חגיגה י"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
חגיגה י"א (ע"א):
מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון.
גזירה שוה זו מבטאת הנהגה מובהקת של מיתוק הדין שהיא הנהגת התפארת כמבואר בדברי המבוא. תפארת היא הספירה של הנהגת גזירה שוה.
התורה אומרת "ונתת נפש תחת נפש". זה לכאורה פשט הכתובים. באה הגזירה שוה וממתקת את הדין הקשה ואומרת לחייבו ממון ולא מיתה ממש.
יש ביאור של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על המעבר מתורה שבכתב לתורה שבעל פה בדין עין בעין.
בתורה שבכתב משמע שחייב לתת עינו ממש. זו האמת. "ונתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב".
בתורה שבעל פה ילפינן תחת תחת שהחיוב הוא רק על ממון. תושבע"פ היא "חיי עולם נטע בתוכנו" בתושבע"פ יש כבר התחשבות עם מצבי החיים השונים והיא המלמדת למתק הדין ולחייב ממון.
נמשלו תורה שבכתב ושבעל פה לאבא ואמא. האב מביע את האמת. הוא אינו נמצא בתמידות וברציפות בבית ועל כן אומר הדברים בצורה אובייקטיבית. האם כבר מתחשבת בתנאי החיים. "עקרת הבית" – עיקרו של בית. והיא ממתקת וממזגת את הדין ברחמים.
זו היא הנהגת גזירה שוה ועל כן למדו נתינה נתינה למתק את הדין של נפש תחת נפש.