לחיות עם פרשת השבוע – לחיות עם בגדי הכהונה

5

פרשת תצוה עוסקת בהרחבה בנושא הלבושים – בגדי הכהונה.
הלבושים הוא מושג שייך גם לפנימיות התורה, וננסה מתוך עיון בפרשה לעמוד על המשמעות שניתן ללמוד מבגדי הכהונה.

יש דין מיוחד בבגדי כהונה (סנהדרין פ"ג ע"ב):

ומחוסר בגדים מנלן (- מנין שכהן שעבד ללא בגדים חייב מיתה)? אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון (שמות כ"ט): "וחגרת אתם אבנט", בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים, ואמר מר: זר ששימש במיתה.

כהן שעובד ללא בגדים נחשב לזר, וחייב מיתה. לכאורה זה תמוה, הרי ה' בחר באהרן ובבניו להיות כהנים¹. הכהונה היא בחירה אלוקית, כמו הבחירה בעם ישראל. מדוע כהן ללא בגדים נחשב לזר?
הבגדים עושים את הכהונה. משמעות הדברים היא, שהכהונה היא אור גדול מאוד, אור של חסד. הלבושים מצמצמים את האור ומכוונים אותו, וכך יכול העולם לקלוט את האור הגדול. בלא לבושים – אין העולם יכול לסבול את האור. אור הכהונה איננו מופיע על ידי הכהן כשאין לו בגדים – לבושים שמאפשרים לקלוט את האור. רק דרך הלבושים יכול אור הכהונה להתגלות².

התורה מפרטת את הבגדים. לכהן הדיוט ארבעה בגדים: כתונת, אבנט, מצנפת ומכנסיים.
לכהן גדול ארבעה בגדים נוספים: מעיל, אפוד, חושן וציץ.
ריבוי הבגדים של כהן הדיוט וכהן גדול, מלמד שיש תכונות מסויימות שמופיעות דרך הכהן. לכל בגד תכונה אופיינית, שמופיעה דרכו³.
חז"ל "תרגמו" את התכונות המיוחדות של הבגדים ואמרו (זבחים פ"ח ע"ב):

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין.

והגמרא לא מסתפקת בזה, אלא מפרטת על איזה חטא מכפר כל אחד מבגדי הכהונה:

כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר (בראשית ל"ז): "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".
מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר (שמות כ"ח): "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה".
מצנפת מכפרת על גסי הרוח, מנין, אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה.
אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה.
חושן מכפר על הדינין, שנאמר: (שמות כ"ח): "ועשית חושן משפט".
אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג'): "אין אפוד ותרפים".
מעיל מכפר על לשון הרע, מנין, אמר ר' חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע.
וציץ מכפר על עזות פנים. בציץ כתיב (שמות כ"ח): "והיה על מצח אהרן", ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג'): "ומצח אשה זונה היה לך".

המפרשים דנים, כיצד הבגדים מכפרים. האם יתכן שאדם חוטא ובזכות בגדי כהונה נמחה חטאו כלא היה? יש אומרים, שאין החטא מתכפר לחוטא עצמו, אלא לכלל ישראל, הערבים זה לזה ונענשים איש בעוון חברו. בגדי הכהונה מבטיחים שלא יענש אדם על עברות זולתו בדברים אלו.
אולם נראה, שאין הכוונה שהבגדים מכפרים על חטא מסויים שאדם עשה, אלא שהבגדים מתקנים את הנושא שעליו הם מכפרים.
יש בעולם אור גדול, אנרגיות עצומות שמופיעות. הבגדים מתקנים ומכוונים את האנרגיות האלוקיות שיופיעו בדרך הנכונה ובצורה הנכונה, ליצירה ולעשיה ולא לחבל, חלילה.
הכהנים הם נציגי "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו'), והם מנתבים את הכוחות של האומה למקומם.

