לחיות עם פרשת השבוע – מארץ כנען לארץ ישראל
5
הפרשה עוסקת בארץ ישראל – המסע אל הארץ, המצוה של ירושת הארץ וההתנחלות בארץ, חלוקת הארץ לנחלות וכל מה שקשור בכך.
בהקשר לזה יש ביטוי שהתורה מדגישה (במדבר ל"ד, א'-ב'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ.
הביטוי "הארץ כנען" קשה, וכבר עמדו על כך המפרשים. הראב"ע כתב:
והטעם אל הארץ ארץ כנען.
יש לקרוא את הפסוק כאילו כתוב: "כי אתם באים אל הארץ – ארץ כנען".
הרמב"ן כתב:
והנכון בעיני "באל הארץ כנען", כי שם הארץ הזאת כנען, כמו מצרים שם הארץ כשם העם, וכן "יושבי כנען" (שמות ט"ו), וכן "כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב" (צפניה ב'), והנה "אל הארץ כנען" כמו שאמר "העיר ירושלים", "והמלך דוד"(מלכים א' א'), "והאיש גבריאל" (דניאל ט').
השם של הארץ הזו הוא: "כנען".
שני הפירושים מלמדים שהתורה מדגישה שהארץ הזו היא ארץ כנען. זהו שמה של הארץ.
בסיום פרשת הנחלות מובא שוב (במדבר ל"ד, כ"ט):
אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
.
אזכור נוסף של ביטוי זה, מוזכר בפרשת המסעות. מות אהרן מוזכר כאן ובפרשת חוקת בצורה דומה. בפרשת חוקת נאמר (במדבר כ', כ"ט – כ"א, א'):
וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
ובפרשתנו נאמר (במדבר ל"ג, ל"ח-מ'):
וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בצורה פשוטה יש לומר, שזו דוגמא לכך שהמקרא מפרש את עצמו1. חז"ל אומרים שמדובר כאן על עמלק, ולא על כנען. מדוע התורה קוראת לו "כנעני"? משום שהוא יושב "בנגב בארץ כנען". הוא לא באמת כנעני, שהרי עמלק הוא מזרע עשו, ולא מזרע כנען בן חם. אך הוא נקרא כנעני על שם שיושב בארץ כנען. כאן התורה מפרשת את מה שנאמר בפרשת חוקת.
מה רוצה התורה ללמדנו בהדגשה זו, שהארץ היא "ארץ כנען"?
כנען הוא ארור (בראשית ט', כ"ה):
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.
הרמב"ם אומר על שבעת העמים היושבים בארץ כנען (ספר המצוות, עשה קפ"ז):
…שהם היו שורש עבודה זרה ויסודה הראשון.
ארץ כנען איננה ארץ "נייטרלית". זה מקום שיש בו משיכה אל הרע. זו "הארץ – כנען". כנען הוא השם של הארץ והמהות של הארץ. לשם הקב"ה שולח את עם ישראל.
המדרש בפרשה אומר (במדבר רבה פרשה כ"ג, י"ב):
זהו שאמר הכתוב (תהלים קי"א): "כח מעשיו הגיד לעמו", אמר להם הקב"ה לישראל: יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".
הארץ הזו איננה ארץ חדשה, אלא יש בה עמים שיושבים בה. והעמים הללו אינם "סתם" עמים, רגילים, אלא "הארץ כנען". זהו המקום המרכזי של כנען. כאן נמצא התרכיז של כנען.
עמלק נקרא "כנעני" על שם מקומו. הוא מקבל את הכוחות של הארץ הזו, וזה מגביר את הכח שיש לו. בנוסף לכח עמלק שלו, הוא מקבל גם את כח הכנעני, את שורש עבודה זרה שנמצא כאן.
זאת הארץ שאנו באים אליה, ויש להיות ראויים לכך. יש להתכונן לכניסה לארץ הזו. בפרשתנו התורה לא מזכירה את הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש". כאן צריכים לעבוד קשה, ולא "מלקקים דבש" (במדבר ל"ג, נ"ג-נ"ו):
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ… וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
עם ישראל עלול לרצות להשאיר בארץ את האויב, מתוך אידיאולוגיה2. חושבים שיש בארץ מקום לכולם, ומי שרוצה להיות כאן – מוזמן. "מדינת כל אזרחיה" – מכניסים לכאן עובדי עבודה זרה ועובדים זרים…
התורה אומרת שזה לא יכול להיות כך. אם נשאיר בארץ את אויבינו, הם יהיו לנו לצנינים. העבודה הזרה לא תישאר רק במקומם, אלא זה יגיע גם אלינו. זוהי ארץ שיש לה אנרגיות קשות של כנען, והתפקיד שלנו הוא להפוך זאת לקדושה.
ארץ ישראל היא ארץ בעלת כוחות עצומים. אך אם הכוחות הללו לא מופיעים בקדושה – הם יכולים להיות דבר קשה מאוד. עמלק מרגיש כאן בבית, ומקבל את הכוחות של הכנענים.
כדי שאנו נוכל לחיות בארץ אנו צריכים להיות ראויים לכך. התורה מדגישה שהארץ היא ארץ כנען, ומשמיטה את מעלותיה של הארץ. לא נאמר: "כי אתם באים אל ארץ זבת חלב ודבש והורשתם…". הארץ שאנו מצווים להוריש אותה ולחלק את נחלותיה היא ארץ כנען. ארץ של העמים הקשים ביותר בעולם, שאנו צריכים להפוך למקום הקדוש ביותר בעולם. אנו צריכים לפעול כדי שהקדושה של הארץ תופיע.
ה"שפת אמת" על הפרשה כותב (תר"נ):
בפסוק "כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול כו' בנחלה כו' לגבולותיה" כו'. ובמדרש: הדור אתם ראו כו' ארץ מאפליה" כו' ע"ש… וזה שאמר להם הנביא "אם ארץ מאפליה". רמז להם שנחשך האור בחטאם. ואמת כי ארץ ישראל שהי' מקודם ארץ כנעני, הי' מקודם מקום מקולקל ביותר כדאיתא בתורת כהנים פרשת אחרי, אבל לבני ישראל נתגלה האור והוסר החשיכה והאופל, וזה שכתוב "ארץ מאפליה".
ובהמשך (תרס"א):
ולכן זה מיוחד לבני ישראל שהנפשות שלהם גם כן מאירים ואין הגוף מסתיר הארת הנשמה, ולכן ארץ ישראל ראויה לכם. ולכן עתה שאין הנפשות מתוקנים כראוי אין זוכין לארץ ישראל3.
ארץ ישראל היא מקום מקולקל, וצריכים להיות ראויים כדי להיכנס אליו ולגלות את האור שיש בו.
הקב"ה זיכה אותנו לשבת בארץ ישראל, וזה מלמד שאנו ראויים לכך, כדברי ה"חסד לאברהם" (מעין ג' נהר י"ב):
ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב "ותקיא הארץ את יושביה", וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.
אם נבין את מעלת המקום שאנו בו – אז יתגלו הכוחות העצומים של הארץ בקדושה. אם לא – יכול להיות כאן מקום של אנרגיות חזקות לשלילה. "וצררו אתכם" – הרבה צרות באות כשאנו לא חיים בדרך הראויה לארץ ישראל.
איך נהיה ראויים לארץ ישראל?
בספר "אש דת" מביא בשם הספרים הקדושים, ש"ארץ כנען" זה גם לשון "הכנעה". התיקון של ההופעה השלילית של כנען הוא בהכנעה, במידת הענוה. הטבע של הארץ מביא את האדם לענוה.
זו הדרך שלנו לפעול באופן אישי. המאבק שלנו בכנעניות של ארץ ישראל הוא על ידי מידת הענוה.
ענוה מביאה את האדם לאמונה. עבודה זרה נובעת מגאוה, מהמחשבה ש"אני ואפסי עוד". לוקחים ישות חומרית ונותנים לה קיום עצמי, עוצמה ואלוהות. זו הגאוה.
הענוה מביאה את האדם להתבטלות מול המציאות האלוקית. כשמתבוננים על העולם בענוה – מגיעים לאמונה.
ארץ ישראל היא המקום של האמונה (תהלים ל"ז, ג'): "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה". בארץ ישראל קמים בבוקר ומסתכלים על השמים – ורואים את מעשי ה'. כך מגיעים לאמונה. בחו"ל רואים את טומאת ארץ העמים, ובארץ ישראל רואים את הטהרה של הארץ, את הקדושה שיש בה, וכך מגיעים לאמונה.
האמונה מביאה את האדם לפעול ולעשות בצורה נכונה. עלינו לעשות דברים טובים, ולא להיגרר למעשים ריקניים. הרבה פעמים, כשאדם עושה שטויות, הוא טוען: "מה רע בזה?" אם לא כתוב בשולחן ערוך שזה אסור – אז מה הבעיה?
יש בעיה! אנו בארץ ישראל, בפלטין של מלך. לכל מעשה שאנו עושים בארץ ישראל יש משמעות גדולה יותר, בגלל שזה פלטין של מלך (עי' בדברי הרמב"ן בדרשתו לראש השנה). אמנם קשה לחיות בכל רגע בתחושה שהמלך מסתכל עלינו ובוחן את מעשינו, אבל צריך לזכור את זה מידי פעם. עלינו להבין שזו הארץ של הקב"ה, ואי אפשר לעשות כאן שטויות. זו ארץ רצינית, והיא דורשת מאיתנו להוציא את הפועל את הכוחות שלנו. אם לא נעשה זאת בצורה חיובית – הכוחות הללו פועלים בצורה שלילית, חלילה.
התורה מטילה עלינו תפקיד: להפוך את ארץ כנען לארץ ישראל, לארצו של עם ישראל, שנאמר עליו (בראשית ל"ב, כ"ט): "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". עלינו לבנות כאן ארץ מלאה בקדושה ובטהרה, בתורה ובמצוות.
התורה מזכירה בפרשה את גבולות הארץ, ורש"י מסביר שעלינו לדעת את הגבולות כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ. כך מבין גם הרמב"ם (תחילת הלכות תרומות). כשהתורה מזכירה את ארץ ישראל – הדברים קשורים לצד הקדוש של הארץ, למצוות שיש בה.
עלינו להבין שיש לנו תפקיד גדול בארץ ישראל. השפת אמת אומר על בני דורו שהם לא ראויים לארץ ישראל – ובכל זאת אנו זוכים לשבת בארץ. אנו צריכים להודות לה' על הזכות הגדולה שיש לנו, בכך שאנו יושבים בארץ ישראל. אף אם מצד עצמנו נראה לנו שאיננו ראויים – הקב"ה חושב שאנו ראויים, וזה דורש מאיתנו לחיות בצורה המתאימה.
על הפסוק (במדבר ל"ג, כ"ה): "וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת" דרשו, שלפעמים אדם נמצא בחרדה. הוא מפחד לעשות מעשה, שמא הוא לא ראוי. הפתרון הוא: "ויחנו במקהלות". אם כל קהל ישראל עושה זאת – סימן שזהו דבר טוב, ואתה צריך להתגבר על הפחד ולעשות.
כך היה ביחס לישיבת ארץ ישראל. רבים חששו לעלות לארץ, שמא איננו ראויים, שמא אין זה הזמן המתאים. אולם, כבר כתב בשו"ת "ישועות מלכו" (יורה דעה סימן ס"ו):
ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים.
העובדה שהדבר נעשה ב"מקהלות" – הן פחותי ערך, הן בינונים והן ישרים – מלמדת שזה הזמן הראוי ויש להצטרף לכך.
עלינו להפסיק עם החרדה. להבין שאנו בתקופה של גאולה, בדור נפלא עם אנשים נפלאים. אולם, עלינו לחיות חיים שראויים לתקופה הגדולה הזו. להתייחס ברצינות לתקופה ולמעלתה של הארץ, ומתוך כך נלך ונתקדם בע"ה בירושת הארץ ובהתנחלות בה.
1 עי' בספר "לחיות עם פרשת השבוע" ח"א עמ' 103, על הביטוי "זקן" שהתורה מפרשת אותו בכמה צורות.
2 עי' "לחיות עם פרשת השבוע" ח"ב עמ' 230.
3 בשנת תרס"א שבה נאמרו הדברים, כבר התחילה ההתיישבות בארץ ישראל, ובכל זאת כותב ה"שפת אמת" שאין זוכים לארץ ישראל כי אנו לא ראויים. במבט לאחור נראה, שלוּ היו ה"שפת אמת" וחסידיו חושבים שהם ראויים ועולים לארץ בהמוניהם – היתה ארץ ישראל מגלה את הקדושה שלה, ולא היינו מגיעים לכל הצרות שאנ וסובלים מהם היום בגלל הכפירה השולטת בארץ ישראל. אך לא זכינו…