לחיות עם פרשת השבוע – "מפני יעקב אחיו"
יש פסוקים בפרשה, שבכל שנה מחדש כשאני קורא אותם הם מעוררים למחשבה, ובכל שנה המבט קצת משתנה, לאור השינויים במציאות.
בסוף הפרשה מאריכה התורה בתולדות עשו (בראשית ל"ו, א'-ג'):
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת.
התורה מדגישה שנשותיו של עשו באו מארץ כנען – ארצם של אברהם ויצחק.
גם ילדים נולדו לעשו (בראשית ל"ו, ד'-ה'):
וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל. וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יעיש יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
התורה מדגישה שוב – גם בניו של עשו נולדו בארץ כנען.
והנה, פסוק מפתיע, שצריך לקרוא אותו לאט, כדי לשים לב כמה התורה מאריכה בדברים שעשו היה צריך לקחת איתו (בראשית ל"ו, ו'):
וַיִּקַּח עֵשָׂו
אֶת נָשָׁיו
וְאֶת בָּנָיו
וְאֶת בְּנֹתָיו
וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ
וְאֶת מִקְנֵהוּ
וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ
וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
גם קניינו של עשו – מקנהו, בהמתו וכל רכושו – נרכש בארץ כנען. עשו היה צריך להתאמץ מאוד כדי לקחת את כל משפחתו, רכושו וקניינו מארץ כנען. לאן הוא הולך? רש"י:
וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא.
עשו מחפש מקום על המפה שבו הוא יוכל לגור. אין לו יעד מוגדר. הוא הולך "מפני יעקב אחיו". למה? מה גרם לעשו לעזוב פתאום?
התורה נותנת הסבר (בראשית ל"ו, ז'):
כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.
הפסוק הזה לא מובן – הרי עשו בא מכנען, נשיו – מכנען, ילדיו – מכנען ורכושו – מכנען. מולו בא יעקב מחרן. נשיו – מחרן, ילדיו – מחרן, רכושו – מחרן. והנה, אין מקום בארץ לשניהם. מי צריך להישאר בארץ, ומי צריך לחפש לו מקום אחר? הצדק הלאומי והבינלאומי עומד לצידו של עשו, ולעשו יש גם כח כדי לאכוף את הצדק על יעקב. עשו היה צריך לומר ליעקב: אחי היקר, אני מאוד מצטער, אבל אין מקום לשנינו, ואתה צריך ללכת מכאן. זו ארצי, ולא ארצך.
אך עשו לא עושה כך, אלא הולך. למה?
התשובה היא: "מפני יעקב אחיו". ההמשך – "כי היה רכושם רב משבת יחדיו" – זה רק תירוץ שעשו אמר. זו לא סיבה אמיתית לכך שעשו עוזב.
"מפני יעקב אחיו" – כשיעקב נחוש בדעתו שזו הארץ שהקב"ה הבטיח לו ולזרעו, וכאן מקומו לעד – עשו כבר ימצא את התירוצים למה הוא עוזב.
המאבק על ארץ ישראל הוא לא כלפי חוץ – כלפי האומות והאויבים. את המאבק אנו צריכים לעשות כלפי פנים – לברר לעצמנו ולהבין את משמעות הקשר העמוק שלנו לארץ ישראל. אם אנו נבין את זה – אויבינו ימצאו את הסיבות למה ללכת. רש"י (לפס' ז') מביא תירוצים נוספים לעשו, מדוע הוא עוזב:
ומדרש אגדה: "מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך", המוטל על זרעו של יצחק, אמר: אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.
עשו מחפש תשובות, אבל ההסבר האמיתי הוא שזה תלוי ביעקב ולא בעשו.
הכוזרי מתאר את המאבק בין יעקב לעשו במילים אלו (ב', י"ד):
ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.
במשך שנים רבות למדתי את דברי הכוזרי ואמרתי את הדברים הללו, ותמיד קיננה השאלה – איך זה יקרה? אנו נאבקים מול אויבינו על הארץ, ופתאום הם ילכו?! איך דברי התורה הנצחיים הללו, יתגשמו בדור שלנו?!
והנה, לפני שנים ספורות, פתאום קלטתי: זה קורה. האיסלאם נודד מהמזרח התיכון לאירופה לארה"ב. "וילך אל ארץ" – כפשוטו.
אנו לא תמיד רואים את זה כלפי חוץ, אבל בעומק – עם ישראל נחוש. הסימן לזה – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. במדינת ישראל הילודה נמצאת בעליה. אם יהודיה יולדת היום בממוצע יותר ילדים מאם ערביה, והפער הולך וגדל. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי, שהילודה בה היא בשיעורים גבוהים, ואחת המדינות היחידות בעולם שהילודה בה היא במגמת עליה1.
למה זה כל כך חשוב? הילודה היא סימן לאמונה. הציבור בישראל מאמין בעתיד של עם ישראל ושל מדינת ישראל. הציבור מרגיש שאנו נמשיך להתקיים כאן. האמונה היא המבט אל העתיד2, וזה בא לידי ביטוי בילודה. מדוע באירופה הילודה יורדת? כאשר יש יאוש מהעולם, אין סיבה ללדת הרבה ילדים – למה להביא עוד יצורים אומללים לעולם הנוראי הזה? הילודה בישראל מלמדת על מבט אופטימי ומאמין בעתיד.
האמונה היא כח חזק ומשמעותי. הראשונים לקלוט את האמונה שבקרבנו הם אויבינו. הם מבינים שלמאבק שלהם אין סיכוי, והם נודדים לחפש מקום אחר. העתיד שלהם הוא באירופה, ולא כאן. האחרונים שקולטים את זה הם העיתונאים…
יש לדייק בביטוי "מפני יעקב אחיו", ובמיוחד במילה: "אחיו". הרי מדובר כאן על מאבק, מדוע יעקב מתואר דווקא כאן כ"אחיו" של עשו?
יתכן לומר, ובעזרת ה' כך גם יהיה, שדווקא כשעשו הולך לארץ אחרת – יעקב יכול להיות "אחיו". כאשר שניהם נמצאים יחד, נאבקים על הטריטוריה, על המרעה ועל הרכוש – אין כאן אחוה. אך כשעשו מבין שמקומו איננו כאן והוא הולך – יעקב הופך להיות אחיו, ויחסיהם יכולים להיות יחסי אחוה וקרבה.
גם את המציאות שאנו חיים בה, ראוי לראות במבט אופטימי.
מידי פעם, כשאני מזכיר את הנתון שכיום למעלה מ-20% מתושבי אירופה הם מוסלמים, יש כאלה שחושבים שזה לא דבר טוב. המוסלמים ישפיעו על מדינות אירופה להתנגד לישראל, ואנו נאבד את מעמדנו באירופה.
אך ניתן לראות זאת במבט אופטימי – כשהערבים יהיו חלק ממדינות מתוקנות, ולא חלק מארגוני טרור, הם יפסיקו להתנגד לישראל3. הרי בכל מדינות העולם נעזרים בטכנולוגיות ישראליות כמו ווייז ורבות אחרות. הגז מישראל מיוצא לכל העולם – הערבים באירופה יבינו שכדאי להם להיות איתנו בקשרים טובים. כבר כיום מדינות רבות חותמות על הסכמי סחר עם ישראל, וביניהם רוסיה, סין, הודו ועוד רבות. גם אירופה תגיע לזה – עם המוסלמים שבקרבה. הריחוק יכול ליצור קרבה ושיתוף פעולה. מוסלמי בשבדיה לא נאבק מול ישראל על טריטוריה, ולעומת זאת הוא זקוק למדינת ישראל ולמה שהיא מייצאת, וכך תיווצר האחוה.
כשמתקיים "וילך אל ארץ", יעקב הופך להיות "אחיו" של עשו.
אנו שואפים לכך שנחיה בשלום עם כל מדינות העולם. כולם יהיו שוב "שפה אחת ודברים אחדים", אך זה לא יוביל לבניית מגדל בבל, אלא לעולם מתוקן (צפניה ג', ט'):
כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.
בע"ה נגיע לחיבור עם כל עמי העולם, לאחוה ולשלום, לגאולה שלמה במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 מתוך פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לשנת 2016): שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת) היה 3.11, גבוה יותר מהשיעור בכל המדינות החברות ב-OECD. שיעור הפריון של הנשים היהודיות המשיך לעלות, והגיע ל-3.16 ילדים לאישה.
בשנת 2018, שיעור הפריון הכולל לאשה יהודיה היה: 3.17, ולאשה ערביה: 2.5.
2 ראה רש"י ברכות י"ב ע"א, על הפסוק: "ואמונתך בלילות": "וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים, ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה הנסים התדירים תמיד".
ותוס' שם (ד"ה "להגיד"): "ואמונתך פי' מדבר על העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו ואמונתו ויגאלנו מיד המלכים".
3 בהקשר אחר, ולהבדיל, המבט הזה נכון גם בתוכנו פנימה. לפי חלק מההערכות, בעוד כמה עשרות שנים החרדים יהוו רוב במדינת ישראל. מה יהיה? מי יתגייס לצבא, מי יעבוד? אפשר לראות גם את זה במבט אופטימי. אם החרדים יהיו רוב במדינה, הם יקחו אחריות על המדינה, ידאגו לגיוס של כולם לצבא, ידאגו לכלכלה טובה – יהפכו להיות ציוניים, יחד עם התורה שתישאר בידם.
אמנם, כנראה אין אלו הערכות נכונות, שהרי הילודה בכל המגזרים עולה, ובע"ה כולם יחזרו בתשובה ויחיו באחדות ובשלום.