כולם בלי לעמול לשם כך – לא עובדת.
יש הבדלים בין האנשים. פרצופיהם שונים ודעותיהם שונות, ויש צורך בעבודה מוסרית כדי לעלות ולהתעלות.
ההתפוררות של אירופה היא מכה לתפיסה הנוצרית, כאילו ניתן לעצב אדם חדש מבחוץ. מתברר שהזהות הלאומית תופסת מקום, והשחיתות לא פסה מן העולם, וטרם הגענו לעולם החדש בו כולם ביחד.
אל לנו לאמץ את הטעויות של אירופה אלינו.
בשולי המאורעות.
פעמים רבות אנו נתקלים בכך שהתקשורת לא רק מדווחת על המציאות, אלא מנסה ליצור את המציאות כרצונה. כך היה גם כעת. התקשורת באנגליה ניסתה ליצור מצג כאילו ברור שנשארים חלק מהאיחוד האירופי. כל הסקרים אמרו כך, כל המומחים אמרו שזה מה שנכון, ראש הממשלה תמך בכך.
וזה לא עזר. האדם הפשוט ניצח את התקשורת והפקידים, את ראש הממשלה והסקרים. האדם הפשוט, שלא מבין מה הצורך באיחוד האירופי, האדם שרוצה את המרכיב הלאומי בזהות שלו, האדם שלא רוצה טרור ברחובות.
התקשורת עומדת ועיניה כלות. שוב אנו חווים את "יום הדין של התקשורת".
עלינו להירגע מהמחשבות על השפעת התקשורת. כיום התקשורת כבר לא מהווה את מקור המידע היחיד על החדשות. כל אדם יכול לכתוב, לדווח ולפרש, ואכן עושים כך. אם לפני שנים היינו צריכים להאזין לחדשות כדי לדעת מה קורה, וממילא מושפעים מצורת הסיקור – לא עוד. כל אחד יכול לצרוך מה שהוא רוצה ולקרוא מה שהוא רוצה, וההשפעה של התקשורת פחתה מאוד.
על כן אנו צריכים לפעול עם הציבור. להגביר את פעילות "פנים אל פנים". להיפגש עם אנשים, ולהוציא את הטוב והיופי שיש בכל אחד. לעורר את האהבה הקיימת בלבו של כל אחד לאומה, לחזק את הזהות הלאומית.
זה בכוחנו. כל מפגש עם משפחה חשוב יותר ומשפיע יותר מהתקשורת. להזכיר לכל אחד כי הוא יהודי, להזכיר את הזהות הישראלית האמיתית שלנו, כבני ישראל. לחזק את הקשר למסורת, לתורה, לדרך החיים של עם ישראל.
נפל דבר בעולם. אנו צריכים להתבונן כיצד הקב"ה מנהיג את העולם. לא לתת לחדשות המשמעותיות להיבלע בין חדשות הספורט וידיעות פיקנטיות. לזהות מה מתוך החדשות הוא משמעותי, מה מבטא את ההנהגה של הקב"ה בעולם, ודורש מאיתנו להתבונן על כך.
אנו מקווים שהכל יהיה לטובה ולברכה. הקב"ה חושב טוב על ישראל. "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ח', י').
"וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיהו מ', ח').
אני תקוה שאין במאורעות תשפ"א והגניבה האלקטורלית שבאה עימה מקרים המעידים על כך שסכין קין הונף על הבל