לחיות עם פרשת השבוע – בתקופת בחירות – בוחרים בטוב!
איפה בפרשת השבוע יש רמז לבחירות?
נאמר (דברים כ"ד, ח'-ט'):
הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
הפסוק הזה הוא המקור לדין לשון הרע. לצערנו זהו דבר שעלולים להיכשל בו בתקופת הבחירות. הרמב"ן מונה זאת כמצות עשה:
ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש… והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל.
עלינו לזכור את מה שקרה למרים הצדקת, כתוצאה מן הלשון הרע שדיברה על משה.
הפסוק על זכירת מרים הוא אחד מתוך שלושה פסוקים בפרשה – ובתנ"ך כולו – שבהם מופיע הביטוי "בדרך בצאתכם ממצרים":
א. דברים כ"ג, ד'-ה':
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
ב. דברים כ"ד, ח'-ט':
הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
ג. דברים כ"ה, י"ז-י"ט:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
בכל הפסוקים הללו דורשים חכמים דרשה זהה:
"בדרך" – בשעת טירופכם. "בצאתכם ממצרים" – בשעת גאולתכם.
נראה, שהן עמון ומואב והן עמלק, ולהבדיל מרים הצדקת – התייחסו ל"שעת טירופכם", לצד השלילי והבעייתי, ולא ל"שעת גאולתכם".
התורה מצוה אותנו לזכור את מעשיהם כדי לזכור להביט אל הצד החיובי.
נראה, שיש כאן שלוש בחינות.
א. עמון ומואב מוזכרים בהקשר של פסולי חיתון. אסור לנו לבנות משפחה יחד עם עמון ומואב. מדוע? משום שהיה להם פגם בהכרת הטוב.
עמון ומואב הן אומות שהקיום שלהן הוא בזכות אברהם אבינו. לוט ניצל מהפיכת סדום בזכות אברהם, וכתוצאה מכך נולדו עמון ומואב. והנה, כאשר עם ישראל נמצא בדרך, בשעה של טירוף ובלבול – אין לעמון ומואב הכרת הטוב כלפי עם ישראל, והם פועלים נגדם.
"עולם חסד יבנה". כדי לבנות את העולם, ובמיוחד כדי לבנות משפחה, נדרשת הכרת הטוב. זהו הבסיס הראשוני, להיות אדם שמכיר בטוב ומביט על המציאות ועל בני האדם במבט חיובי וטוב.
עמון ומואב נכשלו במידת הכרת הטוב, ולכן אין להם מקום בבנין המשפחה של עם ישראל.
ב. מרים נכשלה בראיית הטוב.
אנו נמצאים בתקופה של בחירות. זוהי תקופה שבה, לצערנו, עוסקים הרבה בשלילה וברע שיש באנשים ובתנועות. מרבים בביקורת, ומחדשים את פעילותו של "הועד לחיפוש חטאים"…1
דווקא בתקופה כזו אנו צריכים להתחזק בראיית הטוב והיופי שיש באנשים ובתקופה שאנו חיים בה.
מאלפים דבריו של הרב קוק זצ"ל אורות ישראל ד', ג'):
האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
הביקורת היא דבר חשוב. אנו לא מקבלים כל מה שנאמר בלי ביקורת. אך הביקורת איננה המטרה. בשורש ובבסיס – "כולך יפה רעייתי".
שתי ההסתכלויות נכונות. יש מה לבקר ולתקן, אך המבט הכללי צריך להיות אל הטוב. אנו חיים בתקופה שבה אפשר וצריך לראות את הטוב.
ב"ה מדינת ישראל הולכת ופורחת, ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. חשוב לראות את זה.
אכן, יש גם דברים שליליים שצריך ללחום בהם – אבל אל לנו לראות את המציאות כולה מתוך החלקים השליליים שבה. הסיכום הסופי הוא: "כולך יפה רעייתי".
