פרשה יט – סימן ג
המדרש:
[ג, ב] ותאמר האשה אל הנחש, והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך הארץ וישן לו, רבנן אמרי נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כולו, א"ל כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב) בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם, [ג, ג – ו] ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו הה"ד (משלי ל) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות, כך אמר הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן, אלא אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו כיון שראה אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא כי יודע אלהים כי ביום וגו'.