פסחים (ו' ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י
פסחים ו' (ע"א):
שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ור' שמעון בן גמליאל אמר לך איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מאי טעמא דרשב"ג שהרי משה עומד בראש החדש ומזהיר על הפסח שנאמר (שמות יב) החדש הזה לכם ראש חדשים וכתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' ממאי דבריש ירחא קאי דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי אלא אמר רבה בר שימי משמיה דרבינא מהכא (במדבר ט) וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון וכתיב (במדבר ט) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו הכא נמי ממאי דבריש ירחא קאי דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי אמר רב נחמן בר יצחק אתיא מדבר ממדבר כתיב הכא במדבר סיני וכתיב התם (במדבר א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני מה להלן בראש חדש אף כאן בראש חדש.
ובספרי זוטא בהעלותך ט, א' דרשו גם ג"ש (ע' תורה שלימה במדבר א', א' אות י"ב):
במדבר סיני באהל מועד, וידבר ה' אל משה במדבר סיני (להלן ט', א'), נאמר כאן במדבר סיני, ונאמר בראשו במדבר סיני, מה מדבר סיני האמור בראשו אהל מועד, אף מדבר סיני האמור כאן באהל מועד, מאהל מועד נאמרו כל המצוות, מאהל מועד נאמר לו למשוח את המשכן, מאהל מועד נאמר לו לשרוף את הפרה, מאהל מועד נאמר לו להעמיד את האהל, מאהל מועד נאמר לו כל הטמאות והטהרות.
נראה שדברי הזהר הקדוש בריש במדבר (דף קי"ז) הם הבסיס להבנת הגזירה שוה.
הזהר מתאר את השתלשלות הדורות בעולם מאדם הראשון שהיה דו פרצופין "חד לדכר וחד לנוקבא" וכשחטא וסרח נסתלקה חכמתו ממנו עד שהוליד את שת ועדיין לא נשלם העולם עד אברהם, יצחק ויעקב, ועדיין לא נשלם העולם בשרשיו:
עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא, כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין.
… אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא.
… ובגין כך כתיב "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד". אי באהל מועד אמאי במדבר סיני. אלא חד לאורייתא וחד למשכנא.
והאי והאי. באחד לחדש השני בשנה השנית וכלא חד… לצאתם מארץ מצרים לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה.
תרגום הסולם: ועם כל זה לא נשלם עד שקבלו ישראל התורה והוקדם המשכן. אז נתקיימו העולמות ונשלמו ונתבשמו העליונים והתחתונים.
… אף כאן רצה הקב"ה לספור החיילות של התורה והחיילות של המשכן. וכולם הם כאחד ואינם נפרדים זה מזה, הכל כעין של מעלה שהרי תורה ומשכן אינם נפרדים זה מזה והולכים יחד.
… ומשום זה כתוב "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד". אם באהל מועד למה במדבר סיני. אלא אחד הוא לתורה ואחד למשכן.
וזה וזה, היו באחד לחדש השני בשנה השנית והכל אחד… לצאתם מארץ מצרים מודיענו בזה שכשיצאו ישראל ממצרים בחדש הראשון היה.
ומפרש הסולם:
תורה ומשכן – ז"א ומלכות
כשיצאו ממצרים יצאו מבחינת חדש ראשון שהוא חסד קו ימין ועתה נשלמו גם מבחינת חדש שני שהוא גבורה וקו שמאל.
מובנת איפוא הגזירה שוה ממנה לומדים ליתן של חדש שני בחדש ראשון שאף מה שנאמר שם בחדש הראשון הוא באחד לחודש. שתי הפרשיות יש של דבר ה' בשנה השנית במדבר סיני. האחת שייכת לגבורה והיא בחדש השני והשניה לחסד והיא בחדש הראשון. ובאה הגזירה שוה "במדבר" במדבר" לעשותם ענין אחד.
"מדבר סיני"1 הוא בחינת תורה שזו בחינת תפארת וז"א השייכים למידת ג"ש כדברי האר"י2.
לכן למדו "מדבר" "מדבר" בגזירה שוה שהאחד לחודש שנאמר בחודש השני ממנו נלמד שמה שנאמר בחודש הראשון היינו באחד לחודש, שכן הגזירה שוה משוה את פרשת החודש הראשון לפרשת החודש השני.
כן יש להבין גם מה שנאמר בספרי זוטא ללמד שמה שנאמר בחודש הראשון אף הוא היה באהל מועד, שכן שתי הפרשיות, נלמדות זו מזו "וכלא חד". משמעות הדברים היא ששלשה החדשים ניסן אייר סיוון מחוברים הם זה לזה ושלשתם מבנה אחד להם חסד, גבורה ותפארת העושה אותם מציאות אחת שלימה.
1 עי' קהילת יעקב ערך מדבר סיני עפ"י דברי זהר אלו: "הוא זעיר כן מבואר בזוהר פ' במדבר דף קי"ז… וכן המלכות נקרא מדבר סיני כנודע".
2 לשון האר"י: "פעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".