לחיות עם פרשת השבוע – "וילך אל ארץ" – זה קורה עכשיו
5
בחומש הראי"ה מביאים את דברי הרב קוק על הפסוק (בראשית ל"ג, י'):
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.
וכך כתב הרב קוק באגרתו (אגרות ראי"ה ח"א אגרת קי"ב):
על דבר האמונות הזרות, אומר לכ"ג את דעתי, כי לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל, כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. "והסרותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלקינו", וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל. וגדולים דברי הגר"א ז"ל: ואת עשו שנאתי – את הטפל לעשו, אבל עקרו שהוא ראשו בהדי אבהן דעלמא גניז, ועל כן "ראיתי פניך כראות פני אלקים" אמר איש האמת יעקב איש תם, ודברו לא ישוב ריקם, ואהבת אחים של עשו ויעקב, של יצחק וישמעאל, תעלה על כל אותן המהומות, שהרשעה הנכרכת בטומאת הגויה גררה אותן, תתגבר עליהן ותהפכן לאור ולחסד עולם. דעה רחבה זאת, ממותקת במתקה ודבשה של תורת אמת, צריכה להתלוות עם כל ארחותינו באחרית הימים, למחתם אורייתא בהיכלא דמלכא משיחא בהפיכת מרירא למתיקא וחשוכא לנהורא.
הרב, כדרכו, מרומם את המציאות לאידיאל גדול – אנו עתידים לחזור ולחיות באחוה עם עשו וישמעאל. היריבות והמלחמות יפסיקו, ותתגלה האחוה שעומדת בבסיס היחסים בין העמים. גם הדתות שמקורן בתורה, יחזרו ויצטרפו לתורת ישראל, אחרי הסרת הסיגים שדבקו בהן.
נראה, שאנו יכולים לראות את ההתחלה של התהליך הזה. מדינת ישראל כבר איננה מאויימת על ידי עמי האזור, ועם חלקן יש לנו אפילו הסכמי שלום. אמנם בזמנו התנגדנו להסכמים אלו, שהיו מלווים בויתורים על חלקי ארץ ישראל, אבל ההסכמים עדיין מתקיימים, ויתכן שהם חלק מהתהליך של השבת האחוה בין זרעו של ישמעאל וזרעו של יצחק.
לפני שנים רבות ביקר בישיבה ח"כ יוסי שריד ז"ל. היה זה בתקופת הסכמי אוסלו, בתקופה בה היו פיגועים רבים וקשים, ה"י.
מכיוון שהיה אורח, לא רציתי להביכו בשאלות קשות, אך אחד התלמידים קם ושאל: כמה אוטובוסים עוד צריכים להתפוצץ, כמה יהודים עוד צריכים להיהרג, כדי שתבינו שהיתה זו טעות לחתום על הסכם אוסלו? בואו נסכים מראש על מספר, וכשנגיע אליו – נעצור…
כששאלנו שאלה זו במקומות אחרים – לא קיבלנו תשובה טובה בדרך כלל. אך יוסי שריד ענה, כמו יהודי טוב, בשאלה: כמה שנים צריך הסכם השלום עם מצרים להחזיק מעמד, כדי שאתם תודו שזה היה נכון, וטעיתם כשהתנגדתם אליו?
נהניתי מהתשובה שלו. אי אפשר לדרוש מאדם אחר להודות בטעות, אם אתה אף פעם לא עושה זאת בעצמך. יבדוק כל אחד את עצמו, מתי חזר בו, ואמר: טעיתי. מאז אותו מקרה אני מקפיד לומר מידי פעם "טעיתי"…
מאז השיחה הזו עברו שנים רבות, וההסכמים עדיין מחזיקים מעמד.
העובדות הן שלמדינת ישראל אין אויבים מסביבה. בעיקר בגלל שהמדינות סביבנו מפורקות ומפוררות, אבל יתכן שההסכמים איתן מסייעים לכך. אולי זו התחלה של הדרך לחזור ולהיות אחים, אחרי כל התקופה הקשה של המלחמות.
