לחיות עם פרשת השבוע – התיקון קודם למשבר
5
לא התכוונתי כלל לדבר על הבחירות שהיו השבוע. אבל כשראיתי את המדרש על הפרשה – אי אפשר היה שלא להתייחס לכך.
כך אומר המדרש בתחילת הפרשה (בראשית רבה פרשה נ"ח, ב'):
"וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א), אמר ר' אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש?! אלא עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת ר' אבון נולד ר' אבון בריה, יום שמת ר' אבון נולד אבא הושעיא איש טריא, יום שמת אבא הושעיא נולד רבי הושעיה וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כ"ז): "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון". עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (שופטים א'): "וילכדה עתניאל בן קנז". עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (שמואל א' ג'): "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'". אמר רבי יוחנן: כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, בתחלה "הנה ילדה מלכה גם היא בנים", ואחר כך: "ויהיו חיי שרה מאה שנה".
המדרש דורש את הפסוקים במידת "סמוכים" – סמיכות פרשיות. בסוף הפרשה הקודמת מפורטים הילדים שנולדו לנחור אחי אברהם, ובתוך כך מוזכרת לידתה של רבקה. מיד אחר כך בתחילת פרשתנו מוזכרת מיתתה של שרה. על כך אומר המדרש שהקב"ה הזריח את שמשה של רבקה, לפני שהשקיע את שמשה של שרה. רבי יוחנן אומר על כך: "כהדא עגלתא תמימתא" – כמו העגלה התמימה. המפרשים התקשו להסביר את דבריו של רבי יוחנן במדרש אצלנו.
ביטוי זה מופיע גם במדרש הקודם, הפותח את הדרשות על פרשת חיי שרה (בראשית רבה פרשה נ"ח, א'):
"ויהיו חיי שרה מאה שנה", "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה", כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים שנה לחטא. דבר אחר, "יודע ה' ימי תמימים", זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, אמר רבי יוחנן: כהדא עגלתא תמימה, "ונחלתם לעולם תהיה", שנאמר: "ויהיו חיי שרה", מה צורך לומר "שני חיי שרה" באחרונה, לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.
להבנת הענין, נפתח בביאור המידה שבה דרשו חכמים את הפסוקים – מידת סמוכים.
בעומק המידה הזאת עומדת הסתכלות על כל התורה כולה כיחידה אחת שלמה. התורה איננה מורכבת מפרשיות שכל אחת עומדת לבדה, אלא כל הפרשיות יחד מחוברות זו לזו ויוצרות תורה אחת.
גם המציאות צריכה "להידרש" במידת סמוכים. המציאות כולה היא תהליך רציף, אלוקי, שיש בו סדר. כשם שאדם לא קם בכל יום מחדש ושואל את עצמו: מה אני עושה היום? החיים הם רצף, וכל יום מביא את היום שבא אחריו. כך כל פרשיה קשורה לפרשיה שבאה אחריה. כך גם כל דור קשור לדורות שלפניו ושאחריו. יש סדר ותכנון איך הדורות מתחלפים, איך מנהיג הולך ומנהיג בא. עד שלא שקעה שמשו של מנהיג – זרחה שמשו של המנהיג הבא. הדורות הולכים בצורה של התפתחות, ולא של משברים.
החיים צריכים להיות בצורה של עיגול, שאין בו זוויות, אלא הוא מתקדם בצורה רציפה. מצולע בעל זוויות, נשבר בכל פעם ואז ממשיך בכיוון אחר. על כך אומר רבי יוחנן: "כהדא עגלתא". ומסביר ר' צדוק הכהן מלובלין, ש"עגלתא" הוא לשון עיגול (ראה פרי צדיק חיי שרה, ג'). "עגלתא תמימה" – שלמה. כל איבריה שלמים. ר' יוחנן אומר שהחיים של שרה אמנו היו בצורה של עיגול, מתקדמים ברציפות, ולא בצורה של שבירה. בת עשרים כבת שבע, ברצף יום אחר יום, ולא במשברים שיוצרים התחלה חדשה בכל פעם.
כך גם בנוי העולם, וכך בנויה התורה. זוהי המשמעות של מידת סמוכים1.
יש בדברים אלו הארה חשובה על הסדר של הדורות. כשמנהיג הולך ומנהיג בא, אל לנו לראות זאת כמשבר, כנקודת שבירה, אלא כענין התפתחותי.
