נעשה ונשמע – כלל ופרטים
מעמד הר סיני עומד במרכז הפרשה. נעמוד על פסקא אחת מדבריו של הרב קוק זצ"ל, שבה אומר הרב רעיון חשוב לחיים, ומיישם אותו ביחס למעמד הר סיני (שמונה קבצים א', תכ"ג):
ההשגות הולכות בדרך הופעה ועבודה. כלומר, הופעה פתאומית המזרחת אור על תכנים ידועים, ולפעמים מזרחת הופעה אחת עולמות מלאים, ואחר כך בא זמן העבודה לברר את הפרטים הכלולים בההופעה. וכשם שאצל כל יחיד באה הופעה המצריכה אחר כך לעבודה, והעבודה אינה כי אם מבררת את רכושה של ההופעה, כן בציבור התגלות עליונה הפועלת עליה, מצרכת עבודת דורות לברר כל הגנוז בה. ולעולם לא תשיג העבודה את קץ כל גניזתה של ההופעה, שהיא הרבה למעלה מהראשונה. הופעת ההופעות היא מתן תורה, שכל הדורות הולכים וחותרים, הולכים ועובדים לגלות את אורה, ואפילו ברקי הופעתם הם תולדותיה של הופעת עולמים זאת.
דברים רבים בעולם מחולקים לשני חלקים. בראשית הדבר יש הופעה גדולה, שאחריה מגיע זמן העבודה שבו האדם מבין את משמעות ההופעה ובונה את חייו על פיה.
דבר זה נכון גם ביחס לחייו של האדם היחיד, וגם ביחס לאומה ולעולם.
למשל, זוגיות. תחילתה ב"הופעה" – אהבה ממבט ראשון, התרגשות של תחילת הקשר. אך אחר כך במשך כל החיים זהו זמן העבודה. ההופעה מורכבת מפרטים רבים הכלולים בה, ויש צורך לעבוד כדי לגלותם ולחיות בצילה של ההופעה.
הרב אומר, שבעם ישראל – הופעת ההופעות היא מתן תורה. היתה זו הופעה עליונה מאוד, "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פ"ב, ו'). עבודה של דורות רבים נדרשת כדי להתרומם ולחוות את החויה של הקשר האלוקי והמציאות העליונה שהיינו בהם במעמד הר סיני.
אנו יכולים לראות דוגמא ל"הופעה" כזו, במלחמת ששת הימים. בששה ימים בלבד ניצח צה"ל חמשה צבאות, שארבעה מהם היו לבדם גדולים יותר מצה"ל. היתה זו חויה רוחנית עליונה. אנשים בכו והתרגשו. אני זוכר את תפילת ערבית שהתפללנו לאחר ששמענו על שחרור ירושלים, בבכי ובהתרגשות. אך החויה האדירה הסתיימה, ויש צורך לעבוד כדי לבנות את הפרטים – לברר את הקשר העמוק לירושלים ולארץ ישראל, ליחיד ולציבור. כשנגמרה החויה, לא עבר זמן רב עד שהתחילו לדבר על הרצון למסור לאויבינו את חלקי ארץ ישראל ששחררנו במהלך המלחמה. יש צורך בעבודה גדולה כדי לבנות קשר עמוק ויציב לארץ ישראל ולירושלים בקרב הציבור כולו.
דוגמא נוספת – פתיחת שערי ברית המועצות. במשך שנים רבות היו השערים נעולים. יהודים רבים השאירו בליל הסדר כסא ריק ליד השולחן, בציפיה ליהודי ברית המעוצות. כל גילוי של יהדות או ציונות דוכא באכזריות. כל מי שהגיש בקשה לעלות לארץ – פוטר ממשרתו ואף נעצר. היה נראה שבדרך הטבע לא יפתחו השערים לעולם.
והנה, לפתע פתאום נפתחים השערים, ויהודי ברית המועצות באים לארץ בהמוניהם. בשנה אחת עלו כחצי מליון יהודים לארץ. זה היה מחזה אלוקי ממש. זוהי הופעה עליונה, שדורשת עבודה של דורות רבים, כדי לחבר חזרה את האנשים אל היהדות. המטוס יכול להביא את האנשים לארץ, אך להעלות את לבם של האנשים לארץ, ולחבר את הלב לתורה וליהדות – נדרשת עבודה רבה וארוכה.
והופעת ההופעות – מעמד הר סיני. לאחר ששמענו את קול ה', נדרשת עבודה גדולה כדי לבנות את החיים לאור התורה, כיחידים וכאומה, במהלך דורות רבים.
עיון בפסוקים המתארים את מעמד הר סיני, מלמד שהם בנויים כך – ככלל ופרטים (שמות י"ט, א'-ג'):
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל…
לכאורה יש כאן כפילות. הפסוק הראשון מתאר שישראל באו למדבר סיני, והפסוק השני חוזר על כך שוב. היה צריך לכתוב: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, נסעו מרפידים וביום הזה באו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר".
