יומא ס"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
יומא ס"ח (ע"א):
תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר להלן מחוץ למחנה מה כאן חוץ לשלש מחנות אף להלן חוץ לשלש מחנות ומה להלן במזרחה של ירושלים אף כאן במזרחה של ירושלים.
ופירש"י:
נאמר כאן – בפר יום הכפורים, ונאמר להלן בפרה אדומה והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר יט, ב).
מה כאן – בפרים הנשרפין חוץ לשלש מחנות אף שחיטת פרה אדומה חוץ לשלש מחנות.
פתח ביום הכיפורים והמשיך בפרים הנשרפים.
על כל פנים נראה שהג"ש קשורה גם ליום הכיפורים.
הרב בעולת ראי"ה במשנת איזהו מקומן (עמ' קס"ט) על "אלו ואלו נשרפים בבית הדשן" מדייק שהשוו חז"ל פרים הנשרפים הבאים על חטא, לפר יום הכיפורים, ומהשוואה זו:
אנו למדין, ששריפה זו, אע"פ שביעור יש בה, אין הכליון בה כליון של נקמה והעברה מן המציאות, אלא ריחוק של צירוף וליבון כעין האפר שתחת רגלי הצדיקים [ר"ה יז ע"א], שהיא מעלה רוחנית, אשר אחרי כל הסיבובים הכל חוזר לחסד א-ל כל היום. עיי"ש עוד.
וכאן השוו חכמים את הפרים הנשרפים אף לפרה אדומה, ללמדנו שאכן השריפה המביאה את הכל להיות אפר, מתקנת ומטהרת. אף הרשעים הנעשים אפר (כדברי הרב לעיל), אפרם מצע הוא לרגלי הצדיקים והוא מתחבר אליהם בג"ע.
הלימוד בג"ש בא ללמדנו שאלו ואלו שוין ויש השוואה גם לאפר שלהם והכל מתמזג ומתמתק כדרכה של ג"ש שהיא בתפארת הממזגת וממתקת1.
1 עי' במבוא לג"ש על מיתוק:
בשער מאמרי רשב"י פרשת לך לך כתב: "ובסימו נשמתא הוא סוד החיך והגרון בסוד וחיכו ממתקים והיינו בסימו ממש מיתוק הדינים ומגרון וחיך זה מתפשט ויוצא הקול סוד תפארת שבבינה, הפנימי העליון, וכל מיני תפארת שלמטה ממנו".
בליקוטי תורה פרשת בשלח כתב: "… כי המלכות ענייה ודלה דלית לה מגרמא כלום וא"כ איך יכול לצאת ממנה מים להשקות התחתונים והענין כי למעלה ממנו יש גם כן צור שהוא ממותק ותוקן והוא תפארת וממנו יש להמשיך שפע לצורת תתאה".