התורה מלמדת אותנו את החשיבות שבראיית הטוב. בזה מרים נכשלה, ואנו מצווים לזכור זאת וללמוד ממנה. היתה צריכה מרים לראות את המציאות השלמה של משה רבינו, ולא להתמקד בענין אחד שנראה לה שלילי ולבקר אותו, עד כדי אמירת לשון הרע.
עמון ומואב שייכים יותר לצד המשפחתי. מרים שייכת לצד החברתי. בנין החברה מושתת על ראיית הטוב ועל הזהירות מלדבר לשון הרע.
ג. עמלק שייך ליחס שבין עם ישראל לאומות העולם.
החטא של עמלק היה בעשיית רע, במקום לעשות טוב.
עמלק מנצל את החולשה של עם ישראל בהיותו בדרך. גם חולשה רוחנית היתה, בכך ש"רפו ידיהם מן התורה". עמלק מזהה את החולשות הללו, ומכה בישראל – "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך".
המפרשים מעירים, שעמלק לא נלחם בישראל מתוך רצונו לכבוש את ארץ ישראל. הרי עם ישראל היה עדיין "בדרך בצאתכם ממצרים" ולא הגיע לארץ ישראל. עמלק בא מתוך רצון לעשות רע לשמו.
לכן אנו מצווים למחות את זכר עמלק. זהו רוע שאסור שיהיה בעולם. הוא מעכב את ההתקדמות של הבריאה אל הגשמת היעוד שלשמו נבראה.
הביטוי המיוחד "בדרך בצאתכם ממצרים" על שלושת הופעותיו, מלמדנו יסודות חשובים ביחס להופעת הטוב בעולם.
אנו צריכים לדעת להכיר טובה. אדם מישראל פותח את יומו באמירת "מודה אני". הוא מכיר טובה לקב"ה שהחזיר לו את נשמתו ליום נוסף. אמירת התודה מבטאת את האמונה שלנו שהעולם הוא טוב, ועל כן זה דבר טוב להתעורר בבוקר, ויש להודות על כך.
העולם טוב, והאדם הוא טוב, וטוב לו לאדם לחיות ולפעול בעולם. זהו הבסיס להכרת הטוב.
מתוך הכרת הטוב כלפי הקב"ה, מגיעה הכרת הטוב כלפי בני האדם, ובעיקר למי שאנו חיים איתו – להורים, איש לאשתו ואשה לבעלה, חבר לחברו וכדומה. הכרת הטוב היא ביטוי לאמונה שלנו שאנו חיים בעולם טוב.
ממרים אנו למדים לראות את העולם בצורה חיובית. לראות את "שעת הגאולה" שיש בתקופה שלנו, ולא את "שעת הטירוף". לחפש את הנקודה הטובה שיש בתקופה ובאנשים. מתוך כך – לדון לכף זכות.
כאשר מתבוננים על העולם בצורה חיובית, נוצרת אצל האדם שמחת חיים, הרגשה טובה, ולא תחושת חמיצות ומרירות כלפי העולם.
מפרשיית עמלק נלמד לעשות טוב, להופיע את הטוב בעולם, להרבות בחסד ובמעשים טובים.
הרבי מלובביץ' היה אומר בשם הבעש"ט – לפעמים נשמה מחכה אלפי שנים כדי לרדת לעולם. בסופו של דבר היא יורדת וחיה כאן בעולם שבעים או שמונים שנה – וכל זה היה בשביל לעשות טובה ליהודי בגשמיות או ברוחניות. יתכן שכל מה שיזכרו לאדם מכל חייו – זו הטובה שהוא עשה למישהו.
התיקון של עמלק הוא בכך שאנו מרבים בעשיית הטוב.
בע"ה נזכה לראות את "שעת גאולתכם", ואחר כל הביקורות – נכיר בטוב, נראה את הטוב ונעשה טוב.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 עי' אגרות ראי"ה ח"א אגרת י"ח.