הדברים הללו קשורים לדברים שאנו אומרים בכל שנה בפרשת וישלח. כל המציאות שלנו בארץ ישראל, וכל המצב שלנו מול אויבינו, תלוי אך ורק בנו.
האידיאל שהרב קוק מציב, של השבת האחוה בינינו ובין עשו וישמעאל – תלוי בנו, ורק בנו.
אנו צריכים לחזור ולשנות ולשלש את הדברים הללו. הכל תלוי בנו, איזה עם נהיה ואלו אנשים נהיה, במה נאמין, מהי הרמה המוסרית והערכית שלנו – כל אלו יקבעו את מצבנו, והם תלויים בנו. לכן עלינו להשקיע בעם, באנשים, ברמה המוסרית, הערכית והרוחנית של עם ישראל.
כך מלמדים הפסוקים המדהימים, שנחבאים בסוף פרשת השבוע (בראשית ל"ו, א'-ה'):
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת. וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל. וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
התורה מדגישה שנשיו של עשו הן מכנען, ובניו אף הם נולדו בארץ כנען.
ואז מגיע פסוק מפתיע (בראשית ל"ו, ו'):
וַיִּקַּח עֵשָׂו
אֶת נָשָׁיו
וְאֶת בָּנָיו
וְאֶת בְּנֹתָיו
וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ
וְאֶת מִקְנֵהוּ
וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ
וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
התורה מאריכה ומפרטת מה היה עשו צריך לקחת כדי ללכת מארץ כנען. לאן הוא הולך? רש"י:
וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא.
עשו לא יודע לאן הוא הולך. הוא מחפש מקום בעולם לגור בו. מדוע? מה גרם לעשו ללכת? התורה מסבירה (בראשית ל"ו, ז'):
כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.
זה בלתי נתפס. עומד עשו, שנשיו מכנען, ילדיו מכנען, כל רכושו הוא עשה בכנען, ומולו מגיע יעקב, שנשיו מחרן, ילדיו נולדו בחרן, כל רכושו עשה בחרן – ואין מקום לשניהם בארץ כנען. מי אמור להישאר ומי אמור ללכת? מה היו אומרים על כך באו"ם? וכי יש סיבה הגיונית לכך שיעקב ישאר ועשו ילך? אם אין מקום – יעקב צריך ללכת!
רש"י הרגיש בקושי הזה, וכך הוא כותב:
ולא יכלה ארץ מגוריהם – להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (פסוק ו) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.
זה לא מובן. עשו גר שנים רבות בארץ ישראל, ועכשיו הוא נזכר שבעצם מי שמקבל את הארץ מקבל גם "ועבדום וענו אותם"? פתאום הוא מתבייש שהוא מכר את הבכורה? ועוד, הרי זו לא הסיבה שהתורה אומרת?!
הסיבה העיקרית כתובה בפסוק הראשון: "מפני יעקב אחיו". יעקב מגיע נחוש בהחלטתו לשבת בארץ. זו הארץ שה' הבטיח לו ולזרעו, ולכן זהו הצעד המוסרי, הערכי והרוחני ביותר. כשיעקב נחוש בכך – עשו מחפש סיבות למה ללכת. אין מקום, יש בושה ועוד ועוד.
גם היום אנו יכולים לתת לבני ישמעאל סיבות טובות כדי ללכת מכאן – כל אחיהם המוסלמים כבר באירופה, כאן בארץ יש בצורת, הערבים מקופחים, ועוד ועוד. אך מה שצריך הוא סיבה לחפש את הסיבות. והסיבה של עשו היא: "מפני יעקב אחיו".
אם אנחנו נדע שזו הארץ שלנו, אם אנו נחיה את חיינו כאן בצורה נכונה, כפי שראוי לחיות בארץ אשר עיני ה' בה – עשו וישמעאל יחפשו לעצמם מקום אחר. זו הדרך להחזיר את האחוה בינינו.
כשיעקב עושה מה שהוא צריך לעשות, וחושב מה שהוא צריך לחשוב – אין מי שיוכל לו.
הכוזרי מתאר את הפסוקים הללו כך (מאמר שני, י"ד):
ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.
