לחיות עם פרשת השבוע – מי יבנה את בית המקדש?
5
פרשת ראה שקראנו בשבוע שעבר, ופרשת שופטים שנקרא השבוע, מחוברות בנקודה אחת שחוזרת בשתי הפרשיות: "המקום אשר יבחר ה'". בפרשת ראה נאמר, בין השאר (דברים י"ב, ה'):
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
בפרשת שופטים מופיעה פרשת בית הדין הגדול שבלשכת הגזית (דברים י"ז, ח'-י'):
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ… וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
חז"ל מדגישים ש"המקום גורם", וישיבתם בלשכת הגזית היא הבסיס למעלה המיוחדת של בית הדין הגדול.
לאור זאת, יש לעסוק בשאלה חשובה – מה צריך להיות יחסנו לבית המקדש ולצורך בבניינו, ומה אנו צריכים לעשות בענין זה.
נעמוד על שני מקורות בדברי חכמים.
דבר ידוע הוא, שבניית ירושלים ובית המקדש תלויים בנו ובהשתוקקות שלנו לבניינם. כך אומר הכוזרי בחתימת ספרו (ה', כ"ז):
כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה.
הכיסופים וההשתוקקות לבית המקדש הם הכנה לכך שנהיה ראויים לבית המקדש ולהשראת השכינה. כל עוד עם ישראל לא ראוי לכך – לא נבנה בית המקדש.
כך אמרו במדרש (דברים רבה פרשה ה', י'):
דבר אחר, "ואמרת אשימה עלי מלך", אמר ר' יהודה ברבי אלעאי: על שלושה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן: למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך, ולבנות להם בית המקדש. ומינו להם מלך, ומיחו זכרו של עמלק, ולמה לא בנו להן בית המקדש, שהיו ביניהם דילטורין. תדע לך, דאמר ר' שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין, ולמה כן, שלא היה ביניהן דילטורין לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין, תדע לך, כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי ה' מה עשה עובדיה, הטמין אותן במערות, שנאמר (מלכים א' י"ח): "ואחביא מנביאי ה' חמשים איש במערה", ולא היה אדם שאמר לאחאב כך וכך עשה עובדיה, אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין, תדע לך כשהיה שאול רודף אחר דוד היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול, שנאמר (תהלים נ"ב): "בבוא דואג האדומי וגו'", (תהלים נ"ד): "בבוא הזיפים ויאמרו לשאול", לפיכך היו נופלים במלחמה. דבר אחר, אמר רב מונא: כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה מלמטה למעלה, תדע לך מה דוד אומר (תהלים נ"ז): "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה", מה כתיב אחריו (תהלים נ"ז): "רומה על השמים אלהים וגו', אמר דוד רבש"ע מה השכינה עושה למטה, סלק את השכינה לרקיע.
עם ישראל התחיל את קיום המצוות שהצטוו בכניסתם לארץ, אך נעצר ולא המשיך לבנין בית המקדש. מדוע? משום שהמצב החברתי בעם ישראל לא התאים להשראת שכינה. במצב כזה השכינה מסתלקת למעלה, ולא שורה על עם ישראל.
מה שמעכב את בנין בית המקדש זה הצד החברתי, ובמיוחד לשון הרע, שהוא חמור מכל העברות שבין אדם לחברו.
מקור נוסף מדברי הזוה"ק מאיר את הדברים (ח"ג פנחס ר"כ ע"ב, בתרגום):
אמר רבי אבא: נזכרתי בדבר אחד ששמעתי מהמנורה הקדושה (=מרבי שמעון), ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא לפניו גוי אחד ואמר לו: זקן זקן, שלש בעיות אני רוצה לתבוע ממך. אחת, שאתם אומרים שיבנה לכם בית מקדש אחר, והרי לא היו להבנות אלא רק פעמיים – בית ראשון ובית שני. בית שלישי לא תמצא בתורה, והרי מה שהיה לו להבנות כבר נבנו, ולעולם אין בו יותר, שהרי שני בתי ישראל קרא להם הפסוק, וכתוב (חגי ב'): "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון".
ועוד, שאתם אומרים שאתם קרובים למלך העליון יותר מכל שאר העמים. מי שקרוב למלך הוא שמח תמיד, בלי צער, בלי פחד, בלי דחק, והרי אתם בצער ובדחק וביגון תמיד יותר מכל בני העולם, ולנו לא התקרב צער ודחק ויגון כלל. אנו קרובים למלך העליון, ואתם רחוקים ממנו, ולכן יש לכם צער ודחק, אבל ויגון, מה שאין לנו.
ועוד, שאתם לא אוכלים נבלות וטרפות כדי שתהיו בריאים וגופכם יהיה בבריאות. אנו אוכלים כל מה שרוצים, ואנו חזקים בכח בבריאות, וכל איברינו בעמדם. ואתם שלא אוכלים, חלשים כולכם בחלאים רעים ובשבר יותר מכל שאר העמים. עם ששונא אתכם אלהיכם בכל. זקן זקן, אל תאמר לי דבר, שלא אשמע אותך ולא אקבל ממך.
הרים רבי אליעזר עיניו והשגיח בו, ונעשה גל של עצמות.
כיון שנח רגזו, החזיר ראשו ובכה, ואמר (תהלים ח'): "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ". כמה חזק כח השם הקדוש, חזק בכל הארץ, וכמה חביבים דברי התורה, שאין לך דבר קטן שלא תמצא בתורה, ואין לך דבר קטן שבא בתורה שלא יצא מפי הקב"ה. דברים אלו ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו, ואמר שהרי בישיבת הרקיע הסתדרו לפני הקב"ה. וכך זה. שכשיצאו ישראל ממצרים רצה הקב"ה לעשותם בארץ כמלאכים קדושים של מעלה, ורצה לבנות להם בית קדוש ולהורידו מתוך שמי הרקיעים ולנטוע את ישראל, נטיעה קדושה, כמו הדמות שלמעלה. זהו שכתוב (שמות ט"ו): "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך". באיזה מקום. ב"מכון לשבתך פעלת ה'". באותו שפעלת אתה ה', ולא אחר. "מכון לשבתך פעלת ה'" – זה בית ראשון. "מקדש ה' כוננו ידיך" – זה בית שני. ושניהם אמנות הקב"ה הם.
ומשהרגיזו לפניו במדבר – מתו, והכניס הקב"ה את בניהם לארץ, והבית נבנה על ידי אדם, ולכן לא עמד. ושלמה היה יודע שמשום שמעשה זה של אדם לא יעמד, ועל זה אמר (תהלים קכ"ז): "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו", שהרי אין לו בו עמידה. בימי עזרא גרם החטא, והצטרכו הם לבנות, ולא היתה בו עמידה. ועד עכשו בנין הראשון של הקב"ה לא היה בעולם, ולעתיד לבא כתוב (תהלים קמ"ז): "בונה ירושלם ה'". הוא ולא אחר. ולבנין זה אנו מחכים, ולא בנין אדם, שאין לו עמידה כלל.
בית ראשון ובית שני יוריד אותם הקב"ה כאחד מלמעלה. בית ראשון בכסוי, ובית שני בגלוי. אותו בית יהיה בגלוי, שנקרא בית שני, שיראה לכל העולם אמנות הקב"ה, חדוה שלמה ורצון הלב בכל עמידה.
אותו בית ראשון בכסוי עלה למעלה, על גב אותו שבגלוי. וכל העולם יראו ענני כבוד שסובבים על גב אותו שבגלוי. ובתוך אותם עננים יהיה בית ראשון במעשה טמיר שעולה עד רום כבוד השמים, ולבנין זה אנו מחכים.
בית ראשון ובית שני, שניהם לא הגיעו למעלת הבית הראשון שעליו דיבר הכתוב, שהוא בית שנבנה על ידי הקב"ה ולא על ידי אדם.
כיצד יש להבין את בנין בית המקדש על ידי הקב"ה? הרב קוק מבאר דבר דומה ביחס לבריאת העולם על ידי הקב"ה, ונבאר על פי דבריו (אגרות ראי"ה ח"א אגרת צ"א).
נתאר לעצמנו שאנו עומדים על כוכב מרוחק, וצופים בבריאת העולם והאדם. הכתוב אומר (בראשית ב', ז'):
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
מה היינו רואים לוּ היינו רואים את יצירת האדם עפר מן האדמה? יש מי שהיה מצפה לראות את הקב"ה צר צורה בבוץ, מכניס אותה לתנור גדול, מסובב את הכפתור – ויוצא אדם.
מסתבר, שלא כך זה היה נראה. אולי היינו רואים אדם יוצא מן האדמה. מה היה חושב מי שהיה רואה זאת? שהאדמה מוציאה בני אדם. כפי שאנו רגילים היום לראות שהאדמה מוציאה עצים.
משל למה הדבר דומה? לפני שנים רבות ראיתי מודעת פרסום: "הקבלן גינדי בונה בנין חדש בראשון לציון". הגעתי לאתר הבניה, וראיתי אדם סוחב לבנים לבנין. שאלתי אותו: כבודו הוא גינדי? ענה לי: לא, אני אחמד. גינדי יושב במשרד בתל אביב. תמהתי: איך יכול גינדי לשבת בתל אביב ולבנות בראשון לציון?!
