לחיות עם פרשת השבוע – האם לעלות בסולם?
בשני מדרשים מציגים חכמים שתי גישות ביחס לסולם יעקב. ננסה לעמוד על משמעות הדברים.
א. ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב':
ר' נחמן פתח (ירמיה ל'): "ואתה אל תירא עבדי יעקב", מדבר ביעקב, דכתיב (בראשית כ"ח): "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה". אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם… אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב: אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, ואמר: שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא", אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה… אמר לו הקב"ה: אִלו האמנת ועלית – עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית – עתידין בניך שיהו משתעבדין בארבע מלכיות בעולם הזה, במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב, אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, יכול לעולם, אמר לו (ירמיה ל'): "ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק"…
מדוע לא עלה יעקב? יעקב לא האמין שהוא צריך לעלות בסולם שאומות העולם עולות בו. האומות עולות על סולם גשמי, ושלביו כוללים מדינה שיש בה ממשלה וכנסת, צבא ופרקליטות, בית משפט וחינוך ממלכתי. יעקב תמה: האם זה הסולם שאני עולה בו? אני מגיע בזימון ישיר למעלה, לא מתאים לי להתעסק עם כל הדברים החומריים והקטנים, האם תקום ממשלה או לא, ומה יחליטו בפרקליטות…
הקב"ה אומר לו: עלה, זה הסולם שלך, ואיתו אתה מגיע למעלה, אל: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כ"ח, י"ג). אך יעקב לא האמין – בעצמו (זוה"ק ח"א ויצא, קנ"א ע"א). אם אלו שלבי הסולם – אני עלול ליפול ממנו. לא ניתן לעלות בשלבים של האומות, ולהגיע למעלה.
על פי מדרש זה, הסולם של יעקב הוא הסולם של האומות, ויעקב נדרש לעלות עליו מתוך הבטחה אלוקית שהוא לא ירד.
ב. בפרשתנו, מופיע מדרש עם התייחסות שונה לסולם (בראשית רבה ס"ט, ג'):
אמר רבי אבהו: משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו, שחה עליו מניקתו וברחו מעליו. כך בתחלה "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", כיון שנתגלה עליו הקב"ה – ברחו מעליו.
על פי דרשה זו, הסולם עם מלאכי האומות איננו הסולם של יעקב. המלאכים הם זבובים, והם מסתלקים כשהקב"ה מתגלה ליעקב. חז"ל דורשים: "יצר הרע דומה לזבוב" (ברכות ס"א ע"א). מלאכי האומות מייצגים את היצר הרע, וזה לא מתאים ליעקב. יעקב צריך להבריח אותם ולהישמר מפניהם, ולא לעלות על הסולם שלהם.
בהמשך המדרש מופיעות שתי ההסתכלויות הללו בצורה מפורשת:
ר' חייא רבה ור' ינאי, חד אמר: "עליו" – על סולם, וחד אמר: "עליו" – על יעקב.
לפי הבנה אחת, הקב"ה ניצב על הסולם. מעל המציאות של האומות נמצאת המציאות האלוקית, והיא מרוממת את הבריאה כולה.
לפי ההבנה השניה, הקב"ה ניצב על יעקב, ולא על הסולם. הסולם לא יכול להיות מקום שהקב"ה מתגלה בו. הסולם הוא מקום של זבובים, והקב"ה מתגלה כדי לשמור על יעקב מפניהם.
כמובן, אין אנו מנסים לפסוק "הלכה" במחלוקת זו. "אלו ואלו דברי אלהים חיים". ננסה לראות כיצד שני המבטים על הסולם של יעקב מאירים את חיינו.
על פי הדרשה הראשונה, יעקב צריך לעלות על הסולם. עם ישראל צריך לפעול עם כל המוסדות הממלכתיים שבונים אומה – אנו זקוקים לממשלה ולכנסת, לצבא ולמשטרה, לבית משפט ולפרקליטות. אמנם, כיון שבכל המערכות הללו פועלים בני אדם, הם עלולים ללכת גם לכיוון שלילי. אך אין זו סיבה לוותר על המוסדות הללו. יש לפעול לתקנם ולשכללם.
כאשר אנו נמצאים בתקופה קשה, בה נראה לנו שחלק מהמוסדות הללו פועלים שלא כשורה, אנו צריכים לזכור שאלו חלק משלבי הסולם שעם ישראל עולה בו. אנו עדיין מדינה צעירה, ולפעמים אנו צריכים ללמוד כיצד ללכת בלי ליפול. יש לזה מחירים – אבל זו הדרך.
