ראש השנה ג' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
ראש השנה ג' (ע"ב):
אמר רב פפא שנת עשרים שנת עשרים לגזירה שוה.
מצינו שדרשו חז"ל בזוהר את הביטוי "עשרים שנה" שנאמר בחיי שרה זו לשונם (זהר בראשית קנ"ג):
וכן עשרים שנה דאתכליל עלאה סתימא דכל סתימין ובגין כך כתיב שנה, רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין.
עשרים שנה היינו חיבור ויחוד חכמה ובינה. "מחשבה" – כנגד חכמה, ו"יובלא" כנגד הבינה.
למדנו מכאן שעשרים שנה הוא בחינה של חיבור ימין ושמאל, שכל אחד מהם כלול מעשר, והעשרים הוא חיבור שניהם יחד למציאות אחת.
יש בזה בחינה של גזירה שוה המחברת וממזגת ימין ושמאל.
נמצינו למדים שהמילים "שנת עשרים" מתאימות להיות נלמדות בגזירה שוה.
נראה ש"שנת עשרים" הנלמדת בגזירה שוה, מתאפיינת גם בהנהגת גזירה שוה.
עזרא הסופר שקדם לנחמיה, מתאפיין בכח התורה אשר לו. הוא התקין תקנות והשיב את העם לתורת ה'. תקופתו אינה תקופה של מאבק. עזרא לא עשה תפקידים הקשורים ב"שימוש בכח והאבקות ממושכת עם המציאות" ועל כן "נבצר ממנו להגשים את שאיפתו בהיקף רב"1.
נחמיה שבא אחריו מבטא הנהגה של שילוב אמונה והשפעה רוחנית ומעשית, יחד עם כח שלטון, נשק ומלחמה.
פסוקים המאפיינים את הנהגתו הם בפרק ד' (פס' ט'-ט"ז):
(ט) ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלקים את עצתם ונשוב כלנו אל החומה איש אל מלאכתו.
(י) ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל בית יהודה.
(יא) הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח.
(יב) והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי.
(יג) ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו.
(יד) במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלקינו ילחם לנו.
(טו) ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
(טז) גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה.
הנהגת נחמיה היא המשלבת את העוצמה הרוחנית בחי' חסד יחד עם שלטון ומאבק באויבים בחי' דין. על כן למדו "שנת עשרים" "שנת עשרים" לגזירה שוה.
1 עי' דעת מקרא מבוא לעזרא ונחמיה עמ' 13 ובהערה 31.