לחיות עם פרשת השבוע – לבלוט ולהצטרף
5
בשבוע שעבר שמעתי דרשה שהזכירה ענין מפורסם – בפרשת תצוה לא מופיע שמו של משה רבינו. אלא שהיה בענין זה חידוש: בפרשה הקודמת, פרשת תרומה, לא מופיע כלל שמו של אהרן, אלא רק שמו של משה, ואילו בפרשת תצוה לא מופיע שמו של משה אלא רק שמו של אהרן.
"תרומה" היא פרשתו של משה רבינו, ו"תצוה" היא פרשתו של אהרן הכהן.
יש בזה בחינה של מה שאמרו חכמים: "סטרא דקדושה שרי בפירודא וסים בחיבורא" – מתחיל בפירוד ומסיים בחיבור. ההתחלה היא בפירוד. אילו היה שמו של אהרן מופיע בפרשת תרומה, זה היה מפריע, כביכול, להופעה של משה רבינו. ואילו היה מופיע שמו של משה בפרשת תצוה, זה מפריע להופעתו של אהרן.
בהמשך מופיעים שניהם יחד. בפרשת כי תשא סביב חטא העגל אנו מוצאים את משהו אהרן יחדיו. משה ואהרן פעלו יחד – "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו" (תהלים צ"ט, ו'). אהרן שמח עם משה – "וראך ושמח בלבו", ומשה שמח עם אהרן. אך יש גם צד שכל אחד מהם פועל לעצמו, על פי מהותו ועניינו.
על פי החלוקה בין משה ואהרן בפרשיות, ננסה לעמוד על עניינה המיוחד של כל פרשה.
לאחר "הלכות בית הבחירה", מופיעות ברמב"ם "הלכות כלי המקדש והעובדים בו". ניתן לומר שפרשת תרומה עוסקת ב"כלי המקדש", ובפרשת תצוה ב"עובדים בו" – בגדי הכהונה, הקרבנות, הקטורת.
תרומה שייכת להופעה של התורה. השיא של כלי המקדש הוא הארון שבו נמצאים לוחות הברית. על הארון נאמר (שמות כ"ה, כ"ב):
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הדיבור האלוקי המופיע על הכרובים הוא בחינה של הראש. כך מבאר הרב קוק את מיקומו של הכיור "בין אהל מועד ובין המזבח" (עולת ראיה ח"א, עמ' קי"ט):
ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח. הטהרה מוכרחת להיות באה מתוך ההשפעה של השכל ושל הרצון. יסוד אור השכל במקורו הוא הדבור האלהי, אשר אוהל מועד הוא נוסד עליו. "אוהל מועד אשר אועד לך שמה". והמזבח הוא מקור העלאת הרצון, יסוד ההקרבה, "לרצון לפני ד'". ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח.
שיאה של פרשת תרומה הוא כשמתקיים "ונועדתי לך שם", דבר ה' שמופיע מבין שני הכרובים.
פרשת תצוה, לעומת זאת, היא הופעה של הלב (שמות כ"ח, כ"ט-ל'):
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.
פרשת תרומה היא במח, ופרשת תצוה היא בלב. הלב שייך לאנשים העובדים בבית המקדש. בתחילת הפרשה מופיעים בגדי הכהונה. הבגדים מבטאים שלב נוסף בעבודת הכהנים – הכפרה. אמרו בגמרא (ערכין ט"ז ע"א):
…אמר ר' ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים… מכנסים מכפרים על גילוי עריות… מצנפת מכפרת על גסי הרוח… אבנט מכפרת על הרהור הלב… חושן מכפר על הדינין… אפוד מכפר על עבודה זרה… מעיל מכפר על לשון הרע… ציץ מכפר על מעשה עזי פנים…
ניתן לומר, שפרשת תרומה עוסקת בתורה, ופרשת תצוה עוסקת בישראל – הם המגמה של עבודת הכהנים, לכפר על בני ישראל.
ננסה ללמוד מן הפרשה איך להתייחס לבני ישראל.
נעסוק באחד מבגדי הכהונה, ודרכו נעמוד על ענין חשוב.
בחושן היו קבועות שתים עשרה אבנים, ובהם אותיות, שדרכן היה יכול הכהן לשאול בה' ולקבל תשובה. בגמרא דנים איך היתה התשובה מופיעה על ידי האותיות (יומא ע"ג ע"ב):
כיצד נעשית, רבי יוחנן אומר: בולטות, ריש לקיש אומר: מצטרפות.
לפי רבי יוחנן כל אות היתה בולטת ממקומה, והכהן היה מצרף את האותיות השונות לכלל תשובה, ואילו לפי ריש לקיש האותיות היו זזות ומצטרפות זו לזו למילה.
הרב קוק מצטט גמרא זו. פעם אחת הוא מתייחס לכך כשתי דעות: "בולטות או מצטרפות", ופעם אחת בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים: "בולטות ומצטרפות".
כך אומר הרב קוק באורות (ארץ ישראל, ז'):
…"משפט בני ישראל", מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח רוח אפנו אשר יקראו לו ד' צדקנו, אשר יגלה אור משפט ד' בארץ בגבורה עליונה, השוללת כל מלחמה וכל שפיכות דמים. משפט בני ישראל על לב אהרן – תמצית האותיות הנשמתיות של כל ישראל, מאירה באורים ותומים, "בולטות או מצטרפות".
האותיות שעל החושן הן תמצית הנשמות של בני ישראל. ניתן להבין מכאן, שגם בהופעה של בני ישראל יש שתי בחינות: "בולטות או מצטרפות". יש נשמות שעניינן הוא הבליטה. הופעה אישית מיוחדת של האדם בעוצמה גדולה. תלמיד חכם גדול, מנהיג גדול, שמופיע כאישיות פרטית מיוחדת ומאיר את העולם. ויש בחינה של "מצטרפות" – הכלל מצטרף יחד, והאחדות היא המופיעה את המסרים, האידיאלים והערכים של הציבור.
האזכור השני של הרב קוק הוא בהערותיו בסוף ספר "ראש מילין" – ספר מופלא וקדוש שכתב הרב קוק בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בשהותו בלונדון. הספר עוסק במדרש האותיות, הטעמים, הניקוד והתגים, והרב קוק החשיב מאוד את הספר ואת מעלתו. כך מובא שם (הערה ג'):
כחות המתגלים בעולם בצורות מסומנות, ציורים שמתגלים בנפש בתוארים מיוחדים, אינם באים מתוך האפס לידי מציאות, אלא הם יורדים מתוך מעלה עליונה במציאות שמתוך גבורתה ועשרה אין כל תואר יכול לסמנה למדה מוגבלה המחשיכה את אורם, ומתוך כך הננו חשים אותם בדמות כחות פרטיים, ציורים מפורטים, ואותיות בולטות ומצטרפות.
יש כוחות של חיים שמתגלים בעולם, או "ציורים בנפש" – רגשות, תחושות וחוויות שהאדם חש אותם בנפשו. כל הדברים הללו לא נולדים אצל האדם, מדבר שלא היה לפני כן. להיפך, זהו אור גדול מאוד, שלא היה יכול להיקלט אצל האדם בגלל עוצמתו, וכעת הוא יורד, מצטמצם ומתמעט וכך יכול האדם לקלוט אותו. המציאות כולה נמצאת בצורה עליונה, וכשדברים מתגשמים – הם יורדים ונקלטים אצל האדם כתחושה, מחשבה וכדומה.
בהקשר לכך מזכיר הרב את הגמרא "בולטות ומצטרפות".
נמשיך את המשל שהזכרנו לעיל על נשמות בני ישראל. חשוב שיהיה הופעה של "בולטות ומצטרפות". יש ערך גדול בכך שכל אדם יממש את אישיותו ויתרום לעולם את חלקו, את אופיו המיוחד בצורה בולטת. אך חשוב מאוד שלאחר מכן יצטרפו כולם יחד לכלל אחד. אחרי הבליטה מגיעה ההצטרפות, וכך הדברים מופיעים בשלמות.
החושן נקרא "חושן המשפט", והוא מכפר על הדינים. בספר "ארבעה טורים" קרא לחלק העוסק בדיני הממונות "חושן משפט". החושן עוסק בבניית הצורה החברתית של היחסים בין בני האדם.
על בגדי הכהונה אמרו בגמרא (סנהדרין פ"ג ע"ב):
בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים.
כהן ללא בגדים איננו נחשב כהן. מדוע?
