ערכין (ל' ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
ערכין (ל' ע"ב):
ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים שנגאל וידו על העליונה נמכר לישראל מנין ת"ל (ויקרא כה) שכיר (דברים טו) שכיר לגזירה שוה
גזירה שוה "שכיר" "שכיר" שנאמרה בעבד עברי הנמכר לגוי ובעבד עברי הנמכר לישראל מתאימה לענין שאמר האר"י בגזירה שוה שבאה למזג ולערב שתי בחינות.
אכן הגמרא בערכין ל: לומדת שתי בחינות בעבד עברי האחת "כי טוב לו עמך" שזו בחינת הטוב והחסד שנעשה עמו. והשניה מתארת את נפילתו מדרגה לדרגה כשאינו שם אל ליבו רוע מצבו עד להיותו נמכר לשרת עבודה זרה.
המילה "שכיר" באה למתק את העבדות וגזירה שוה "שכיר" שכיר" באה ליתן של זה בזה ושל זה בזה למתק דין הנמכר לגוי ולהבין הענש והדין של הנמכר לישראל שאף הוא אינו בן חורין ויש להזהירו ולחנכו לחירות אמיתית.
על כן לומדים גזירה שוה "שכיר" "שכיר" וכן הוא בקידושין כ.
בקידושין בדף י"ד: אומרת הגמרא שיש מ"ד דלא יליף "שכיר" "שכיר" ודנה באריכות מאן תנא דלא יליף.
יש להבין שרש המחלוקת אם ללמוד ג"ש "שכיר" "שכיר" או לא.
נראה שמ"ד שיליף "שכיר" "שכיר" בא למזג מידת החסד עם מידת הרחמים בנושא עבדות כנ"ל.
ומאן דלא יליף סובר שאין שייכות למידת ג"ש בדין עבדות ושאין הביטוי "שכיר" מאפיין את העבד. אין מיתוק בעבדות ואין ראוי "להשוותה" בגזירה שוה.