לחיות עם פרשת השבוע – איפה מתחבא המשיח?
5
השבת אנחנו מתחילים לקרוא את סיפורו של יוסף. הפרשה הראשונה – פרשת "וישב" – היא פרשה שכולה מציאות של ירידה. זו גם מילה שחוזרת על עצמה בפרשה כמה פעמים (בראשית ל"ח, א'):
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו…
ולגבי יוסף (בראשית ל"ט, א'):
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה…
וגם יעקב אומר (בראשית ל"ז, ל"ה):
וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה.
יהודה יורד, יוסף יורד, יעקב יורד. ירידה אחר ירידה. האוירה ששורה על הפרשה היא אוירה קשה. העניינים הולכים ומסתבכים. יוסף יורד למצרים, וגם שם מושלך לכלא, וסיום הפרשה (בראשית מ', כ"ג):
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
חלון ההזדמנויות היחיד שנפתח ליוסף – נסגר, ויוסף נשאר בבור, שכוח מכולם.
מי שלא מכיר את ההמשך מסיים את הפרשה באוירה קשה, במעמקי בור הכלא של מצרים.
בנוסף לירידות הללו, ההקשר המשפחתי קשה מאוד. מאבקי כח הם דבר שכיח בכל קבוצה או משפחה. כאשר יש שינויים, כל אחד צריך למצוא את מקומו מחדש וזה יוצר מאבקים סמויים. אבל בפרשה זה בא בצורה קשה מאוד. לחיים ולמוות. הצורה שבה האחים נאבקים ביוסף היא נוראה ואף היא מוסיפה לאוירה הקשה של הפרשה.
ובתוך כל זה, חז"ל מעניקים לנו מבט אחר על המציאות, שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו.
את פרשת ירידת יהודה פותחים חכמים בדרשה של פסוקים מירמיהו (ירמיהו כ"ט, י'-י"א):
כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה.
עם ישראל יוצא עכשיו לגלות, והקב"ה כבר חושב על הגאולה, ועל האחרית – על אחרית הימים ותקות העולם כולו. וכך דרשו חכמים (בראשית רבה פרשה פ"ה, א'):
"ויהי בעת ההיא", רבי שמואל בר נחמן פתח: "כי אנכי ידעתי את המחשבות", שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. "ויהי בעת ההיא וירד יהודה", (ישעיה ס"ו) "בטרם תחיל ילדה", קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון.
מדרש מדהים, שיש בו עוצמה גדולה. משפחת יעקב נתונה בשיא בעיותיה. כל אחד ואחד מהמשפחה עסוק בשקו ובתעניתו על קשייו וחטאיו, ובתוך המציאות הזו, שנראית הכי חשוכה – הקב"ה טווה את החוטים לגאולה השלמה, להופעת המלך המשיח.
אמנם יהודה יורד, והולך ומסתבך – בניו מתים בזה אחר זה, כלתו עוזבת, הוא נכשל עם תמר – ומתוך כל הסיבוכים הללו הקב"ה בורא את אורו של משיח.
במבט ראשון זו נראית המציאות הכי חשוכה, שלא יכולה להיות גרועה הימנה. כל אחד ואחד מהמשתתפים מסובך עם קשייו ובעיותיו. רק לקב"ה המציאות ברורה, והוא בורא את אורו של משיח. עוד לפני שיורדים ישראל למצרים כבר מוכנה הגאולה האחרונה. הידיעה הזו נותנת כח לעבור את הגלויות ולא לשקוע בהן מרוב קושי ושעבוד.
המדרש הזה נותן לנו מבט אחר על כל הפרשה של יוסף והאחים. השם משמואל (וישב, תרע"א) מביא את דברי המהר"ל:
וכמו שהשיב המהר"ל דפירוד הלבבות בישראל אינו מחמת חסרונם רק מחמת מעלתם שהם שכליים ולכן אינם יכולים כל כך בנקל להתבטל אחד לחבירו.
פירוד הלבבות בעם ישראל לא נובע מחסרון, אלא ממעלה. אמנם זה דבר בעייתי שיש לתקנו, אך מקורו הוא במעלתם של ישראל, בכך שהם שכליים. ישראל הם מבקשי אמת, ולכן הם נלחמים על האמת עד הסוף, ואינם מוכנים להסתפק באמת חלקית, למחצה לשליש ולרביע. החיפוש אחר האמת מביא לפירוד. הרב קוק מביא את דברי הזוה"ק (אורות הקודש ח"ב עמ' ת"מ):
סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא.
תרגום: סטרא אחרא מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד, וצד הקדושה מתחיל בפירוד ומסיים בחיבור
.
הקדושה מבררת את הדברים, ולכן מתחילה בפירוד. הפירוד נובע מכך שכל אחד מברר את דרכו עד הסוף, ללא פשרות. הקדושה לא מוכנה לטשטש את האישיות ואת האידיאלים, אלא רוצה להופיע אותם בצורה מלאה, וזה יוצר ריחוק ופירוד.
כיום יש כאלה שרוצים את ארץ ישראל ונלחמים למענה בכל הכח, ויש כאלה שנלחמים על פי מחשבתם למען השלום בכל הכח, ויש מי שדוגל בשוויון ובהומניות – וכל אחד מנסה להוציא אל הפועל את דרכו בצורה מלאה. על כן יש מאבקים ופירוד. נראה שהצדדים השונים אינם יכולים לדבר זה עם זה (אם לא דרך הבג"ץ…). אך ה"שם משמואל" מלמד שבהסתכלות עמוקה יש כאן מעלה. הפירוד נובע מרצון אמיתי לברר, ובסופו של דבר תגיע אחדות אמיתית. לא אחדות שנובעת מטשטוש ומוויתור של כל צד על עמדתו, אלא אחדות שמביאה לידי ביטוי את כל הצדדים.
גם הפירוד בין האחים היה מעין זה. כל צד מברר עד הסוף מיהו ומה תפקידו, וזה מוביל לכך שהם לא יכולים לדבר זה עם זה, אפילו לא דרך יעקב (בראשית ל"ז, ד'):
וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.
זוהי מלחמה על הזהות – לחיים ולמוות. אך בסופו של דבר, כפי שנקרא בהפטרה, שני הצדדים יתחברו (יחזקאל ל"ז, ט"ז-י"ז):
וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ.
התורה רומזת לנו ברמזים דקים ועמוקים על המבט הזה, העמוק.
יוסף יורד למצרים ומגיע לבית פוטיפר, והתורה אומרת (בראשית ל"ט, י"א):
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת.
נחלקו חכמים מהי המלאכה שבא יוסף לעשות בבית, ולפי אחת הדעות בגמרא (סוטה ל"ו ע"ב), יוסף נכנס בשביל אשת פוטיפר. אף אחד לא היה בבית, ויוסף מגיע כדי ליפול בחטא. הנפילה הזו היא ביטוי ליאושו של יוסף מהחזרה לביתו ולעם ישראל. יוסף מבין שכאן הוא ימשיך לחיות כל שארית חייו, אף אחד לא מחפש אותו והוא מחליט שהוא מנתק את הקשר שלו עם משפחתו ועִם עם ישראל לדורותיו.
הפסוק אומר: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית". הזכרנו בעבר1 את המדרש (בראשית רבה פרשה ל"ח, י"ד): "אמר ר' לוי: בכל מקום שנאמר 'אין לה' – הוה לה". מה שנראה לנו כ"אין", הוא בעצם "יש" גדול מאוד. האין כולל מציאות עליונה. כך דרשו חכמים בזוה"ק. "אין איש מאנשי הבית שם בבית" – אבל יש בבית מישהו אחר – "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון" (סוטה ל"ו ע"ב).
בתוך המציאות של היאוש הגדול, צעד אחד לפני הניתוק המוחלט מעם ישראל – מתגלה היש מתוך האין. יעקב מתגלה ליוסף. נראה שדמותו של יעקב היתה חקוקה בנפשו של יוסף, והיא נראתה לו מפנימיותו, ולא כמשהו חיצוני. ברגעים האלה נזכר יוסף שבעצם הקב"ה בורא אורו של משיח, ולכן גם במציאות החשוכה ביותר צריך לחפש איך היא קשורה לטוב הגדול והמאיר.
בימים האחרונים יצא לי להאזין למהדורת חדשות, ושם נאמר שהילודה במדינת ישראל מזנקת. למשפחות רבות, לאו דווקא מהמגזר ה"דתי", יש ארבעה ילדים. הידיעה הקודמת עסקה בגרמניה, שלאחרונה התחילה לטעום את טעמו של האיסלאם והיא מלקקת את פצעי הפיגוע הקשה שהיה בה.
ההשוואה בין גרמניה לישראל היא בעלת משמעות מיוחדת בהקשר זה. גרמניה היא המדינה עם הילודה הנמוכה ביותר באירופה, ילודה השואפת לאפס. במבט חיצוני, זה מפתיע. נדמה לנו לפעמים, "בשיחות סלון", שלא טוב לחיות בארץ. יקר לקנות כאן מילקי. אנשים יורדים לגרמניה, לברלין, כי שם המילקי יותר זול. בברלין נהדר לחיות.
אך אם כך, מדוע הילודה שם כל כך נמוכה? ואם כל כך רע כאן, מדוע הילודה כאן כל כך גבוהה, ברמה שאין לה אח ורע בכל העולם המערבי?
הילודה היא המדד הטוב ביותר למצב רוחם של אנשים. הסטטיסטיקה של הילודה מוכיחה, שאנשים בארץ מרגישים טוב. כיף לאנשים לחיות כאן. רוח הנכאים שאנו שומעים עליה כל כך הרבה היא לא אמיתית.
טוב לחיות בארץ, המצב הכלכלי טוב, אפילו מבחינה בטחונית – כאן, בניגוד לאירופה, מכירים בבעיית הטרור ונלחמים בה. אנשים בארץ מרגישים שהם חלק ממשהו טוב. יש הרבה חסד בארץ.
אנו יכולים לדבר ולדרוש לכאן או לכאן, אבל המציאות חזקה יותר מכל הדרשות. הילודה היא ביטוי לאמונה בעתיד. ישראל מאמינים בני מאמינים, והדבר מתבטא בילודה גבוהה.
עכשיו אנו עדיין בשלב של "שרי בפירודא". אנו עסוקים במאבקים רעיוניים ובמלחמת תרבות קשה. אבל אנו יודעים שבתוך כל הקשיים הקב"ה בורא אורו של משיח. עם ישראל מאמין בעתיד – בעתיד של מדינת ישראל ובעתיד של עם ישראל.
אנשים מוכנים להקריב למען העתיד הזה. כולנו יודעים שארבעה ילדים דורשים הקרבה. נשים מוכנות להקריב את הקריירה שלהן כדי להרחיב את המשפחה. זה דבר גדול. זה לא מובן מאליו וזה מרגש לשמוע את זה.
הילודה גבוהה גם אצל "חילונים". זה מלמד שהם לא חילונים אלא מאמינים בני מאמינים. מאמינים בכך שהעולם הולך למקום טוב, והמדינה הולכת לכיוון טוב.
ב"ארץ המילקי", שם אין אמונה, ולכן אין ילודה. לכאורה שם הכי טוב, הכי זול. אך איפה האמונה בעתיד? איפה התחושה הטובה והבריאה?
ההשוואה לגרמניה חשובה גם בגלל החשבון הפתוח שיש לנו איתם. הם בירידה ואנו בעליה, למרות כל הקשיים. אנו עסוקים כל הזמן בבריאת אורו של משיח.
אנו עכשיו בתקופה של מלחמת תרבות, מלחמה על אופיו של הצבא. אין להתעלם מהקשיים. אך חשוב לדעת שאלו קשיים של בירורים, שיצא מהם בעתיד טוב גדול. עלינו ללמוד כיצד לשרוד את התקופה הקשה ואיך לברר את הדברים בצורה נכונה, אך יחד עם זאת עלינו להאמין שהכיוון הוא טוב, ואין לך עדות גדולה לכך מאשר הילודה ההולכת וגדלה.
"לחיות עם פרשת השבוע" הוא ההבנה והאמונה שמדינת ישראל הולכת לכיוון חיובי, לגילוי אורו של משיח, מתוך כל הירידות והקשיים.
כך יש להתבונן על המציאות. יש להאמין בעתיד הטוב, לדבר עליו, להוסיף אור וטוב עד שיתגלה עלינו אורו השלם של מלך המשיח במהרה בימינו.
1 "לחיות עם פרשת השבוע" ח"א, עמ' 168.
לכבוד הרב
איפה יכולים למצוא דברי המהר" ל על פרוד לבבות
אני יודע שכן מצטט השם משמואל, אבל לא הצלחתי למצוא בכתבי המהר"ל
בכבוד
חיים יצחק גולד