שבת (צ"ו ע"ב) וראש השנה (ל"ד ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י.
ראש השנה ל"ד (ע"א):
תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא והעברת שופר תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול.
ובגמ' שבת צ"ו (ע"ב) למדו באותה גזירה שוה איסור הוצאה:
הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו' גמר העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור.
נראה בביאור הענין על פי מה שכתב במנורת המאור אלנקוה ח"ב עמ' 372 (מובא בתו"ש שמות ל"ו אות י'):
תקיעה היא העברת קול פשוט והיא סימן לעזוב הדבר שהיו עסוקין בו קודם כמו "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמרו איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא" וכתיב (שמואל ב' י"ח-י"ט) "ויתקע יואב בשופר וישב העם מרדוף וכו'".
ומכאן רמז לתקיעת שופר בערב שבת לבטל העם ממלאכתן.
נראה בביאור הענין שהאדם עסוק כל השבוע בשכלול העולם ותיקונו. מוציא הוא אל הפועל את כוחו השייך לתיקון עולם ויישובו.
התקיעה היא קול פנימי הרומז לאדם להתבונן ולהקשיב לקולו הפנימי. צריך לחדול מן המלאכה המיישבת עולם, ולעסוק בעצמו.
זה עניינו של השבת. התבוננות פנימית. על כן נאסרה ההוצאה ועל כן מכונס האדם עם עצמו ומשפחתו בביתו.
השביתה ממלאכה חושפת את פנימיותו של האדם.
אף קול השופר של היובל ביום הכיפורים בא להפסיק את מהומת החיים ולהשיב הכל אל מקורו הראשון "איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". זו היא החירות המתגלה ביובל.
יתכן שהביטויים "תעבירו" "והעברת" הם גם מלשון "עבר" רמז לכך שהקולות חושפים את אשר בה יש באדם. אין כאן חידוש כוחות אלא התבוננות באשר כבר נמצא באדם.
הלימוד בגזירה שוה יש לו כמה משמעויות.
האחת כפי שמבאר הרמ"ע מפאנו "גזירה" הוא מלשון גזירה הקליפות על מנת לגלות את התוכן הפנימי.
קול השופר יש בו משום גזירת הקליפות החיצוניות הסותמות את ההארה. על כן אמרו על קול השופר שבא לומר "עורו ישנים משנתכם, נרדמים הקיצו מתרדמתכם".
הקול עצמו הוא שייך לספירת התפארת1 אף האדם הוא בתפארת "תפארת אדם לשבת בית" זו תפארתו וגילוי פנימיותו.
1 כלשון הרמ"ק ערכי הכינויים ערך "קול" – "אין קול אלא מצד התפארת והוא הנקרא קול בכל מקום ".