פרשה יז – פסקה ג
המדרש:
אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר ואם לאו כנגדו, אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי, ואם לאו כאשתו של רבי יוסי הגלילי, רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך, אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה, חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ור"א בן עזריה, דמן חסלין א"ל משגח רבי ואנן סלקין בביתא א"ל אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדירה, אמר לה אית בההיא קדריה כלום, א"ל אית פרפריין, אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע ר"א בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, א"ל רבי לא אמרת אלא פרפריין, והא אשכחנן בגוה פרגיין, א"ל מעשה נסים הן, מן דחסלין א"ל רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך, א"ל פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה, א"ל אנן יהבינן לה פורנא ושבקית מינך, עבדון ליה כן פסק לה פורנא, ושבק יתה מיניה ואסבון יתיה איתתא אחרא טבא מינה, גרמון חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליו ואיתעוור, והוות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא, אמר לה למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה, אמרת ליה משבקתיה אנא, ולית בי דליחמי סבר אפוהי, חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי ארגיש בה יום קדמוי ויום תניין ושרי מחי לה, ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא, אודיק ר' יוסי לקלהון וחמהון מתבזן בגו שוקא, א"ל למה את מחי לה א"ל כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני כיון דשמע רבי יוסי כן נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון, על שם (ישעיה נח) ומבשרך לא תתעלם.