יומא ס"ז (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יומא ס"ז (ע"ב) – ס"ח (ע"א):
תנא לא היה מנתחן ניתוח בשר עולה אלא עור על גבי בשר מנא הני מילי דתניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט אף כאן על ידי ניתוח ולא על ידי הפשט והתם מנא לן דתניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן (ראש וכרעים) [ראשו וכרעיו] מה להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח אי מה להלן על ידי הפשט אף כאן על ידי הפשט תלמוד לומר וקרבו ופרשו מאי תלמודא אמר רב פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו.
פעמיים ילפינן גזירה שוה בסוגיא זו.
האחת עור בשר ופרש שנאמר בפר ושעיר של יום הכיפורים ועור בשר ופרש שנאמר בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור.
השניה "מה להלן" בפר כהן משיח על ידי ניתוח ולא ע"י הפשט אף ביום הכיפורים כן.
גזירה שוה זו נרמזה על ידי הרב קוק בביאורו בעולת ראי"ה למשנת איזהו מקומן (ח"א קס"ט):
ומההשויה הזאת שהושוו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים לפר ושעיר של יום הכפורים, לענין שריפה בבית הדשן, אנו למדין, ששרפה זו, אע"פ שבעור יש בה, אין הכליון בה כליון של נקמה והעברה מן המציאות, אלא ריחוק של צירוף ולבון כעין האפר שתחת רגלי הצדיקים, שהיא מעלה רוחנית, אשר אחרי כל הסבובים הכל חוזר לחסד אל כל היום.
הרב קוק השתמש בגזירה שוה זו ללמוד מיום הכיפורים שהוא קדוש בקדושה עליונה, על פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שמקורם בחטא, שאף על פי שמקורם בחטא הכליון שלהם אינו של נקמה אלא של מעלה רוחנית.
מדבריו יכולים אנו ללמוד על עיקרון גזירה שוה זו שבאה להשוות ולמזג בין יום הכיפורים שעיצומו גדול וקדוש לבין פר כהן משיח שמקורו בחטא.
זה עניינה של גזירה שוה על פי האר"י שבאה למזג בין החסד והדין.
בדרך זו יש ללמוד גם את דברי הגמרא הלומדת דווקא על יום הכיפורים מפר כהן משיח. ומה היא לומדת? שצריך ניתוח לאיברים.
מה עניינו המיוחד של ניתוח? אף כאן נלמד מדברי הרב קוק בביאור למשנת "איזהו מקומן" (שם עמ' קע"ג):
לא אבדת ציורים ורשומים פרטיים הוא הענין של מלוי הקדש, אלא הרמתם העשירה עם כל רכוש ציוריהם לרום מעלות הקדש… ונתוח, בפרטיות מדויקה…
הניתוח מלמדנו שלא להביט על הדברים רק בכללותם העלולה לטשטש את הציורים הפרטיים.
עלינו לרומם את הפרטים לרום מעלת הקדש. לא רק הכלל מתעלה אלא גם הפרטים המרכיבים אותו.
העולה אינה רק בכללותה כי אם בפרטי איבריה. כל איבר מעלה איזה ערך למקורו.
בעניינינו י"ל שכשם שפר כהן משיח מנותח לנתחיו וכן פר העלם דבר של ציבור, כך גם פר יום הכיפורים.
אל לנו לחשוב שיום הכיפורים הקדוש והעליון נמצא למעלה מן הפרטים, וקרבנו הוא כלל עליון הנמצא למעלה מכל פרטיו, אין הדברים כן.
כשם שפר העלם דבר של ציבור מנותח לנתחיו וכל חלק מכפר על חלקו ועניינו המיוחד הן מצד החטא והן מצד הציבור, כך גם פר יום הכיפורים מנותח לנתחיו והכלל מחולק לפרטים הבונים אותו ומתכפרים בו.
ומנין שפר כהן משיח מנותח לנתחיו? זאת לומדים בגזירה שוה מעולה:
נאמר כאן ראש וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו.
אף כאן גזירה שוה זו ממזגת בין העולה הבאה לרומם לבין פר כהן משיח שמקורו בחטא ואף כאן למדנו שכשם שהעולה מנותחת, ויש בה דיוק של ציורים פרטיים, כך פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור צריכים ניתוח ודיוק של פרטים, ולא נאמר שהם כללים גדולים הבאים למעלה מן הפרטים.
אמנם הבדל יסודי יש בין עולה לבין פר כהן משיח, שהעולה עולה על המזבח, ופר כהן משיח נשרף חוץ לג' מחנות בבית הדשן.
הבדל זה גורם להבדל בענין העור. העור הוא חיצוניות הבהמה. כשהיא עולה על המזבח בפנים, הרי שמוציאים את החיצוניות והיא אינה עולה על גבי המזבח. אבל כששורפים בחוץ, גם העור בכלל, כמו שגם הפרש בכלל. כולו עורו בשרו ופרשו נשרפים יחדיו. הכל – אבל מנותח לאיבריו הפרטים.