יעקב חלש, יש לו נשים וילדים קטנים. עשו התחתן בן ארבעים, ויעקב הגיע לחרן כשהיה בן 84. בניו של עשו היו כבר בני ארבעים ויותר, כשיעקב התחיל לעבוד שבע שנים בשביל לאה. בפרשתנו אנו קוראים על אלופי עשו – כל אחד מהם עמד בראש מדינה או עיר. יעקב, לעומת זאת, עדיין עסוק במריבות של ילדיו, כפי שנקרא בפרשה הבאה.
לעשו היה כח רב לאכוף את הצדק – ולהישאר בארץ. ובכל זאת, עשו הולך ויעקב נשאר. היכולת שלנו להישאר בארץ ולעמוד מול אויבינו תלויה רק בנו. יעקב יקבע איך אויביו יתייחסו אליו. כשזה יקרה – ימצאו האויבים את התירוצים למה ללכת. הם כבר התחילו ללכת, ערבים רבים כבר עוזבים את הארץ.
לפני שנים, בקשו ממני להרצות בפני פורום של רבנים, מהצד השמאלי של הציונות הדתית, שנפגשו עם אנשי רוח ערבים – קאדים, שופטים וכדומה. הסכמתי לבוא, בתנאי שאומר את מה שאני מאמין, ולא אנסה לייפות את עמדתי. הסכימו לכך, והחלטתי לומר את הדברים הכתובים כאן.
כשהגעתי למקום, אמרו לי שבאותו יום היה "פיצוץ", צעקות ומריבות, וכרגע המצב מאוד טעון. אמרתי שוב, או שאני אומר את מה שאני מאמין, או שאני הולך. אמרתי את הדברים כהווייתם. הופתעתי לראות שהיו ערבים שהכירו את הפסוקים הללו. הם התלהבו – אתה הראשון שאומר את הנקודה, וגם אנחנו מסכימים לכך. מי שיהיה נחוש יותר – הוא זה שישאר כאן. מי שאמונתו בהבטחה האלוקית על הארץ תהיה חזקה יותר – הוא זה שיזכה בארץ.
כיום מבינים כולם, שהמלחמה שלנו איננה מלחמה של טנקים. זוהי מלחמה ערכית ורוחנית. על כן עלינו לעמול על הרמה הרוחנית שלנו כדי לנצח את המלחמה. כך אומר הנביא (שופטים ג', א'-ב'):
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם.
הגויים כאן כדי לנסות אותנו, ואם נלך בדרך ה' – לא יהיה צורך בנסיון והם ילכו מכאן בעצמם.
"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו להאמין שהדברים תלויים רק בנו. כפי שאנו נהיה – כך יהיה מצבנו מול אויבינו. זו אחריות גדולה שרובצת על כתפינו.
כלומדי תורה אנו צריכים לעשות זאת ברצינות ובאחריות. התורה היא המקור לאמונה ולזכותנו על הארץ.
גם כלפי חוץ, ב"פנים אל פנים" – להבין שיש לנו אחריות על המצב בארץ.
פעמים רבות אמרתי את הדברים, ושאלתי את עצמי – איך זה יקרה? איך הגויים פתאום ילכו מכאן? באחת הפעמים שאל אותי מישהו את השאלה הזו, ועניתי לו: זה כבר קורה. האיסלם עובר לאירופה. 15% מאוכלוסיית אירופה כבר מוסלמית. אנחנו בדרך הנכונה, וזה אומר שעם ישראל התקדם מבחינה רוחנית. עולם התורה הולך וגדל, "ועמך כולם צדיקים", ב"ה. אמנם יש קשיים, אבל אנו צועדים בצורה ברורה לכיוון החיובי. עלינו להאיץ את התהליך, להיות חזקים יותר, נחושים יותר ובעיקר מוסריים וערכיים יותר.
אז נזכה לראות בעינינו את עשו וישמעאל הולכים מכאן, ונחזור לחיות באחוה איתם, בגאולה השלמה בכל מרחבי ארץ קדשנו לטובה ולברכה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.