לחיות עם פרשת השבוע – כך בונים משפחה!
אנו נמצאים לקראת סוף ימי ספירת העומר. בספירת העומר ובפרשת השבוע – פרשת נשא – אנו פוגשים ענין מיוחד – מנחה הבאה מן השְׂעוֹרִים, בשונה מרוב המנחות שבאות מן החיטים.
מנחת העומר, שמקריבים ביום ט"ז בניסן, פותחת את ספירת העומר. בסיומה של ספירת העומר, בחג השבועות, מקריבים מנחת חיטים.
בפרשת השבוע אנו מוצאים את מנחת הסוטה, שבעלה חושד שנטמאה עם אדם אחר (במדבר ה', ט"ו):
וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן.
רש"י על הפסוק מסביר מדוע מביאה הסוטה מנחת שעורים:
שעורים – ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה.
לאור דברי רש"י יש לשאול, מהו ההבדל בין המנחות? מנחת העומר באה אף היא מן השעורים, ובכל זאת היא מנחה חיובית, שמביאים אותה ברוב שמחה לבית המקדש. ואילו מנחת סוטה, הבאתה מן השעורים נובעת מן השלילה שיש בה. מתי אנו רואים מנחת שעורים כדבר חיובי, ומתי אנו רואים זאת כדבר שלילי?
ההבדל בין המנחות הוא, שמנחת העומר הבאה מן השעורים היא חלק מתהליך. ראשיתו בשעורים, וסופו בחיטים. זהו דבר חיובי. מנחת סוטה, לעומת זאת, איננה חלק מתהליך. הסוטה רואה את השעורים כתכלית הכל.
בזוה"ק אמרו (ח"ג אמור צ"ו ע"א), שהשעורים ממהרות להתבשל מכל התבואות. לכן מנחת העומר שבאה בפסח – באה מן השעורים. החיטים יבשילו לקראת חג השבועות, ואז יקריבו את מנחת החיטים.
באותה דרך ניתן לומר, שהסוטה מביאה מנחת שעורים כדי ללמד שהיא נוהגת בפזיזות. הסוטה איננה מבינה שבנין משפחה הוא תהליך ארוך ומייגע, שיש בו עליות וירידות והוא דורש השקעה מרובה. היא רוצה חיים ללא אחריות, בלא לעשות מהקשר המשפחתי ענין גדול. על כן מעשיה הם מעשי בהמה.
יצירת ההמשכיות אצל הבהמות נעשית בצורה כזו. כאשר פר רואה פרה, הוא בא עליה והולך לו. אין לו כל אחריות על ההמשך. ממילא אין מציאות של משפחה – אין העגל יודע מי הוא אביו, ומי הם אחיו. "מעשה בהמה" הוא יצירת המשכיות ללא אחריות – יצירת ולדות בלי משפחה שיש בה אבא ואמא, ויש בה אחריות.
מבחנה של הסוטה נעשה על ידי מנחת שעורים, הממהרים להתבשל. השעורים בודקים האם היא נוהגת בפזיזות, ומעשיה הם מעשי בהמה שלא לוקחת אחריות – ואז ירכה נופלת ובטנה צבה. אך אם לא חטאה, והיא מבינה שהשעורים הם התחלה של תהליך ארוך – היא מתברכת בילדים.
אנו צריכים ללמוד מפרשת סוטה לימוד חשוב. המשפחתיות היא ערך גדול. כדי לבנות משפחה יש לקחת אחריות. המשפחה יוצרת את ההמשכיות של הדור הבא, שיודע מי הוא הדור הקודם – מי הוא אביו ומי היא אמו. בניית משפחה היא תהליך ארוך שדורש השקעה, ללא קיצורי דרך.
הסוטה פוגעת בערך היחוס של עם ישראל. "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א', ב'). החשיבות של הידיעה מי האב היא חידוש של התורה לעם ישראל. באומות העולם לא הקפידו על כך. אומות העולם נהגו כמו הבהמות, שהמשכיות הדורות שלהן לא באה מתוך בנין משפחה.
דברים טובים דורשים השקעה ועמל. כדי להגיע אל הטוב יש לעבור תהליך. זהו הלימוד ממנחת העומר. ראשיתה במנחת שעורים, והיא מתחילה תהליך של ארבעים ותשעה יום. בכל יום אנו סופרים ומתקדמים, מתקנים מידה ועוד מידה, צעד אחר צעד בסבלנות – עד שמגיעים אל היעד, אל חג השבועות. כך מתקדמים מן השעורים אל החיטים, ממדרגת הבהמה אל מדרגת האדם.
לא ניתן להגיע אל מעלת האדם ללא תהליך.