אלא שהפסוק הראשון הוא הכלל – ישראל באו להר סיני לקבלת התורה. לאחר הכלל – מפרטת התורה את התהליך שהתרחש כדי להגיע אל הר סיני, בצורה המתאימה לקבלת התורה. נסיעה מרפידים, אחדות סביב הר סיני, וכל שאר הדברים שאמר הקב"ה למשה כהכנה לקבלת התורה.
בהמשך נאמר (שמות י"ט, ז'-ח'):
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'. וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.
האמירה של בני ישראל "כל אשר דבר ה' נעשה" היא אמירה כללית. אנו מקבלים על עצמנו לעשות כל מה שהקב"ה יגיד. מה זה כולל? צריך לפרט, ולשמוע מה כלול בדברי ה'. לאחר שהעם קיבל על עצמו את דבר ה', משה מפרט להם מה זה אומר – הלכות, סיפורים, דברי מוסר ואמונה ועוד ועוד.
בענין זה, מעניין לעמוד על הבדל בין הבבלי והירושלמי ועל החיבור ביניהם. משפט מפורסם בתלמוד הבבלי אומר (יבמות ס"ה ע"ב):
ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
ובירושלמי אמרו (תרומות פ"ה ה"ג):
רבי אחא בשם רבי יוחנן: כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה.
כשמחברים את דברי שני התלמודים, כפי שהיתה שאיפתו של הרב קוק זצ"ל1, עולה הביטוי ממעמד הר סיני (שמות כ"ד, ז'):
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
רבינו יונה מבאר2, ש"נעשה" זו קבלת ההחלטה. האדם מקבל על עצמו לעשות כל מה שיצוה הקב"ה, למרות שהוא עדיין אינו יודע מה זה אומר. זהו כלל – מקבל את כלל הדברים, מבלי לדעת את הפרטים הכלולים בכלל זה.
לפעמים אדם שומע דרשה ומתלהב מן התורה, ומחליט – אני הולך אחרי התורה. הוא עדיין לא יודע מה זה אומר. אחרי ההחלטה של "נעשה", מגיע הזמן של "ונשמע" – לשמוע מה כלול בכלל, ומה קיבלתי על עצמי.
מתאימים הדברים שהירושלמי, שעניינו כלל, אומר "נעשה", והבבלי, השייך יותר לפרטים, אומר: "נשמע".
הירושלמי אומר שמי שלא שייך לקבל על עצמו את כלל התורה – אין לומר לו על כך. הבבלי מדבר על הפרטים – מי שלא ישמע לפרטי התורה – אין להוכיח אותו ביחס אליהם.
נחזור לענייננו.
מעמד הר סיני הוא הופעה של חויה מיוחדת. מתוך הקשר לתורה והרצון להיות מחוברים לתורה – שנבנו במעמד הר סיני, בא לימוד התורה וקיומה.
כך למשל ספר התורה הוא בחינת כלל, והוא נמצא בארון. אנו לא לומדים את התורה מתוך ספר התורה. ספר התורה הוא בחינה של הופעה, של כלל. מכח הקישור לתורה ולספר התורה, אנו לומדים את הספרים הרבים ומקיימים את דברי התורה.
בשמחת תורה אנו שמחים על מציאות התורה. אין אנו לומדים תורה, אלא רוקדים עם ספרי התורה כשהם סגורים. אנו שמחים על הופעת התורה בעם ישראל. מכח השמחה והחיבור לתורה – אנו לומדים בכל השנה את פרטי התורה.
כל אדם צריך שיהיה לו בחיים "כלל" – כיוון, חזון שהוא הולך לאורו. לאחר שיש חזון, יש לעבוד כדי להגשים את האידיאל. מתוך האידיאל מקבלים כוחות לעמול כדי להגיע אליו.
אנו צריכים "לחיות עם פרשת השבוע" – לקחת את ה"מודל" שמציג הרב בדבריו, של "הופעה ועבודה" – כלל של קבלת החלטה, ועבודה של בניית הפרטים לאור האידיאל שהאדם בוחר לו ומכוון את חייו לאורו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 עי' אגרות ראי"ה ח"א, אגרת צ"ו: אנחנו יכולים להמשיך טל אורות של אויר ארץ חמדה באופן כל כך נוזל ושופע, באופן כל כך מעדן ומקדש כל רוח ונפש וכל קרב וכליות, עד שילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים".
2 שערי תשובה ב', י': "ואמרו (אבות דרבי נתן פרק כב): כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת. שנאמר (שמות כד, ז): נעשה ונשמע – ביאור הדבר, כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל פי המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט, יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות, על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם, ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם, עדנה וצדק לבש, וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו, ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו, וישכיל מכל מלמדיו, ונמצא האיש הזה מעשיו מרובים מחכמתו, כי לא ידע את הדבר, והנה שכרו אתו, וכענין מה שאמרו ישראל בסיני "נעשה ונשמע", שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובים ממה שהוא יודע".