בתחומים רבים אנו מלמדים את האומות כיצד לעלות בסולם, למרות שאנו מדינה צעירה יחסית. אנו כבר עולים בצעדים בטוחים ויציבים. עם כל הקשיים – אנו במעלה הדרך, ונמשיך לעלות בה בע"ה.
המדרש השני עוסק בתקופות שבהן עם ישראל צריך שמירה מפני אומות העולם, כאותו תינוק בעריסה שזקוק לשמירה והגנה מפני הזבובים.
נראה, שמדרש זה מתקיים בעיקר בתקופות של מלחמות, תקופות שבהן עם ישראל נמצא במאבק מול אויביו.
יעקב אבינו היה זקוק להגנה ושמירה מפני לבן ועשו, שהיו כזבובים שהטרידו אותו וניסו לפגוע בו. ה' מבטיח לו שהוא ישמור עליו מפניהם.
גם אנו זקוקים לשמירה של ה' מפני אויבינו. במלחמות אנו מרגישים את התקיימות הפסוק: "והנה ה' נצב עליו". מלחמת יום הכפורים היא דוגמא מובהקת לכך. מדינת ישראל הותקפה בהפתעה מצפון ומדרום. אויבינו היו עדיפים עלינו מבחינה מספרים ומבחינות נוספות. המלחמה התחילה כשאנו במצב נחות – ובכל זאת התגברנו. "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו ל', ז'). בסופו של דבר – ניצחנו. הסכמי שביתת הנשק נחתמו כשצה"ל נעצר ופניו אל דמשק ואל קהיר. במלחמה זו הרגשנו ממש כיצד ה' נצב עלינו ושומר עלינו.
המדרש הראשון מתקיים בכל עת, והשני בזמנים קשים לעם ישראל. בדרך כלל ה' נצב על הסולם, ועם ישראל עולה בסולם אל המציאות האלוקית. לפעמים ה' נצב על יעקב לשמרו מפני מלאכי החבלה.
שני המדרשים מזכירים את דבריו של הרב קוק (אורות ישראל ה', ח'):
צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים גם כן פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים ורוח האדם שקע כל כך בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.
יש "לחקור" – מהו אופיו של עם ישראל. אפשרות אחת – אנו עם ככל העמים, ומעל המדרגה הלאומית – יש בנו מדרגה אלוקית שבה אנו מתייחדים על פני האומות. אפשרות שניה – "מראש ועד עקב" – הכל הוא ישראלי. גם המדרגה הלאומית – מיוחדת בנו על פני האומות.
הרב אומר שמתחילה היה ראוי להיות עם ישראל ככל העמים. אילולא חטא דור הפלגה, היה ראוי להיות העולם כולו אומה אחת, וישראל הם החלק הרוחני של האומה הזו, כמו הכהנים בעם ישראל. אך לאחר החטא התברר שהחול לא יכול להיות בסיס לקודש בלי שהוא מוריד אותו, כפי שהיה בדורות הראשונים של העולם. לכן היה צריך לבנות את עם ישראל כעם נפרד, "ממלכת כהנים" של העולם כולו. המדרגה הלאומית של ישראל נבנתה אף היא באופי הישראלי המיוחד.
נמצא, ששתי התשובות נכונות. מצד אחד אנו חלק ממשפחת העמים, ואנו שואפים ליום שבו יקראו כולם בשם ה'. במצב כזה הקומה הרוחנית נבנית על גבי הקומה האנושית שבה אנו שותפים עם האומות. אך יש צד אחר, שבו גם הצדדים המעשיים מונהגים על ידי הקב"ה. לפעמים אנו עומדים מול האומות. כאשר האומות מציקות ומטרידות את ישראל – אנו זקוקים להגנה האלוקית.
אנו צריכים לשלב בחיינו את שני המבטים.
אנו צריכים לראות את כל המוסדות והכוחות השונים בעם ישראל כשלבים בסולם העולה אל המציאות הרוחנית. אנו צועדים צעד אחר צעד ומרוממים את המציאות החומרית אל הקומה הרוחנית.
יחד עם זאת, אנו צריכים לשים מבטחנו בה', כאותו תינוק ששם מבטחו במיניקתו. אנו בוטחים בה' ששומר עלינו בכל עת, כפי שאנו רואים בצורה גלויה במלחמות. יחד עם עלייתנו בסולם, אנו בוטחים בה' ששומר ומגן עלינו, ומכוון ומנחה אותנו בדרך הטובה.
בע"ה עם ישראל ימשיך לעלות בסולם, ללא כל ירידה, אל הבחינה העליונה שבה "והנה ה' נצב עליו". יחד עם זאת, נתפלל שהקב"ה ישמור ויציל את עם ישראל מכל אויביו, לאורך ימים ושנים טובות, עד לגאולה השלמה במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.