כל אחד מבין, שגינדי לא בונה בעצמו. הוא מוריד פקודות, והפועלים בונים את הבנין. לכך אנו קוראים שהקבלן בונה בנין.
האם הקב"ה כשיצר את האדם היה בחי' "אחמד" או בחי' "גינדי"?…
כך גם כשיבנה הקב"ה את ירושלים. הקב"ה לא צריך "לסחוב את הלבנים" כדי שהבנין יקרא על שמו. איננו יודעים איך זה יתרחש בפועל, כשהקב"ה יבנה את בית המקדש השלישי. מן הסתם, גם לבני האדם יהיה חלק בבנין, שהרי נצטווינו לבנות את בית המקדש (ספר המצוות להרמב"ם, עשה כ').
למשל, אם מחר מגיע אחד ממנהיגי הפלסטינים, ואומר לממשלת ישראל: בבקשה מכם, אתם רואים שהמוסלמים הורגים זה בזה, וכבר מליונים נטבחו. אתם יודעים, שבית המקדש השלישי יביא שלום ואחוה לכל העולם – אז אנא, בנו את בית המקדש, ותביאו את השלום המיוחל לעולם. נניח שממשלת ישראל נענית לבקשה זו ובונה את בית המקדש. האם לא נאמר שהיתה זו יד ה'?
זה נראה לנו רחוק ופלאי, אך סביבנו קורים דברים לא פחות פלאיים. "שאל אביך ויגדך", אימתי בכל שנות ההיסטוריה האנושית התפרקו עשרות מדינות במשך חמש שנים? מעולם לא קרה כדבר הזה, ומול עינינו זה קורה. כל המדינות שסביבנו התפרקו בשנים האחרונות.
אימתי שמענו שמתרחשת נדידת עמים? קראנו בספרי ההיסטוריה על נדידת הטטרים לפני מאות שנים לאירופה. והנה, מול עינינו מתרחשת נדידת עמים בהיקף מדהים. מאות אלפי מוסלמים עוזבים את המזרח התיכון ונודדים לאירופה ולאמריקה. מי עשה את כל זה? האיחוד האירופי? מנהיגים פוליטיים? הרבה שליחים למקום, שיסחבו עבורו את הלבנים, אך מי מנהל את כל התהליך? הכל מעשי ידי ה'.
כך גם בנין בית המקדש. איננו יודעים מי יהיו השליחים ומה תהיה הדרך שבה יוביל הקב"ה את המציאות. אין זה הכרחי שנתעורר בבוקר ונמצא את בית המקדש עומד על הר המוריה. גם אם אנחנו נבנה את בית המקדש – זה נקרא שהקב"ה בנה את בית המקדש והוא ירד מהשמים.
החידוש של הזוה"ק הוא, שהחלק שלנו הוא לא בניית בית המקדש בפועל. הדיון האמיתי הוא כיצד אנו מכינים את עצמנו להיות ראויים להשראת השכינה. בית ראשון ושני שלא היו ראויים לכך בגלל חטאיהם – נבנו בידי אדם, ולא התקיימו לעולם. כדי שהבית השלישי ייבנה בידי שמים – עלינו להיות ראויים לכך, ולזה אנו צריכים להקדיש את כוחותינו.
העיסוק בשאלה אם מותר או אסור לעלות להר הבית מסיט את הדיון מהשאלה העיקרית – כיצד אנו מגיעים למצב שאנו ראויים לבית המקדש ולהשראת השכינה.
אנו צריכים להכין את הקרקע – להימנע מלשון הרע, למחול זה לזה, להיות אנשים טובים – כך נהיה ראויים לשכינה שתשרה בינינו.
כדי שחלילה לא תסתלק השכינה, אנו צריכים לבנות חיים שראויים להשראת השכינה, חיים חברתיים מתוקנים, מתוך עין טובה, מתוך שמחה של האחד בהצלחת חברו, בלי קנאה ושנאה ותחרות. כשנהיה במקום הזה – ייבנה בית המקדש. איך יקרה הדבר? איננו יודעים בדיוק. היד ה' תקצר?!
ההשתוקקות לבית המקדש במקום אשר יבחר ה' היא בהכנת הקרקע.
בית המקדש מביא שלום לעולם (במדבר רבה פרשה כ"א, כ"א):
אמר ר' יהודה בן ר' סימון: מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עון, כיצד, תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר (ישעיה א'): "צדק ילין בה".
בלא חטאים יש שלום ושלוה, שמחה וטוב לב. את הרקע לזה אנו צריכים לבנות, בכך שנהיה טובים וראויים. "ואהבת לרעך כמוך", כל אחד עם חבריו וקרוביו, ומתוך כך במעגלים הולכים ומתרחבים.
נעשה אנו את תפקידנו, ואז ייבנה בית המקדש לעד ולנצח נצחים.