מגילה כ' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה

מגילה כ' (ע"ב):

כל היום כשר… ולהשקיית סוטה אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף כאן ביום.

פשוט הוא ש"תורה" היא בתפארת ועל כן למדו בג"ש "תורה" "תורה".
בלימוד בסוגיין יש עומק נוסף.
בזוהר פרשת מצורע (ויקרא נ"ג) אמרו:

רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, יתבו בההוא בי חקלא וצלו, בתר דסיימו צלותא קמו ואזלו, פתח רבי יהודה במלי דאורייתא, ואמר, (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, עץ חיים, דא אורייתא, דאיהי אילנא עלאה רבא ותקיף, תורה, אמאי אקרי תורה, בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים דלא אתידע:
חיים, דכל חיים דלעילא בה אתכלילו ומנה נפקין:
למחזיקים בה, לאינון דאחדין בה, דמאן דאחיד באורייתא אחיד בכלא, אחיד לעילא ותתא:
ותומכיה מאושר, מאן תומכיה, אלין אינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים כמה דאוקמוה, ותומכיה, זכי לנביאי מהימני דיפקון מניה.

וכתב בספר אור החמה:

כל זה מבואר כי התפארת הוא עץ החיים והוא נקרא תורה משום דכל מה דהוה סתים בעתיקא ובחכמה עילאה הוא מפורש כאן וכאן אתגליא בסוד שם המפורש והבן זה¹.
ונקרא עץ החיים משום דנפיק מחיים עליונים הם חכמה בינה בסוד והחכמה תחיה בעליה והם הנקראים חיי המלך כי משם השפעת המלך: "תפארת" "זעיר אנפין".
ולכן המחזיקים בה הם אוחזים ומחזיקים בכל חיים עילאין דכלהו אתכלילן ביה.
ותומכיה הם האוחזין בבעלי תורה ונותנין להם כדי שיתפרנסו לעסוק בתורה, הנה אלו נרמזו בנצח והוד כי הם אוחזין ומעמידים כל הגוף כמו השוקיים המעמידין את האדם על עומדו כד"א "שוקיו עמודי שש", פירוש המעמידים את שש קצוות הגוף העומד עליהם וגם רישא שהיא חכמה הוא עומד על הגוף ומתפשט בו בששה קצוות הגוף, הנה כי נצח והוד קיום כל הבנין הנקרא תורה שבכתב ולכן המחזיקים התומכים את העוסקים בתורה יוצאים מהם בנים נביאים שיונקים מנצח והוד מידה כנגד מידה.

והרמ"ק הביא דברי הזהר וביארם בערכי הכינויים, ערך תורה. זה לשונו:

ובענין למה התפארת נקרא תורה, פירש ר' יהודה בזהר פרשת מצורע (נ"ג:) צ"ל "אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי מאי דהוה סתים דלא אתידע". והכוונה כי התפארת נקרא תורה מלשון הוראה ונקרא כך כשהוא מגלה הדברים² הנעלמים כי צריך גילוי אחר גילוי מחכמה אל הבינה ומהבינה אל התפארת ומתפארת אל המלכות והמלכות מגלה אותה למטה³ עיי"ש עוד.

ויש להוסיף⁴ ששרש "פאר" הוא כמו "באר". הבאר היא מגלה את פנימיות המעיין ומוציאה המים לחוץ. מכאן "באור" שהא מגלה וחושף הדברים הנאמרים בתורה.
בסוגית סוטה הדברים אכן מבוארים. שכל "התורה" הנעשית בסוטה עניינה גילוי הנעלם מעינינו.
גם בסוגיית "כי ייפלא" בגילוי הנעלם עסקינן ולשון "ייפלא" תוכיח.
זו היא אפוא גזירה שוה תורה תורה. אף הלימוד שלומדים שנעשים הדברים ביום שייכים לגילוי הנעלם, שזה עניינו של אור יום.
בהבנת מושג התפארת כגילוי הנעלם, אפשר להבין ביאור של הרב קוק למידת גזירה שוה.
זו לשון הרב קוק:

וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה.

המילים הגלויות מלמדות על רעיון פנימי נעלם המשותף לשתי ההלכות.
מתווספת לנו הארה גדולה להבנת הנהגת גזירה שוה, שיש בה גם מגילוי הנעלם.

---

¹ כאן מקור לדברי ר"ח ויטאל בהקדמת שער ההקדמות המבוא ריש עץ חיים שתורה לשון הוראה להורות מהו השם ומה עניינו עיי"ש.
² עי' בפירוש הרמ"ז שהביא הפסוק "ויורהו ה' עץ" ללמדנו שהוראה לשון פירוש וגילוי.
³ בדברים אלו מבואר שהתורה הנגלית מגלה את הדברים הנעלמים, שהם נשמתה של תורה. גופי תורה הם גילוי לנשמתה.
⁴ על פי הרש"ר הירש, זו לשונו בשמות (ח', ה') ד"ה "התפאר": "משרש "פאר" קרוב ל"באר", לקרוב אל האור, ומכאן באר בו נגלים מי תהום אל האור, ומכאן פאר להראות מול האור, להאיר. "פאר" כל חפץ העשוי להדגיש בבהירות ולהבליט לעין את כל מי שעטור בו".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *