לחיות עם פרשת השבוע – תתחילו לחפור!
החדשות השבוע גרמו לי לשמחה גדולה, ובהמשך ראיתי שיש לכך קשר ישיר לפרשת השבוע.
כדי להבין מדוע שמחתי כל כך, אני רוצה לצטט דברים שנאמרו כאן, בשיחת "לחיות עם פרשת השבוע" לפרשת מסעי, במהלך מבצע "צוק איתן", שנועד להשמיד את מנהרות החמאס בעזה (לחיות עם פרשת השבוע ח"ב, עמ' 322):
במהלך הימים האחרונים, עד שקראתי את פסוקי הפרשה, הייתי בלחץ. הפסוקים קצת הרגיעו אותי…
כלפי מה הלחץ? אינני מסוגל להבין, איך אויבינו בונים מנהרות בכאלו עוצמות, בכאלו היקפים – ואנו לא יודעים על כך. הרי יעדן של המנהרות הוא שטח ישראל. וכי לא ניתן לזהות זאת? נראה שלא דרושה חכמה גדולה כדי להמציא מכשיר שמזהה האם יש תחתינו מנהרה אם לאו. כל סטודנט מתחיל יכול להמציא דבר כזה. לצה"ל יש כיפת ברזל, שמזהה רקטה המתעופפת אי שם בשמים, מחשבת היכן היא עתידה לנחות, ולאור זאת "מחליטה" האם לפגוע בה והיכן לפגוע בה. זה אפשרי, ופתרון לזהות מנהרות אין?
המנהרות אינן דבר חדש. היו לנו 10 שנים בשביל לזהות את המנהרות. נראה שאפילו בחפירה בידים היו מצליחים למצוא את כל המנהרות…
זהו עיוורון מוחלט של ההנהגה, וזה מלחיץ. כשראיתי שהתורה כבר אמרה את זה, שאויבינו יהיו "לשִׂכים בעיניכם", הבנתי איך זה קורה. כשיש לנו קוצים בעיניים – אנו לא מצליחים לראות את המציאות נכוחה.
הרי כדי לבנות את כל המנהרות צריכים מאות משאיות של עפר, של מלט – וכי אנו לא רואים את זה? מה חשב מי שראה זאת, שזה נועד לבנות ארגזי חול לילדי עזה? איפה היה המודיעין? הרי חייל היושב בתצפית חייב לדווח על כל תזוזה של משאית ואפילו של חמור. וכאן אלפי משאיות, בניה בהיקף עצום – ואנו עומדים מופתעים מול כמות המנהרות?!
זהו עיוורון שקשה להבינו. כשתקום ועדת חקירה על כך, מן הסתם נשמע שהיה מי שהתריע על כך, אך אמרו לו: עשינו התנתקות, אין מקום לדאגה. אנחנו כאן, הם שם, ויש שלום. למה להם לבנות מנהרות אחרי שהתנתקנו מהם?
הרי כולם ידעו שיש מנהרות, כבר מתקופת הפיגועים שהיו ב"ציר פילדלפי"1, ובכל זאת לא נעשה דבר. זה עיוורון. עם ישראל התנתק מארץ ישראל – והתוצאה היא שִׂכים בעינינו. כך לא רואים מה קורה מתחת לאף שלנו.
המחדל הזה מזכיר את המחדל של מלחמת יום כיפור. רואים את האויב מתאמן, ולא מבינים שעומדת לפרוץ מלחמה. כך כאן – רואים הכל, שומעים הכל, ובכל זאת מופתעים מכמות המנהרות וגודלן.
בשבוע שלאחר מכן, בשיחת פרשת דברים (לחיות עם פרשת השבוע ח"ב, עמ' 338), הזכרנו את דברי הבעש"ט (תולדות יעקב יוסף, לך לך):
שמעתי ממורי שאם נזדמן שראה דבר עבירה (או שמע על אחד), יבחין שיש בו שמץ עבירה זו ושירגיש לתקן את עצמו.
