פרשה טז – פסקה ו
המדרש:
[ב, טז] ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ר' לוי אמר צווהו על שש מצות, ויצו על עבודת כוכבים היך מה דאת אמר (הושע ה) כי הואיל הלך אחרי צו, ה' על ברכת השם, כד"א (ויקרא כד) ונוקב שם ה', אלהים, אלו הדיינין שנאמר (שמות כב) אלהים לא תקלל, על האדם זו שפיכות דמים שנאמר (בראשית ט) שופך דם האדם, לאמר זה גילוי עריות, שנאמר (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו', מכל עץ הגן אכול צווהו על הגזל, רבנן פתרין ליה כל ענינא, ויצו ה' אלהים רחמן אני ודיין אני להפרע, אלהים, אמר לו אלהים אני נהוג בי כאלוה שלא תקללני, כמה דכתיב אלהים לא תקלל, גילוי עריות מנין ודבק באשתו ולא כאשת חבירו ולא בזכר ולא בבהמה, אכול תאכל, אמר רבי יעקב דכפר חנין מתי יתכשר לאכילה משתשחט, רמז לו על אבר מן החי, מות תמות, מיתה לאדם מיתה לחוה, מיתה לו מיתה לתולדותיו.