יומא ה' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יומא ה' (ע"ב):
אמר רבי יוסי בר חנינא מכנסים אין כתובין בפרשה כשהוא אומר "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי" להביא המכנסים ועשירית האיפה.
בשלמא מכנסים כתיבי בענינא דבגדים אלא עשירית האיפה מנא לן אתיא "זה" "זה" מ"וזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האפה".
נראה בביאור הענין שהמכנסים אינם בגדי כבוד ותפארת כשאר בגדי כהונה אלא בא לכסות ערוה. כך הוא לשון המכילתא סוף פרשת יתרו (כ"ב, ב'):
ולא תעלה במעלות על מזבחי מכאן אמרו עשה כבש למזבח אין לי אלא עלייה. ירידה מנין? תלמוד לומר: "אשר לא תגלה ערותך עליו" הא לא עליה ולא ירידה גרמה, אלא כסוי גורם.
רבי ישמעאל אומר: אינו צריך, והלא כבר נאמר: (שמות כ"ח) "ועשה להם מכנסי בד", ומה תלמוד לומר: "אשר לא תגלה ערותך עליו"? שלא ילך פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל.
על כן נאמרו מכנסיים בפרשת המילואים לא בצואה ולא בעשיה.
בהמשך לכך, ומתוך שהגמרא הביאה יחד מכנסיים ועשירית האיפה, י"ל שאף עשירית האיפה לא באה משום כבוד ותפארת והיא בבחינת הכשר והכנה לכהונה.
לא דבר ריק הוא שעשירית האיפה היא מנחה הבאה בדלי דלות כמו שנאמר (ויקרא ה', י"א):
ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סלת לחטאת.
וכך מדוייק בפסוקים המלמדים על המנחה (ויקרא ב', א'):
ונפש כי תקריב קרבן מנחה.
וברש"י שם:
לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני וכו'.
הרי שמנחה ועשירית האיפה הם דרך על ידה מביא אדם את נפשו, ואינם בבחינת כבוד ותפארת.
על כן באה עשירית האיפה יחד עם המכנסיים ברשימת הדברים שלא נזכרו במפורש בצואה ובעשה של המילואים.
עשירית האיפה נרמזה בגזירה שוה "זה" "זה" כאמור לעיל:
זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי
זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה'… עשירית האפה.
מעתה ננסה להבין את משמעות הלימוד "זה" "זה" בגזירה שוה.
א. המילה "זה" "זה" ניתנה לידרש בגזירה שוה
כתב האר"י בהנהגת מידת גזירה שוה:
לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.
הרי שהנהגת גזירה שוה היא במידת התפארת.
כתב הרמ"ק בשער ערכי הכינויים בערך זה:
זה הוא התפארת ונקרא זה כי הוא עולה י"ב הויות י"ב גבולים1.
ויושלמו דברים אלו בדברי רבינו בחיי על הפסוק הנזכר לעיל "זה קרבן אהרון וגו'":
וביאור הכתוב בסודו זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' כי המידה הנקראת "זה" יקריבו לה' בהקריבם עשירית האיפה.
ב. עוד על המילה "זה"
דרשו חכמים על נבואת משה רבינו (ספרי ריש מטות):
"זה הדבר" מגיד שכשם שנתנבא משה ב"כה אמר" כך נתנבאו נביאים ב"כה אמר" מוסיף עליהם משה שנתנבא ב"זה".
וביארו המפרשים2 שבחי' זה הדבר הוא מה שאמרה הגמ' ביבמות שמשה נתנבא באספקלריא מאירה ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה.
"זה הדבר" הרי הוא כמורה באצבע, שהדברים ברורים. הולכים הם ישר מן הפנים אל הגילוי החיצוני.
עשירית האיפה ראויה ליקרא "זה" שכן הולכת היא ישר מן פנים הנפש – ונפש כי תקריב קרבו מנחה – ועד לגילוי'יה במנחה. את עצמו מביא האדם במנחתו.
האדם הוא במידת תפארת "תפארת אדם"3 והוא מתחבר עם עשירית האיפה.
על כן למדו ש"זה הדבר אשר תעשה להם" רומז על עשירית האיפה הנקראת "זה".
1 ועיין עוד בנדרים ע"ו שלמדו "גזירה שוה" "זה הדבר" "זה הדבר" משחוטי חוץ על נדרים שנאמרו לכלל ישראל ועי' תורה תמימה ריש מטות שהקשה על ג"ש זו ובדברינו יבואר שדווקא מילים אלו ניתנו לידרש בגזירה שוה. ועוד י"ל שישראל אף הם במידת תפארת ולכן למדו דין זה בג"ש וד"ק.
2 כך לשון המזרחי על התורה " מילת "כה" מורה על המכוון בעניין ומילת "זה" מורה על העניין בעינו , ומפני שכל הנביאים לא נתנבאו רק (=אלא) באספקלריה שאינה מאירה ואין בה יכולת לקבל רק המכוון מן העניין, שהוא הראוי להם, הוכרחו להזכיר בלשונם "כה אמר ה' "; שפירושו המכוון מדבריו, לא הדברים בעינם; ומשה רבנו ע"ה בעבור שנבואתו היתה באספקלריה המאירה והיה בו כח לקבל מה שהראו לו בעינו, כפי מה שהוא, הזכיר בלשונו "זה הדבר" מבלתי שום שינוי כלל".
ועוד כתב ב"גור אריה" למהר"ל: "הנביאים ניבאים בעניני עולם הזה שהם דברים משתנים, לכן כוח נבואתם אינו חזק ובהיר. אבל משה שמתנבא תורה ומצות שהן נצחיות כוח נבואתו בהיר. ברם גם משה כאשר הוא מתנבא דברי העולם, כגון "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגו'", שזה ענין השייך למציאות העוברת של העולם, וכן "כה אמר ה' עברו משער לשער וגו'" שהיתה זו נבואה לשעתה, שאינה דומה לשאר המצות שהן צווים לדורות. ולכן אין אפשרות אפילו למשה, לראותם באספקלריה המאירה".
3 זהר ח"ג רנ"ה "חיי תפארת, איהו סליק לאתקרי אדם, הדא הוא דכתיב, (ישעיה מד יג) כתפארת אדם".