בעקבות המדרש אפשר לומר: עד שלא באה השואה – הקים הקב"ה את הציונות. עם ישראל התחיל לחזור לארץ ישראל, לבנות כאן בית לאומי, שיהווה גם מקום מקלט ליהודים נרדפים. לא הביא הקב"ה את המכה הנוראית והקשה של השואה, לפני שהכין את הזריחה של השמש שבאה אחריה, בדמות מדינת ישראל. מתוך המציאות הקשה של השקיעה, באה הזריחה – ארץ ישראל נבנית, מדינת ישראל קמה וצומחת.
אנו נמצאים בשבוע של בחירות. יש מקומות שבהם "זרחה השמש ובא השמש" – יש תחלופה של מנהיגים. עלינו להתבונן על המציאות ולנסות לראות מה ניתן ללמוד ממנה, ואלו ערכים אנו יכולים לקחת מההתרחשויות.
גם את המציאות הפוליטית עלינו לראות כרצף, למרות השינויים. כיון שהעם בוחר את נציגיו – יש בכך רצף. הציבור בכללו חש את הדור ואת התקופה, ויודע לזהות את התהליכים, גם כאשר האדם הפרטי איננו רואה זאת. על כן חשוב להתבונן על התקופה הזו בגדלות, ולעמוד על משמעות התהליכים המתרחשים בה.
תפיסה זו נכונה גם ביחס לחייו של כל אדם ואדם.
כל אדם חווה בחייו משברים ונפילות. גם על חייו של האדם הפרטי יש לומר: "וזרח השמש ובא השמש". עד שלא שקעה שמשו של המשבר, זרחה שמשו של התיקון. אין משבר בא על האדם, מבלי שהוכן לאדם הכח להתגבר עליו. גם חייו של האדם הם "כהדא עגלתא תמימה" – כעיגול, ברצף אחד בלי זוויות. גם המשברים הם חלק מהרצף, ולכל משבר יש תיקון שקדם לו. יש בחייו של האדם "שקיעות" – משברים ותקופות חשוכות. אך כיון שזריחת השמש קדמה לשקיעה – יש רצף של חיים, שהולך ומתקדם.
הקב"ה נותן לכל אדם כח להתמודד עם המשברים שבחייו. על כן אנו יכולים להיות בטוחים ללא צל של ספק, שהמשבר לא בא בשביל המשבר, אלא בשביל הרפואה שתבוא ממנו, שהוכנה לו עוד קודם שבא המשבר. המשבר הוא דרך לקדם את האדם אל השלב הבא, וכאשר זורחת השמש, צריכה לשקוע השמש הקודמת. הפסוק מתחיל במילים "וזרח השמש", שכן כאשר אדם חש במשבר, ומרגיש ששקעה עליו השמש, עליו לדעת שכבר נאמר עליו "וזרח השמש". הזריחה קיימת, והגיעה זמנה לצאת ולהופיע.
אחת הנקודות שמסייעות לאדם להתחזק באמונה זו היא ההודאה לה'. זהו ענין מרכזי וחשוב. כשאדם נכנס למשבר – עליו להודות על כך לה'. הרי המשבר הוא דבר שבא לטובתו של האדם, כדי לבנות אותו ולקדם אותו, ועל כן יש להודות על כך. התנועה הנפשית של הודאה לה', האמירה: "תודה לך ה' שאני במשבר", נותנת לאדם כח גדול לצאת מן המשבר.
ההודאה לה' נובעת מן האמונה שה' לא שכח אף אדם. כל אדם הוא חלק מהמציאות האלוקית, חלק מהטוב האלוקי, ועל כך יש להודות לה'. ההודאה לה' נותנת לאדם אמונה ובטחון, שהשמש תזרח שוב על חייו.
רבי יוחנן אומר בשני מדרשים סמוכים "כהדא עגלתא תמימה". "יודע ה' ימי תמימים" – החיים הם שלמות אחת, הבאה ברצף במהלך החיים. על כן גם כשיש משבר, אנו יודעים שהתיקון שלו הוכן כבר מראש, וכך אנו צריכים להתבונן על חיינו.
מחוויית הבחירות שחווינו השבוע, נלמד את כוחו של הציבור להניע את המציאות, לחדש ערכים ותפיסות, והכל בצורה רציפה.
זוהי ההסתכלות על המציאות ועל חייו של האדם, בפרט ובכלל, לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 האות סמ"ך היא מלשון סמוכים, וצורה גם היא עגולה.