הדבר ניכר כבר בלידתם של האדם ושל הבהמה. האדם עובר תהליך ארוך עד שהוא נהיה "אדם". הוא לומד להתהפך, ולאחר מכן לשבת, ואז לעמוד ולבסוף ללכת. גם הדיבור וההבנה מתפתחים בתהליך ארוך ואיטי. הבהמה, לעומת זאת, עומדת על רגליה מיד לאחר הלידה, ומגיעה מהר מאוד לשיא התפתחותה. "מעשה בהמה" הוא מעשה שאין בו תהליך של בניה משמעותית. האדם עובר תהליכים כדי לבנות את עצמו ואת משפחתו.
פרשת סוטה מלמדת את הערך הגדול של משפחה. זהו נושא שדורש היום הרבה לימוד והבנה. נעמוד על דברים שכתב הרב קוק בענין (אורות, ישראל ותחייתו, כ"ו):
האמון המשפחתי הוא תולדה והמשכה קוית מאותה האמונה הגדולה השרויה בעומק האהבה, הפועלת ברוח חיים בשכל עליון ומפואר, בסדר והתאמה בכללות המון היצורים והעולמים כולם. המעילה המשפחתית היא מעילה מהרסת את האשיות המעמידות את היצירה וכחותיה בעולם הכללי, לשכלל את העולם המעשי הרוחני. האותיות המבטאות את שם ד' אלהי ישראל, הכוללות בקרבן את כל חיי העולמים כולם, עם מקוריותם ושרשם העליון, עם סדרם והרמוניותם, כוללות בקרבן את כל האמון היסודי, שהתוכן התאורי והמעשי של משפחת האדם המשוכללה נובע מהם. בלכתם בדרך ישרה, בהיות החיים מבונים כהוגן בתיקון ונמשכים בפנימיותם ברגשי האמון האידיאליים, המשוטטים בכל המון הבריאה ממעל ומתחת, הרי הם מפכים מעינות של ברכה, של אושר ושל הופעות נשמתיות עדינות לכל. בשבורם, בעכירתם, במרידת הסדר האידיאלי שלהם, הרי הם יסוד ההרוס, ההרוס העולמי, ההרוס האורגני, ההרוס המשפחתי, ההרוס הנשמתי, עכירת החיים ומארתם. בדיקת מי סוטה, ממקור החיים העליונים היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. העולם הולך ותועה בנתיבותיו, אבל מבקש הוא את האמון האלהי, את הנתיב של אור החיים, ובא יבא האור, והתכן בבנין משפחתי בין ד' אל העולם ובין כל מעשיו יופיע על ידי התגלות אמונת אמון, אשר בישראל מאז היא אצורה, "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'"…
יש קו שנמשך מן האמונה בה' ואהבתו, אל האמון המשפחתי והאהבה המשפחתית. הקשר ה"משפחתי" שיש בין עם ישראל לקב"ה, הוא המקור לקשר המשפחתי בעולמנו. "וארשתיך לי לעולם" – שאמר הקב"ה לעם ישראל, הוא המקור ל"הרי את מקודשת לי" – שאומר החתן לכלתו תחת החופה. אנו יונקים את האמון המשפחתי מהאמונה בה', שיוצרת קשר "משפחתי", כביכול, בין עם ישראל לקב"ה.
האמונה בה', ב"אנכי ה' אלקיך", עוברת דרך המשפחה (דברים ד', ט'-י'):
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן.
ועוד אמרו חכמים (סוכה מ"ב ע"א):
תנו רבנן, קטן… יודע לדבר – אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? אמר רב המנונא: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".
תינוק לומד לדבר על ידי המילים "מורשה קהילת יעקב". האמונה בה' ובמעמד הר סיני מופיעה דרך הצינור המשפחתי. מעמד הר סיני נמצא בזכרון הקולקטיבי של האומה, בזכות המשפחתיות, בזכות האב המספר לבנו מדור לדור.
ערך המשפחה קשור ליסודות האמונה, ליסודות הקיום וההמשכיות שלנו. יש צורך לחזק את הערך הזה.
מפרשת סוטה אנו למדים כיצד נבנית משפחה בעם ישראל. משפחה נבנית מתוך אחריות של האב ושל האם לילדיהם. משפחה נבנית כאשר כל בן יודע מי הוא אביו ומי היא אמו. משפחה נבנית בתהליך, מתוך השקעה ועמל.
בדיקת מי סוטה, ממקור החיים העליונים היא לקוחה.
ממקור החיים העליונים יורדת פרשת סוטה אל מציאות החיים, שיש בה עליות וירידות, דברים טובים ודברים שליליים, מאבקים של כוחות טובים ורעים זה בזה. מתוך המציאות הזו אנו סוללים את דרכנו לגילוי האמון המשפחתי, לבנין עם ישראל "למשפחותם לבית אבותם", לאורך ימים ושנים טובות.