הדבר הזה חשוב במיוחד בארץ ישראל. הזכרנו את דברי רבי נחמן מברסלב: (חיי מוהר"ן, קל"ה):

אמר אז לרבי יודל, שרוצה לנסוע לארץ ישראל, ורבי יודל ברך אותו ואמר לו: רבנו, בודאי אתם רוצים לפעול שם דבר גדול, יהי רצון, שהשם יתברך יעזור אתכם, שתזכו לפעול שם מה שאתם רוצים. ונענע לו ראשו על ברכתו. אחר כך אמר: הייתי יכול לפעול מבוקשי וחפצי וענייני, שאני רוצה לפעול גם פה על ידי תפילות ובקשות ותחנונים לבד, ולא הייתי צריך לנסוע לארץ ישראל, רק החילוק, שכשאזכה להיות בארץ ישראל, אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים, אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים, רק בלא לבושים, וזה החילוק שבין קדושת שבת לקדושת יום טוב. ופתח לו לרבי יודל הנ"ל הסדור של האר"י זכרונו לברכה והראה לו בכוונות, שזהו החילוק בין שבת ליום טוב, שבשבת האור מלובש בלבושין, וביום טוב האור בלא לבושין, כידוע.

בארץ ישראל יש אורות גדולים, וכשפוגשים את האורות דרך הלבושים, ניתן לקלוט את האורות ולהורידם למציאות. על כן בארץ ישראל יש חשיבות רבה ללימוד "מקצוע הלבושים".

נעמוד על עניינם של בגדי הכהונה השונים, ונפתח בבגד מיוחד: האפוד. שלושה מארבעת בגדי הכהן הגדול מופיעים ברשימת הבגדים שבתחילת הפרשה⁴ (שמות כ"ח, ד'):

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

כך נאמר על המעיל (שמות כ"ח, ל"א):

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת.

מדוע נקרא המעיל "מעיל האפוד"?
מפרש רש"י:

את מעיל האפוד – שהאפוד נתון עליו לחגורה.

אך זה תמוה (עי' ברש"ר הירש). גם האבנט נתון על הכתונת לחגורה, ולא אמרו: "כתונת האבנט". נראה שיש קשר מהותי בין המעיל והאפוד.
מעל האפוד נמצא החושן, וגם הוא קשור לאפוד (שמות כ"ח, כ"ח):

וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.

האפוד יוצר מבנה של שלושת הבגדים: מעיל, אפוד וחושן.
מהי משמעות המבנה הזה?

בצורה פשוטה יש לומר שהם מכוונים כנגד מחשבה, דיבור ומעשה.
המעיל מכוון כנגד המחשבה. "מעל" בגימטריא "חכמה בינה". והיו"ד של "מעיל" היא כנגד החכמה.
האפוד הוא כנגד הדיבור, שכן "אפֹד" בגימטריא "פה".
והחושן, המכפר על הדינים, הוא כנגד המעשה. ועוד, כך נאמר על החושן (שמות כ"ח, ט"ו):

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.

חמש פעמים מוזכר בפסוק השורש עש"ה, ומתאימים הדברים לכך שהחושן הוא כנגד המעשה.

אולם בגמרא נאמר שהמעיל מכפר על לשון הרע, השייך לדיבור, והאפוד מכפר על עבודה זרה, ששייכת למחשבה.
ננסה לבאר את משמעות הדברים.

המעיל מכפר על לשון הרע, כיון שהוא שייך לשורשו של הדיבור, ל"רוח ממללא" (עי' אונקלוס לבראשית ב', ז'). הדיבור הוא ביטוי לרוח, לאידיאלים גדולים שנמצאים ברוח האדם ובאים לידי ביטוי בפה.
האפוד הוא כנגד הפה, הדיבור. דיבור הוא גם לשון הנהגה, והאפוד מכוון לדרך שבה מנהיגים את המציאות. עניינו של האפוד הוא האמונה, וכפי שנאמר בזוה"ק בכמה מקומות: קשר האמונה. האפוד עניינו קשר. הוא עצמו עשוי מקשרים, והוא קושר את המעיל ואת החושן. האפוד מכוון שכל הדברים יבואו מתוך האמונה.
החושן – הדינים – שייך לחיים החברתיים.

