פתיחתא י"ב (חלק ב')
המדרש:רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כה כ): "מעדה בגד ביום קרה, חומץ על נתר, ושר בשירים על לב רע".
מעדה בגד ביום קרה: ר' חנינא ור' יונתן תרויהון אמרין: למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין?
לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים. היה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן, עד שקרעו אותה.
כך, לא זזו עשרת השבטים עובדים עבודת כוכבים בשומרון, ושבט יהודה ובנימין עובדים עבודת כוכבים בירושלים, עד שגרמו לירושלים ליחרב.
דבר אחר: מעדה בגד ביום קרה – ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אמר:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהם שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה – על שם שקראו לעגל, (שמות לב): "אלה אלהיך ישראל".
דבר אחר: מעדה בגד ביום קרה – אמר רבי סימון:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהן שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה – כהדא הוא דכתיב: (זכריה ז): "ויהי כאשר קרא ולא שמעו".
חומץ על נתר: אמר רבי יהושע:
לאחד שהיה לו מרתף של יין:
בדק חבית ראשונה ומצאה חומץ,
שנייה ומצאה חומץ,
שלישית ומצאה חומץ.
אמר: הא, מסתיא דכולא בישא.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותר, כך היו סותרים דברי תורה.
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים ב לו טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים".
ר' אבא בר כהנא אמר: כפרה זו שהיא מלחכת בפיה.
ושר בשירים על לב רע: אמר רבי ברכיה:
כל דזמר זימרא, לא עייל באודניה דרקדא.
כל דזמר זמר, ברא דטפשא לא שמע.
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
לפי שהיו ליצני הדור ממללים בפיהם, ומרמזין בעיניהן ומורין באצבעותיהן ואומרים: (יחזקאל יב כז): "החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא".
אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם, (יחזקאל יב כה): "כי בימיכם בית המרי".
מיד (דברי הימים ב לו יז): "ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב…"
וכתיב:
(מלכים ב כה ט): "וישרוף את בית ה'" – זה בית המקדש.
"ואת בית המלך" – זה פלטין של צדקיהו.
"ואת כל בתי ירושלים" – ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר: ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, חוץ מבית המקדש. מנין? (ישעיהו א כא): "מלאתי" בגימטריא הכי הוו. וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא, ובית התלמוד למשנה, וכולן עלה אספסיאנוס והחריבן.
"ואת כל בית גדול" – זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. ולמה קורא אותו בית גדול? ששם מתני שבחו של הקדוש ברוך הוא.
כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.