"תפוחי זהב במשכיות כסף"

כלל זה מבוסס על הכלל נשמת התורה.

הכלל: קושיות רבות בסוגיה הן כחורים דרכם ניתן להציץ פנימה אל העומק הפנימי. דיוק בפשט מוליך אל הסוד.

הרמב"ם, בבארו את המשפט שבכותרת, עומד על דרך כתיבתה של התורה, ודבריו מהווים בסיס לדרך לימוד התורה לעומקה (מורה נבוכים פתיחה, עמ' י' במהדורת הרב קפאח):

אמר החכם 'תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו'. ושמע באור ענין זה אשר הזכיר. 'משכיות' הם הפתוחים המרושתים, כלומר שיש בהם מקומות מחוררים שחוריהם דקים מאד, כמו מעשי הצורפים, ונקראו כך מפני שהראות עוברת בהם, תרגום 'וישקף' – 'ואסתכי'. אמר, כי כמו תפוח זהב בתוך רשת של כסף אשר חוריה דקים מאד הוא הדבר הדבור על אפניו. התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם, לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים – כלומר, שיש לו פשט וסוד, ראוי שיהיה פשטו נאה ככסף, וראוי שיהיו תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף, וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה, יתברר לו מה שיש בתוכו וידע שהוא זהב. וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם – חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תקון מצבי החברה האנושית, כפי שנראה מפשטי משלי ודברים הדומים לכך, ותוכן – חכמה מועילה בהשגת הדעות האמתיות כפי אמיתתן".

התורה הנגלית היא כרשת מוכספת, הראית יפה למתבונן השטחי. רק המעמיק יזהה את החורים שברשת, ויבין כי היא כיסוי לתפוח זהב – לסודות עמוקים.
השל"ה הקדוש מבאר ענין זה בהתייחסו ללימוד הנגלה והנסתר (הקדמה לתולדות אדם, ו'):

וקודם פירושי אודיע, בכלל המאמר שאמר סתים וגליא הודיע לנו בעל המאמר שהנגלה הוא הנסתר, דהיינו גילוי ההסתר והתפשטותו הוא הנגלה, נמצא הנגלה הוא הנסתר. וכן בענין התורה אין הנגלה ענין בפני עצמו מהנסתר כמו שמבינים ההמוניים דרך הנסתר לחוד ודרך הנגלה לחוד, זה אינו, רק הנסתר נשתלשל ונתגלה, וזה רמז הפסוק (משלי כה, יא), תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, רצונו לומר כמו שנתקרב הכסף לזהב רק שהוא מדרגה פחותה ממנה כן הנגלה בערך הנסתר. וקרוב לזה כתב במורה נבוכים (בפתיחה)…

הנגלה הוא הדרך להגיע את הנסתר – לשון התורה ולשון חז"ל הגלויה לנו, היא הדרך להגיע אל סודות התורה הבונים את הצד הנגלה. הדרך היא על ידי התבוננות ב"חורים" שבנגלה. מהם אותם חורים שבתורה?
החורים הם הקושיות המתעוררות ללומד, המראות שהפשט מכסה על עומק פנימי. הלומד את פשט הדברים בשימת לב ללשון חז"ל ולדיוק המילים, יזהה שאלות וקושיות רבות. פעמים שאומר הוא לעצמו: "ניתן לכתוב זאת בדרך אחרת, ברורה יותר". שאלות אלה – הן הבסיס לעיון ולהעמקה אל תוך הסוד.
כך כותב בהקדמת ספר "בית אבות" (לרבי שלמה זלמן נכד ר' אברהם בעל "מעלות התורה" שהיה אחי הגר"א):

כמו שהתורה שבכתב הפנימיות שבה מרומם, תשכון לעילא לעילא והתיבות שבה הן רק לבוש, וכן הענין בתורה שבעל פה שהלבישו הפנימיות בהתיבות של הסיפורים והמעשיות. כל זה נראה ברור בדברי בעלי התלמוד. ואם בדברי האמוראים כן, כל שכן בדברי תנאים בעלי המשנה שיש בהם כמה דרכים נעלים ופנימיות ופנימיות לפנימיות, וכמה פנים לפרש דבריהם והפך בה והפך בה דכולא בה.
וכן איתא בזוהר הקדוש (בהעלותך קנ"ב) טפשי דעלמא לא מסתכלי אלא בלבושא וכו' אנון דידען יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא, חכימין אנון עבדי דמלכא לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא כדכולא אורייתא ממש, ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא…
וכל שהוא פשוט יותר בדרך הפשוט, היא יותר קרובה לדרך האמת, הוא דרך הסוד.

עמידה על הפשט בצורה יסודית – מקרבת את הלומד אל הסוד, שכן חז"ל הצפינו את הסודות במילותיהם.

בצורתו המעשית של כלל זה אנו מוצאים סוגיות בהן מתעוררות קושיות ושאלות רבות. פעמים רבות מובילות הקושיות להבנה אחת, המיישבת את כולן. היסוד הפנימי בונה את הפרטים כולם, ועל כן הבנתו מיישבת את הקושיות הרבות.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *