פרשה יח – סימן ה – ישראל מול העמים
המדרש:
[ב, כד] על כן יעזב איש, תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקיים שאין אב לעובד כוכבים, אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו' אמר להן בשיטתן השיבן, אתיב להון רבי מאיר (שם /בראשית/ ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, אמר רבי יוחנן ופשטו ליה ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו הסמוך לאמו, אתיב רבי אבהו והכתיב (שמות ו) ויקח עמרם את יוכבד דודתו, אמר רבי שמעון בריה דר' אבהו מעתה אפי' כבני נח לא היו ישראל נוהגים קודם מתן תורה, אתמהא, א"ר לוי ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו', הסמוך לו מאביו הסמוך לו מאמו, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בני נח על הנשואות חייבין ועל הארוסות פטורין, רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת, ומנין שאין להם גירושין, ר' יהודה בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן אמר שאין להם גירושין או ששניהם מגרשין זה את זה, אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון, תני ר' חייא עובד כוכבים שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' רבי אחא בשם ר' חנינא בר פפא אמר בכל ספר מלאכי כתיב ה' צבאות, ובכאן כתיב אלהי ישראל שנאמר (מלאכי ב) כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל כביכול לא יחול שמו אלא על ישראל בלבד, אמר רבי חגי בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן, והלכו להם ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (שם /מלאכי ב'/) וזאת שנית תעשו, שנייה לשטים, כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, אמר הקדוש ברוך הוא מאן קביל מהם, בכי ואנקה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, אתמהא, ומניין שהן מוזהרין על גילוי עריות כישראל, שנא' ודבק באשתו ולא באשת חבירו ולא בזכור ולא בבהמה, רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה, אמר רבי אסי כל איסור שכתוב בבני נח לא בעשה, ולא בלא תעשה, אלא במיתה, והיאך עבידא (בראשית ב) ודבק באשתו והיו לבשר אחד.