אור הכהונה הוא אור גדול מאוד, הנמצא מעל למדרגת האדם. הבגדים ממעטים את האור וכך מגלים את מדרגת הכהונה. כל בגד מגלה בחינה מיוחדת בתוך האור הגדול של הכהונה. החושן מגלה את תכונת החברה – איך חיים יחד, בחברה משותפת, בצורה מתוקנת.
בגדי כהונה מכפרים. כל בגד משפיע שפע גדול של אור, שמתקן את הבחינה המיוחדת שלו. החושן היה משפיע אור מיוחד של "בולטות ומצטרפות" – של בניית הופעתו של כל יחיד יחד עם החיבור של כולם לחברה אחת. כלל בני ישראל היו על לבו של אהרן, וזה היה משפיע בעולם שפע של חיבור ואחדות בעם ישראל.
לצערנו, אין לנו היום בגדי כהונה. אנו יכולים רק ללמוד עליהם, והלימוד יהיה לנו כאילו זכינו בבגדים עצמם, כפי שאמרו חכמים על הקרבנות (מנחות ק"י ע"א):
כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
שמא יש לומר גם: כל העוסק בתורה בגדי הכהונה כאילו כפרו עליו בגדי הכהונה. נלמד מן החושן את הערך המיוחד של "בולטות ומצטרפות" – החיבור של כל אדם ואדם לכלל אחד.
דבר זה חשוב במיוחד בעידן של בחירות. בבחירות חשוב שיהיה דווקא "בולטות ומצטרפות", ולא "בולטות או מצטרפות". נראה, שזו השליחות שיש לפוליטיקה. אם לא זה – לשם מה צריך אדם להתלכלך בתככי הפוליטיקה?! אם יש בכך ערך, זה להופיע את היכולת להצטרף ולעשות שלום אחר שכל אחר הבליט את מעלתו ואת יחודיותו. אם אנשים יעשו שלום, יפרגנו זה לזה ויתחברו יחד – זה יביא את הגאולה ללא צורך בעסקנות פוליטית נמוכה. וכי יש דבר גדול יותר מעשיית שלום? הקב"ה מוכן שיימחה שמו כדי לעשות שלום בעולם. אם יכול אדם לעשות שלום – האם יתכן שילך בדרך אחרת, של פירוד?
אנו מוכנים לקבל את זה ש"שרי בפירודא", שבשלב ראשון כל אחד "בולט", מכריז את דעתו המובדלת בקול גדול. אך הגיע הזמן גם להצטרף ולהתאחד.
ענין נוסף שעולה מאירועי השבוע ביחס לפרשה.
הזכרנו, שהקרבנות מכפרים. חז"ל מלמדים אותנו שהכפרה היא לא רק על עם ישראל, אלא על אומות העולם. אנו מקריבים בסוכות שבעים פרים כנגד שבעים האומות.
בית המקדש שייך לכל הגויים (ישעיהו ב', ב'-ג'):
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם.
אילו היו אומות העולם יודעות את מעלתם של הקרבנות עבורן, את השלום והטהרה העולמית שהם מביאים – היו מכריחים אותנו לבנות את בית המקדש. לצערנו טרם זכינו לכך. כנראה, אנחנו מעכבים זאת, בכך שאנו לא מספיק מבינים את חשיבותו של בית המקדש לנו ולעולם כולו.
השבוע היתה ועידה עולמית, "ועידת שבעים המדינות". זה מופלא – שבעים אומות העולם "מצטרפות" יחד. יש בזה ערך מיוחד. אנו מתקרבים לזמן של "ונהרו אליו כל הגויים". בעבר בעולם היה עוין אותנו, והיינו מבודדים. היום מדינת ישראל תופסת מקום מרכזי בועידה הזו, שעוסקת ביחס הראוי לאיראן. כל מה שקורה בעולם בא בהשגחה אלוקית למען עם ישראל. אומות רבות מבקשות את קרבתנו, ואנו מתקרבים ב"ה לכך שהאומות יכירו את מעלת עם ישראל ואת הצורך בבניית בית המקדש עבור כל העולם כולו.
נזכה ליצור בתוכנו מציאות של "מצטרפות", ואז יופיע הדבר גם בעולם כולו. כך נהיה לזכרון לפני ה', ונגיע לעשות את תפקידנו, עד לבנין בית המקדש והופעת בגדי הכהונה המכפרים במהרה בימינו, בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.