לחיות עם פרשת השבוע – איפה הרועה?
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
בתקופה האחרונה אנו משתדלים לעסוק בכל יום בחלק של הפרשה השייך ליום הזה. בחלק של "רביעי" של פרשת פינחס, יש פסוק מדהים, שמרגש בכל שנה מחדש (במדבר כ"ז, ט"ו):
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר.
מה אומר משה לה'? (במדבר כ"ז, ט"ז-י"ז):
יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
וה' נענה לבקשתו של משה (במדבר כ"ז, י"ח-כ"א):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.
חכמים במדרש עומדים על הפסוק המיוחד: "וידבר משה אל ה' לאמר", וננסה לעמוד על משמעות הדברים ועל מה שאנו יכולים ללמוד מהם לתקופה שלנו.
בספרי דרשו (פינחס, קמ"ב):
משל למה הדבר דומה, למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, היתה מפקדתו על בניה. אמרה לו: בבקשה ממך, הזהר לי בבניי. אמר לה: עד שאת מפקדתני על בני, פקדי את בניי עלי, שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון. כך אמר לו הקב"ה למשה: עד שאתה מפקדני על בני, פקוד את בני עלי, שלא ימרדו בי ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר. מהו אומר: "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותם זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן", עד שאתה מפקדני על בני פקוד את בני עלי, לכך נאמר: "צו את בני ישראל".
משה כביכול נותן פקודות לקב"ה. "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה". אומר לו הקב"ה – אל תגיד לי מה לעשות, אלא לילדים (במדבר כ"ח, א'-ב'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
הפסוקים הללו באים מיד אחרי דבריו של משה: "יפקוד ה' אלהי הרוחות". מבינים חכמים שזו תגובה של הקב"ה לדבריו של משה. אל תאמר לי מה לעשות לעם ישראל, אלא תאמר לעם ישראל כיצד לנהוג בכבוד לקב"ה.
נראה, שהדברים קשורים למחלוקת המובאת בגמרא (ערכין י"ז ע"א):
"זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה", פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר: פרנס לפי דורו.
משה מבין שהדור הולך לפי הפרנס – המנהיג קובע את הנהגת הדור. כך היה בהנהגת המדבר. ההנהגה היתה מלמעלה למטה. בכל דבר הופיעה התערבות אלוקית – מגפה, אש, הארץ פתחה את פיה. משה מבין שכך ההנהגה צריכה להמשיך, ולכן מבקש שה' ימנה לעם מנהיג ראוי, שינהיג את עם ישראל בדרך נכונה.
אך הקב"ה אומר למשה – "צו את בני ישראל". ההנהגה באה מהדור, ולא מהמנהיג. הדור צריך להיות דור גדול, שראוי למנהיגות גדולה.
משה פונה לקב"ה ואומר:
וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
הביטוי הזה מזכיר את דברי המדרש בתהלים, הדורש את הסמיכות של סיום פרק ס"ט (ל"ו-ל"ז), ותחילת פרק ע' (א'):
כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ.
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר.
דרשו חכמים (מדרש תהלים, ע'):
ולמה היה דוד דומה, למלך שהיה לו צאן וכעס עליה, סר את הצאן, ומתיר את הדיר, והוציא את הרועה. אחר זמן כנס את הצאן, ובנה את הדיר, ולרועה לא הזכיר. אמר הרועה: הרי הצאן מכונסות, והדיר בנויה, ואני איני נזכר. כך אמר דוד למעלה מן הפרשה: "כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה" – הרי הדיר בנויה, "וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" – הרי הצאן מכונסות, אמר הרועה: ואני איני נזכר, לכך: "למנצח לדוד להזכיר".
יש שלושה מרכיבים – הצאן, הדיר והרועה. כאשר המלך משלח את הצאן, ממילא הוא מתיר את הדיר ושולח את הרועה, שהרי אין בהם צורך. כשהוא מחזיר את הצאן – הוא בונה את הדיר, ומשום מה איננו מחזיר את הרועה.
מדוע המלך איננו מחזיר את הרועה? ומדוע הקב"ה איננו מביא לעם ישראל את הרועה – משיח בן דוד?
הקב"ה רוצה שנרגיש בחסרון המנהיגות. כאשר מבינים עד כמה חסר המנהיג, הרי שכשהוא מגיע – יודעים שזו המנהיגות האמיתית והראויה.
כאשר המלך כועס על הצאן, הוא בעצם כועס גם על הרועה. "העסק לא עובד כמו שצריך…". כשהמלך מחזיר את הצאן, הוא רוצה לתת להם את ההרגשה של "כצאן אשר אין להם רועה". כשיבוא הרועה – הם ידעו להעריך את תפקידו, להקשיב לו ולתת לרועה להוביל את הצאן.
נראה, שהפסוקים בתהלים מדברים ממש אלינו. הצאן מכונס, והדיר כבר בנוי, ועדיין אין לנו רועה נאמן.
הרב קוק זצ"ל1 הסביר את התהליך המתואר בפסוקים בתהלים. השלב הראשון הוא "וישבו שם וירשוה" – לא מוזכר מי מתיישב. אנשים שמדרגתם הרוחנית אינה מוגדרת, הם אלו שמתיישבים בתחילה ויורשים את הארץ. השלב השני: "וזרע עבדיו ינחלוה". מעשה ההתנחלות נעשה על ידי עבדי ה' ושומרי מצוותיו. כך בפועל – "המתנחלים" ברובם היו בני "הציונות הדתית". ולבסוף: "ואוהבי שמו ישכנו בה" – השראת השכינה נעשית על ידי אוהבי שמו, שזו המדרגה העליונה יותר.
אנו בשיאו של התהליך.
הצאן מכונסות. קיבוץ הגלויות בעיצומו, והוא עתיד להתגבר יותר בע"ה. הדיר נבנית. לאחרונה אני נמצא הרבה בחוץ, ואני כל הזמן שומע את הלמות הדחפורים הבונים שכונה חדשה בארץ ישראל.
אבל הרועה חסר. משבר הקורונה לימד אותנו כמה חסר לנו מנהיג, ועד כמה המנהיגות הפוליטית איננה מנהיגות ראויה. הפוליטיקה, כדרכה, נשארת ברמה הקטנונית. אנו צריכים לחפש את המנהיגות במקום אחר. אנו רוצים מנהיג שיהיה מסור לעם ישראל לא פחות מדוד המלך. שיבוא מתוך צדקות וישרות, שיוכל להגיד "אחרי", ואנו נלך אחריו בשמחה. אנו מחפשים מנהיג שנרגיש שאין לו בעולמו אלא מסירות לעם ישראל ולקב"ה. מנהיג בדמותו של משה רבינו, שאמר (שמות ל"ב, ל"ב):
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
אנו צריכים לבקש את זה. המציאות זועקת את הצורך במנהיגות שהעם הולך אחריה. אנו רוצים מנהיג שנאמין בו שהוא רוצה רק את טובתנו, רק לשם שמים וללא כל שיקולים פוליטיים. את זה אנו מבקשים ולא פחות מזה.
ככל שנשתוקק ונבקש יותר – זה יתקרב יותר. אנו צריכים "להזכיר" – מה עם הרועה? אנו רוצים שהקב"ה יחזיר את הרועה, את משיח צדקנו במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.