בגדי הכהונה מכוונים את האורות הגדולים של שלושת המישורים הללו שיהיו לתיקון ולטובה.
המעיל כנגד עולם האידיאלים והערכים.
האפוד כנגד הדיבור, ההנהגה, קשר האמונה.
החושן, חושן המשפט, כנגד סידור החיים החברתיים בצורה נכונה.

המעיל היה "כליל תכלת". התכלת היא לשון תכלית⁵. המעיל עוסק בערכים היסודיים – למה באנו לעולם? מהי התכלית שאנו צריכים למלא? האור הגדול של המעיל מכוון לבנות את הערכים הלאומיים בצורה נכונה.

האפוד בא לכוון הכל שיהיה באמונה, ולא בעבודה זרה, חלילה. כל אידיאל שלוקחים אותו בצורה קיצונית – הופך לדת ולעבודה זרה. על כן יש חשיבות גדולה בכך שכל הערכים יבואו מתוך האמונה. האפוד קושר את המעיל אל הכהן, והאמונה קושרת את כל הערכים ומחברת אותם אל החיים.

החושן בונה את החיים החברתיים. "משפט בני ישראל על לב אהרן" (עי' אורות, ארץ ישראל, ז'). החושן מלמד שהדינים לא באים רק כדי לסדר את החיים, שלא יפגע אדם בזולתו, אלא להופיע את דבר ה'. שם ה' המופיע בחושן מבטא את הופעת שם ה' בעולם על ידי סידור החיים החברתיים של עם ישראל.

זוג בגדים נוסף – הכתונת והאבנט – נמצא במקום פנימי יותר מהמעיל, האפוד והחושן.
הכתונת מכפרת על שפיכות דמים. זהו האור המופיע בגוף, בעצם החיים. ברמה הלאומית זוהי המציאות של מדינה ושל צבא, בצד החומרי, עוד לפני האידיאלים האלוקיים שמופיעים דרכם.
בגמרא מובא (ברכות מ"א ע"ב), שבדיני ברכות, סדר הברכות הוא על פי סדר הפסוק (דברים ח', ח'):

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.

אלא שכל הקרוב יותר למילה "ארץ", קודם לברכה.
מסביר הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה שם):

ולמדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בא תבוא על ידי חבור עם ד' בארץ ד'. על כן מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש אפילו במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק, אף על פי שבתוך הלב יהי' המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מכל מקום ישוב הארץ וחבתה בפועל הוא דבר נשגב.

החיים החומריים של האומה הם גילוי של אור גדול, והכתונת מכוונת אותו שיופיע בצורה נכונה.
הכתונת היא בגד שלובש כהן הדיוט, ועל כן היא מכוונת כנגד הצד הנמוך יותר של החיים – עצם החיים, הגוף.

האבנט בא לחצוץ בין החלק העליון שבאדם לחלק התחתון. הרב קוק זצ"ל בביאורו לברכת "אוזר ישראל בגבורה", כותב:

זאת היא הגבורה האזורה לישראל, הנאותה ליסוד המוסר הטהור והרמת ערכו של האדם ביתרונו מן הבהמה, הראויה להאמר בעקרה כד שרי המייניה, בחזוק המתנים בכלל להיות יותר חמוש במלא הכח, ולהבדיל עם זה בין החלק השפל של הגויה לחלקה העליון, שיהיו הכחות, המטים את האדם לצדו הבהמי, מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב, המתמלא עז טוהר ורגש מלא קודש, בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה.