כשאדם רואה את חברו עובר עבירה, או שהוא רואה חסרון בחברו – עליו ללמוד מזה שיש בו שמץ מהחסרון הזה. הרי אם אין לך כל קשר לעבירה הזו – איך ראית אותה בחברך? אין זאת אלא שיש גם בך משהו ממנה, ועליך לתקן זאת. מהשמים הראו לך את חברך כדי שתדע לתקן את עצמך.
לאור דברים אלו, חשבתי שאם אני רואה חסרון בכך שלא ראו ולא טיפלו במנהרות של אויבינו, אני צריך לברר – איפה נמצא אצלי הפגם הזה? איפה אנו, שמבקרים את ההנהגה – נגועים בשמץ הדבר הזה?…
מהי מנהרה? מה לא ראו ולא ידעו?
לא ראו את הפנימיות. יש דברים נסתרים, מתחת לאדמה, ומתעלמים מהם. מתייחסים רק לנגלה. כל עוד הדברים לא נראים – לא מתייחסים אליהם. "יהיה בסדר". נגיע לגשר – נעבור אותו.
גם לנו יש מנהרות – יש בתורה חלק עמוק ונסתר, הנמצא מתחת לפני השטח: פנימיות התורה. המנהרה חשוכה, אך היא נקראת על שם האור. החלק של האור שבתורה הוא נסתר ואיננו נראה בגלוי.
בפנימיות התורה יש עולם שלם – עיר שלמה, עם פיתולים והסתעפויות. גם אנו חוטאים בכך שאנו מתעלמים מן המנהרות שלנו. מנהרות יכולות להיות דבר טוב מאוד. הקב"ה גילה לנו עולם שלם, ואנו מתעלמים ממנו. די לנו בנגלה, בידיעת ההלכה, בקיום התורה והמצוות כראוי, וזהו. "אין לי חלק בנסתרות". כך אומרים רבים – ברמה כזו או אחרת.
גם לנו יש חסרון של התעלמות מן המנהרות ואנו צריכים לתקן אותו.
"מנהרה" יכולה להיות דבר נפלא. המילה "מנהרה" באה מן ההארה שהיא מביאה אל תוך האדמה. מנהרה היא "סגי נהור" – יש בה הרבה אור.
אנו צריכים לדעת שיש עולם מלא אור מתחתנו – בעולם ובתורה, ואנחנו צריכים לגלות אותו.
השבוע התבשרנו, בשעה טובה, שצה"ל יודע לזהות את מיקומן של המנהרות, ואף יודע אימתי הן מאויישות – וגם יודע להרוס אותן. זו שמחה גדולה. החסרון תוקן, ב"ה.
יתכן שאנו התקדמנו ביחס לעיסוק בפנימיות, וממילא גם הממשלה תיקנה את החסרון שלה. יתכן גם שהממשלה אומרת לנו – הנה, זה אפשרי, אפשר לגלות את המנהרות. אנחנו צריכים ללמוד מזה, ולמצוא את ה"מכשיר" שמזהה בלימוד הסוגיא איפה יש מנהרה, ואיך מגיעים אליה – מהו העומק הפנימי של הסוגיא ואיך חושפים אותו.
זו הסיבה לשמחה הגדולה שהתעוררה בעקבות אירועי השבוע.
אך אנו נמצאים כאן בשיחת "לחיות עם פרשת השבוע". מהו הקשר לפרשה שלנו? בסייעתא דשמיא "מצאתי" את הקשר, בפסוק מהפרשה שבו מופיע בפעם הראשונה בתורה השורש חפ"ר (בראשית כ"א, ל'):
וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.
אברהם אבינו היה "ראש לחופרים". הוא חפר בארות.
אנו מוצאים אצל אבותינו התייחסות רבה לענין הבארות, והמפרשים וכן בתורת החסידות מרחיבים לבאר את המשמעות העמוקה של הבארות בחיי האבות.
אברהם היה הראשון. ראש לחופרים וראש למאמינים, יש קשר בין שני הדברים. כל חייו של אברהם היו מסע לגילוי הנעלם. הוא חיפש וגילה את מה שנסתר, את הקב"ה.
אברהם רואה עולם, עם שמש וירח ועם חוקי טבע, והוא מבין שזה רק המעטה החיצוני. יש "מנהרה" מתחת לכל הדברים. אברהם חופר ומנסה לגלות מה מסתתר מתחת לעולם שהוא רואה, ולבסוף הוא זוכה לגלות: "הציץ עליו בעל הבירה". הקב"ה מתגלה אליו.
אברהם מוציא מים חיים מהתהומות שבעולם. מגלה ומלמד בעולם את האמונה בה'. חפירת הבארות של אברהם היתה גילוי של דברים עמוקים. הרב קוק מתאר את נשמתו של אברהם אבינו ואת שאיפתה (אורות, זרעונים, "ערך התחיה" עמ' קל"ה):
ומציירים אנו לנו נשמה גדולה ענקית לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ על עלבון התבל, נשמת אברהם, – איך היא מתמרמרת בראותה את האושר, את האור המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלהי הקורא להויה: היה אור, הקורא לכל פרט: המלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות, – והבארות נסתמו, "סתמום פלשתים וימלאום עפר".
אברהם חושף את האור, והפלישתים סותמים את הבאר ומסתירים את האור. התרגום מתרגם "סִתמום" – "טַמּוֹנוּן", לשון טמטום ואיטום. הפלישתים אוטמים את הבאר שאברהם חפר, והאור נעלם. הם מורידים טמטום וחושך לעולם.
בפרשתנו נאמר (בראשית כ"א, כ"ה):
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
הפלישתים – ובזמננו הפלשתינאים – גזלו את השיטה. לא רק את הבאר הם גזלו, אלא את הדרך, את החפירה. במקום לחפור בארות מים חיים ולגלות אמונה ואור פנימי – הם חופרים מנהרות שנועדו לרצוח, ולהחריב את העולם.
ב"ה שאנו, בני אברהם שהיה ראש לחופרים, התעשתנו, ואנו עומדים מולם ומול המנהרות שלהם. אם רק נראה את המציאות נכוחה בלי "שִׂכִּים בעינינו", ולא נהיה עוורים – נוכל להם.
אנו צריכים להמשיך את דרכם של האבות, ולפעול לגילוי הנעלם. האבות חפרו בארות, שמבארות ומאירות את העולם, ומגלות את הרובד הנסתר. אנו צריכים להמשיך זאת, ולקחת על עצמנו את התפקיד הזה.
לפני שנים רבות נתן לי מישהו ספר של הפסיכולוג אריק אריקסון, תלמידו של פרויד – "ילדות וחברה". הוא מתאר שם מה הגורמים הפסיכולוגיים שגרמו לנאצים ימ"ש לשנוא את עם ישראל, ובתוך הדברים הוא כותב כך (עמ' 268):
בזמנים מודרניים נערכה חקירה ודרישה בעניין חירות הרצון של האדם, בחירתו המודעת את ערכיו, וכח שיפוטו – על ידי תורותיהם של שלושה יהודים מודרניים. תורת מארקס של הדטרמיניזם ההיסטורי קבעה את העובדה שערכינו תלויים בלא יודעין באמצעי מחייתנו (אין לערבב את העובדה הפסיכולוגית כנ"ל עם הדוקטרינה הפוליטית של המארקסיזם, אשר בשורה של ארצות הביאה לשורה של סוציאליזמים). בפסיכולוגיה הראתה תורת פרויד אודות הבלתי מודע, בשפע של ראיות, כי אין אנו מכירים-ביודעין את הטובים והרעים שבמניעינו. ולבסוף היתה זו תורת היחסיות של איינשטיין, אשר העניקה להתכַוְנות מחדש המודרנית את הבסיס הרחב של תיאוריה פיזיקלית בהתפתחותה. הוא הראה למעשה כי מכשירי המדידה שלנו הנם יחסיים לזיקות שאותן אנו מודדים.
מרקס עסק בכלכלה, וטען כי הצורך של האדם לשרוד מבחינה כלכלית, הוא המניע של כל התהליכים בעולם, המלחמות, התרבות ושאר הדברים. אדם חושב שהוא פועל מכל מיני כוחות ורצונות, אך מרקס טוען שמה שמונח בשורש של כל הדברים הוא הצורך בשרידות כלכלית.
פרויד הפסיכולוג עסק בתת מודע, וטען ש-80% מן התגובות שלנו נובעות מן התת מודע. אדם חושב שהוא מגיב בצורה מסויימת כי כך הוא חושב לנכון, אך בעצם יש עליו השפעות רבות שהוא לא מודע להן, מדברים שעבר בילדותו וכדומה. האדם לא מודע למניעים האמיתיים שגורמים לו להחליט את החלטותיו.
איינשטיין הפיזיקאי, פיתח את תורת היחסות, הטוענת כי מה שאנו רואים הוא יחסי לנקודת המבט שלנו. בצורה פשטנית – אנו כרגע יושבים בצורה יציבה, אבל במבט מכוכב אחר אנו נעים. המדידה שלנו תלויה ביחס שלנו למה שאנו מודדים.
שלושת החוקרים הללו עמדו על כך שהעולם הגלוי הנראה לעין, איננו העולם האמיתי, יש מישורים נוספים בעולם ובנפש האדם שמשפיעים על המציאות, אף על פי שאיננו יכולים לראות אותם ולזהות אותם.
הנאצים ימ"ש ולהבדיל אריקסון, ראו בתפיסה זו משהו יהודי. כך ממשיך אריקסון:
האומנם אין זה אלא מקרה היסטורי בלבד, שמארקס, פרויד ואיינשטיין, שלושתם ממוצא יהודי-גרמני, הם שניסחו, יתר על כן, גילמו באישיותם אותן הגדרות-מחדש של עצם הבסיס, אשר האדם היה סבור כי הוא עומד איתן עליו? על כל פנים ברור שתורות אנשים אלה – הנפרדות זו מזו מבחינות רבות – היוו את השיא במשבר התרבות והמדע של אירופה.
התפיסות שלהם עקרו את העולם הריאלי שהגרמנים חשבו שהם עומדים עליו בצורה בטוחה, ולכן זה כל כך הפריע להם.
מהי התפיסה היהודית שזעזעה את אירופה? גילוי הנעלם! ההבנה שיש משהו מתחת לפני השטח. מדענים אלו גילמו באישיותם ובתורותיהם את ההבנה שיש מניעים וגורמים מתחת לפני השטח, שמשפיעים על התגובות של האדם ועל המסקנות שלו. זוהי תפיסה יהודית, שבאה להם מאברהם אבינו, ראש החופרים וראש למאמינים.
הגויים רואים את הצד היהודי שבזה לפנינו. "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה", ורק אחר כך אנו אומרים: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים" (תהלים קכ"ו, ב'-ג'). הגויים רואים לפנינו את הצד היהודי.
אנו מופקדים על המשימה הזו בדבר האמיתי – גילוי המימד הפנימי של העולם. לומר בקול גדול שיש אלוקים בעולם ובישראל, יש תורה ויש לתורה פנימיות, יש עומק למציאות. יש נשמה לאדם, נשמה לתורה ונשמה לעולם, ועלינו לגלות את הנשמה.
זו המשימה שלנו בעת הזאת.
שמחה גדולה ממלאת אותנו על כך שעם ישראל התעשת ופועל כנגד המנהרות. ההצלחה הגדולה של השבוע זורעת מבוכה בקרב אויבינו. כל עמלם הרב הפך לבית קברות. כל מחבל שנכנס למנהרה, יודע שזיהינו אותו, והוא מחכה לטיל שיפגע בו. אנו מתפללים שהממשלה וצה"ל ימשיכו לעשות בהצלחה את תפקידם החשוב במלחמה באויבינו.
אנחנו, בבית המדרש, ניתן להם כח בכך שנעמול לגלות את הנעלם, לחפור בארות ומנהרות בתורה ובעולם, כדי לחשוף את הנשמה, לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 אזור חיץ בגבול ישראל מצרים. הפלסטינים חפרו באזור זה מנהרות רבות, והיו בו כמה פיגועים קשים, בשנים תשס"ג-תשס"ד.