פסחים (ה' ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י
פסחים ה' (ע"ב):
ת"ר (שמות יב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר (שמות יג) לא יראה לך שאור [ולא יראה לך חמץ] בכל גבולך לפי שנא' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל לא ימצא אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין ת"ל לא ימצא בבתיכם אין לי אלא שבבתיכם בבורות בשיחין ובמערות מנין ת"ל בכל גבולך ועדיין אני אומר בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שאור שאור לגזרה שוה נאמר שאור בבתים שאור לא ימצא בבתיכם ונאמר שאור בגבולין לא יראה לך שאור מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי' אף שאור האמור בגבולין עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי' ומה שאור האמור בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה:
כתוב אחד אומר "לא ימצא שאור בביתכם" וכתוב שני אומר "לא יראה לך שאור גבולך" הראשון הוא "חמור" והשני "קולא".
כתוב הראשון בא לומר שבביתו של אדם שהיא רשותו המובהקת, שהכל נשלט על ידו, שם לא יימצא שאור בכל צורה שהיא.
כתוב השני בא לומר שבכל גבולך לא יראה לך שאור. דווקא אם הוא שייך לך. כיוון שהגבול רחוק יותר משליטת האדם, על כן רק דברים שהם שלו אסור שיראו על ידו אבל "של אחרים ושל גבוה" אתה רואה.
הלימוד "שאור" "שאור" בגזירה שוה בא ליתן את של זה בזה ואת של זה בזה. את חומרת הבית הבאה לרבות בפקדונות של נכרי וכו' יש ליתן גם בכל "גבולך" ואת הקולא שבגבול הרמוזה במילה לך הבאה למעט "של אחרים ושל גבוה" יש ליתן גם על ביתו.
כך היא לשון האר"י בביאור לגזירה שוה:
פעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.
גזירה שוה באה למזג ולהשוות בין החסד והדין, בין הקל לבין החמור. לימוד שאור שאור בא למזג בין החומרא של הבית לבין הקולא של הגבול וזה פשוטו של הביטוי ליתן של זה בזה וזל זה בזה, וכלשון רש"י:
ד"ה ועדיין. אע"פ שנאמר שניהם יש לי לומר בבתים עובר בכל אלו דהא לא ימצא דמשמע אפילו הטמנה לא כתב אלא בבתים ולא כתב בהו נמי לך להוציא של אחרים אבל בגבולין בורות שיחין ומערות כתב לך ואני אומר אבל אתה רואה בהן של אחרים מנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה ת"ל כו' ולקמיה פריך מאי קאמר דמייתי לה של אחרים ושל גבוה לאיסורא ולהתירא הכא והכא:
מה משמעות הדברים?
השאור נחשב לדין קשה1. לשון נוספת שנאמר על השאור היא שהוא בחי' "מוחין דקטנות"2 שהם בחי' שמות "אלוקים".
השאור מבטא את התהליכים הנעשים בטבע מצד עצמו, שהם נבחנים גם כיצר הרע. "ומי מעכב שאור שבעיסה"3.
הלימוד "שאור" "שאור" בגזירה שוה באה למתק את הדין ולחברו אל שרשו הטוב. "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע".
בעומק הרע נמצא הטוב שהוא מקור כל המציאות כולה. ובעומק הדין צפון החסד4 וזה בא לביטוי דווקא בשאור שהוא דין קשה אף מן החמץ.
1 עי' פרי עץ חיים שער חג המצות, פ"ג: "החמץ נגד החסדים, והשאור נגד הגבורות, כי שאור, קשה חימוצו מן החמץ, להיותו מן גבורות"
2 שם: ועי' קהילת יעקב ערך שאור שמעתיק בענין דברי הפרי עץ חיים: "ה"ס מוחין דקטנות דאמא".
3 ברכות י"ז ע"א.
4 עי קהילת יעקב ערך חמץ: "ושאור הוא מוחין דקטנות דאמא וממנו יניקת החיצונים בבי"ע שלהם ולפי שהמוחין דקטנות יש ג"כ בו חסד וה"ס י"ה דאלהים רק שהחסד גנוז בדין והדין גובר וע"כ חמץ גימטריא חסד שבדין. חמץ ר"ת למפרע צפון מדת חסד שמדת חסד צפון שם".