האבנט מבטא את הצורך להשליט את החלק העליון של הגוף על החלק התחתון – את השכל על הרגש והתאוות.
האבנט מכפר על הרהור הלב – עניינו הוא השלטת המחשבה והשכל על הרהורי הלב והתאוות. הרהורים באים לאדם כשהחלק התחתון שלו שולט. אם הוא משליט את המחשבה – הוא יכול למנוע את הרהורי הלב. רבי נחמן מברסלב אומר, שאדם לא יכול לחשוב על שני דברים, ולכן הדרך להימנע ממחשבות זרות היא על ידי השלטת מחשבה נכונה. זה עניינו של האבנט – השליטה של המחשבה על הלב ותאוותיו.

המצנפת באה לכפר על גסות הרוח. הרוח נמצאת בראש, שהוא משכן הנשמה. על ידי הנשמה האינסופית שבקרבו, יכול האדם להשקיף אל מרחבי האינסוף, ולחשוב על הבריאה כולה. המחשבה הזו יכולה להביא את האדם לגסות הרוח. היתה תקופה שהמדענים חשבו שהם יודעים הכל ויכולים לעשות הכל. המצנפת הנמצאת על הראש מראה לאדם שיש גבולות גם למחשבה ולתעופת הנשמה. גם את הנשמה יש לכוון שתופיע בצורה נכונה.

המכנסיים מכפרים על עריות. זהו בגד שעניינו הוא כיסוי ולא גילוי. הכיסוי של הגוף מבדיל את האדם מעולם החי. החיות פועלות מתוך אינסטינקטים, ואילו האדם פועל בבחירה. הוא יכול לשלוט ביצרו ולנתב אותו לצורה טובה ונכונה.

הציץ מכפר על עזות פנים. בגמרא נאמר (חגיגה י"ג ע"ב):

(איוב כ"ב) "אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם", תניא אמר רבי שמעון החסיד: אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדור.

מסביר הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה):

עזי הפנים הם העומדים בכל דור נגד יסוד התפשטותה של הקדושה העליונה ודעת ד' בעולם, הם הם הנפשות הבאות מאותם הדורות, שהיו ראויים להיות לפני מתן תורה, אשר קומטו בלא עת, כלומר, אלה שהם בכל מהותם נגד התורה והשפעת קדושתה בעולם

אלו הן נשמות השייכות לעולם של התוהו, עוד לפני שהופיעה התורה בעולם.
הציץ מכפר על עזות הפנים, והוא מכוון את סדר הופעת הנשמות בעולם, שגם עזי הפנים ימצאו את מקומם והעולם יוכל לסבול אותם ולא להיות מושפע מהם בצורה שלילית.

בגדי הכהונה הם בעלי כוחות גדולים, הם ביטוי לאורות גדולים – אישיים ולאומיים. הבגדים מנתבים את האורות ומכוונים אותם להופעת המציאות האלוקית. זו כוונת חז"ל ש"בגדי כהונה מכפרים".
בארץ ישראל, שבה האור האלוקי מופיע בעוצמה גדולה, יש חשיבות רבה ללבושים, לכך שהכוחות הגדולים ינותבו למקום הנכון.

"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו לחיות עם בגדי הכהונה. לנתב את כל הכוחות של המשכיות החיים, של האמונה, של האידיאלים הגדולים ושל הנהגת החיים – שיופיע הכל מתוך אמונה ולמען הופעת דבר ה' בעולם.

---

¹ כמו שנאמר (דברי הימים א כ"ג, י"ג): "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם". ועי' ברמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו פ"ד ה"א.
² עי' מצוה ברה ח"ב, מצוה ל"ג.
³ המכנסיים אינם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח, ב') כמו הבגדים האחרים, אלא נועדו "לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה" (שמות כ"ח, מ"ב). המכנסיים לא מופיעים ברשימת הבגדים שכן הם שונים מהם.
⁴ ברשימה מופיעים ששה בגדים, המכנסיים והציץ לא מופיעים ברישמה זו. המכנסיים הבגד הנמוך שיותר, שנועד לכסות בשר ערוה, והציץ הבגד הגבוה ביותר ששם ה' נמצא עליו.
⁵ עי' ברמב"ן לבמדבר ט"ו, ל"ח: "אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *