לחיות עם פרשת השבוע – על דגלים ומפלגות
פרשת השבוע מתארת את דגלי השבטים. לכל שבט היה דגל משלו, וכפי שהמפרשים מסבירים – היה זה דגל ממש, עם צבע מיוחד, שהבדיל אותו מהשבטים האחרים.
רבים שואלים, לשם מה יש צורך בדגלים? מדוע כל שבט עומד לחוד, עם דגל משלו? למה לא יהיה דגל אחד לכל עם ישראל, שכולם מאוחדים סביבו?
ענין הדגלים שולח אותנו אל דברי הירושלמי. על המשנה המתארת כיצד פוסקים את הדין על פי הרוב, מובא בגמרא (ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב):
אמר ר' ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה – לא היתה לרגל עמידה. מה טעם, "וידבר ה' אל משה", אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות", רבו המזכין – זכו, רבו המחייבין – חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מיניין ודגל"ו. וכן הוא אומר: "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים", ואומר: "מישרים אהבוך".
התורה לא ניתנה חתוכה – שיש בה תשובה אחת נכונה, אלא יש להכריע את ההלכה אחר הרוב.
המילה "ודגלו" בגימטריה היא מ"ט, כמנין הפנים שהתורה נדרשת בהם.
משמעות הדברים היא, שלא רק התורה לא ניתנה חתוכה, אלא גם המציאות. המציאות מורכבת – מטוב ורע, מרעיונות שונים, מימין ושמאל ומרכז. לכן גם התורה ניתנה מורכבת ממ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור – כי התורה כוללת את המורכבות של המציאות, ומתוכה נדרשים להכריע.
זוהי התשובה לשאלה: לשם מה יש צורך בדגלים. הדגלים נדרשים כדי לבטא את הפנים השונות של המציאות.
החידוש בפרשת הדגלים הוא, שאף כי לכל שבט יש דגל משלו – הוא מאפשר לדגלים נוספים לעמוד על ידו, להיות ב"מחנה" שלו, ולנסוע יחד איתו במסע המחנות.
זהו העומק של מ"ט הפנים של התורה. עליך לדעת שלא כל האמת נמצאת אצלך. אתה מבטא פן אחד מתוך מ"ט הפנים, ויש אחרים שמבטאים את הפנים האחרים – וגם להם יש מקום.
מ"ט פנים – מנין "ודגלו". כל דגל הוא פן של המציאות. חשוב שיהיה לכל שבט דגל. הדגל מבטא את העובדה שיש רעיון, שיש דרך שמעלים אותה על נס. כל אדם מדגיש את הדגל שלו, ונאבק על קיומו ועל הופעתו. חשוב להניף את הדגל, ולצייר אותו בצורה המדוייקת ביותר.
אבל חשוב גם לדעת שיש דגלים נוספים, ויש פנים נוספות בתורה.
כל אחד נדרש להילחם על הפן שלו, ויחד עם זאת אנו נדרשים לזכור שיש פנים נוספים ויש לתת להם מקום.
חידוש גדול שמלמדת פנימיות התורה, שמיעוט אור מוביל לתיקון. כאשר האור גדול מידי עלול הכלי להישבר, וכדי לתקן את השבירה יש למעט את האור.
מסביר אדמו"ר הזקן1, שמיעוט האור מאפשר לאורות אחרים להופיע לצדו, וזהו העומק של התיקון.
לכל אדם ולכל תנועה יש אור משלו, והוא הולך אחר האמת שלו. כך ראוי. אך הוא צריך לאפשר לאורות אחרים לחיות לצידו. האמת מורכבת ממ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ולא רק מהאמת שלך.
הליכה אחר הרוב היא לכתחילה. איננו רוצים שכל הדיינים יגידו עמדה זהה (סנהדרין י"ז ע"א):
אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה – פוטרין אותו.
אם כל הדיינים מחייבים את הנאשם – אי אפשר להרוג אותו, והוא פטור. מדוע? משום שבמקרה כזה לא הופיעו פנים שונות. לא יתכן שלא נמצא צד אחד של זכות לאדם זה. כנראה, לא התקיים דיון אמיתי, אלא אחד מהדיינים אמר את דעתו וכולם הלכו אחריו. במקרה כזה לא ניתן לחייב את הנאשם. כדי לגזור דין אמת, יש צורך בשמיעת דעות שונות ובגילוי הפנים השונות שמהם מורכב המקרה הזה.
גם כאשר הולכים אחר הרוב, יש חשיבות גדולה בכך שהמיעוט יאמר את דברו. יש מדינות, שבהן ראש האופוזיציה מקבל שכר כמו שר בממשלה. יש בכך אמירה סמלית משמעותית – האופוזיציה היא חלק חשוב מהשלטון. חשוב שהיא תשמיע את דעתה. אנו לא רוצים לחיות במדינה שבה כולם חושבים בצורה זהה. חשוב להשמיע את כל הדעות, כל הצדדים וכל הפנים של המציאות.
כאשר הדגלים השונים לא מצליחים להסתדר זה עם זה, ולא מצליחים לבנות קואליציה – זה מצער. יחד עם החשיבות שכל מפלגה תניף את דגלה, ותילחם על דעתה – חשוב ליצור שותפות, לאפשר לדגלים נוספים להתנופף ליד הדגל שלך. המציאות שבה אנו חיים, של חוסר יכולת להסתדר יחד ולהקים קואליציה – כואבת.
הגמרא בירושלמי מביאה פסוק נוסף כדי ללמד על החשיבות בהופעת הפנים השונות של התורה ושל המציאות (תהלים י"ב, ז'):
אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.
שבעתיים – שבע פעמים שבע – מ"ט.
האמת צריכה להיות מזוקקת שבעתיים – מורכבת ממ"ט הפנים. הדרך להגיע לאמת שלך, היא מתוך הקשבה לקולות האחרים. כאשר אתה נותן מקום לקולות נוספים – האמת שלך יוצאת מזוקקת שבעתיים.
אם בלימוד התורה ובפסיקת ההלכה היינו צריכים לכוון לאמת האלוקית האחת – לא היה מקום לדיון, ולא היה לאדם אומץ לפסוק דין. כיצד יכול הוא לכוון לאמת? כל אחד היה חושש – שמא אני טועה?
אך האמת איננה חתוכה. היא נבנית ממ"ט הפנים, ועל ידי הליכה אחר הרוב.
אנו רגילים להזכיר בהקשר של שידוכים, את דברי האר"י ש"לא כל אחד נוטל את בת זוגו". כאשר אדם מחפש אשה, הוא לא עוסק בקליעה למטרה. אין מישהי מסויימת שמתאימה לו, והוא צריך לכוון לזה. אם היה זה כך – הנישואין היו דבר מפחיד מאוד. אך המציאות היא, שאדם בונה את האמת ואת הקשר, וכך זה "מזוקק שבעתיים" – יש פנים שונות ומכולם יחד נבנית המציאות ונבנה הקשר.
אנו מתפללים שקריאת פרשת הדגלים ולימודה, תועיל לסייע לנבחרי הציבור להסתדר זה עם זה, להניף את דגלם בעוצמה, יחד עם נתינת מקום לדגלים נוספים.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 ליקוטי תורה, פרשת אמור: והטעם לכל זה, למה אדם דוקא הוא בא בהתכללות ופרצוף ולא שאר בעלי חיים, היינו מפני דשרש אדם הוא מעולם התיקון ושרש דצ"ח (=דומם צומח חי) הוא מעולם התהו שקדם לבחי' תיקון וכנ"ל, דהנה שבירת הכלים דתהו היה מחמת שהיה ריבוי האור והכלי הי' קטן מהכיל ולכן נשברו הכלים ונפלו למטה בבי"ע (=בריאה יצירה עשיה), והאור נסתלק למעלה. ולכן נעשה אחר כך עולם התיקון מיעוט האור וריבוי הכלים. והנה מהו ענין ריבוי האור, היינו התגלות האור בתוקף ובתגבורת בתכלית. ולכן היו ז' מדות דתהו זה תחת זה בלי התכללות זה מזה כלל, מחמת כי האור והמדה הי' בא בהתגלות ובתגבורת לכן לא היה מתחבר עם המדה שכנגדו והיו ענפין מתפרדין. על דרך משל למטה מה שאמרו רז"ל: "לעולם יהא רך כקנה", וזהו דוגמת עולם התיקון, "ואל יהא קשה כארז", שזהו בחי' עולם התהו. דרך משל איש הקשה במדותיו בלי נטות מהם כלל, כך היה אותו האור והמדה בא בחוזק והתגלות המדה ההיא, לכן לא היה נכלל ממדה אחרת כלל, מחמת ריבוי התגלות המדה ההיא, וזה נקרא ריבוי האור אשר כל אחד על מעמדו דמדה ההיא דייקא בלי התכללות היפוכו, ולכן לא היו יכולים הכלים לסבול האור הרב והחזק ונשברו ונפלו בבי"ע, והאורות נסתלקו למעלה, שנשארו למעלה בבחי' העלם. אמנם עולם התיקון הוא מיעוט האור היינו שאין המדה באה בתגבורת כי אם דוגמת ענין רך כקנה, שיכול לנטות ממדתו. ועל כן הוא בבחי' קוין והתכללות המדות זה מזה חסד כלול מגבורה וגבורה מחסד. וזהו כי התיקון הוא בחי' אדם מה שאין כן בתהו כנ"ל בשם הזהר, והיינו כי האדם הוא בחי' פרצוף שהוא התכללות מעשר ספירות יחד, וגם כל העשר ספירות כלולים מכולם, ולהיות בחי' התכללות זו זהו דייקא בעולם התיקון מטעם הנ"ל.