יבמות ע"ח (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יבמות ע"ח (ע"ב):
מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם ושאל לו במשפט האורים לפני ה'.
באורים ותומים נאמר במקום נוסף "לפני ה'" (שמות כ"ח, י"ב):
ונשא אהרון את שמות בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד.
ונזכר בזהר פקודי (דף ר"ל ע"א וע"ב) ואחר שהביאו הפסוק הנזכר אמרו:
ובגין כך כלא איהו ברזא דתריסר, תריסר עלאין טמירין לעילא, דאתגניזו ברזא עלאה קדישא, ואינון רזא דאורייתא, ונפקי מקול חד דקיק.
ופירש בסולם:
בסוד העליון הקדוש – שהוא ז"א – והם סוד התורה – דהיינו ז"א שנקרא תורה –
ובהמשך הזהר על האו"ת:
ורזא דא קול ודבור, קול אנהיר לדבור למללא.
ופירש בסולם:
קול – שהוא ז"א – מאיר לדיבור – שהוא מלכות.
וכבר ביארנו שמספר שנים עשר שייך במיוחד לז"א ולתפארת כמו שכתב בקהילת יעקב בערך זה:
עיקר שם זה בתפארת שיש לו י"ב גבולי אלכסון כמניין ז"ה.
וכן כתב בשער ערכי הכינויים בפרדס לרמ"ק ערך זה.
סגולת התפארת הוא לחבר כל החלקים יחדיו על כן כשבאו כל שמות שבטי ישראל על חשן האפוד, יחד שבטי ישראל, התפארת היא המחברת ומאחדת אותם יחד למציאות אחת.
וזו היא בחי' ז"א, שהוא סוד התורה וסוד שם הוי' ב"ה.
על כן דרשו בג"ש, שהיא בתפארת המשווה כל החלקים, שדוד ביקש פני ה' אלו אורים ותומים בהם נאמר "ושאל לו במשפט האורים לפני ה'" (וכבר הבאנו לעיל פסוק נוסף (שמות כ"ח, י"ב) המכנה את האורים ותומים לפני ה').
גם צורת השימוש באותיות החושן היה בצירוף האותיות יחדיו למלה או משפט.
אף זה נעשה מכח התפארת וז"א, המחברים יחד כל י"ב גבולי אלכסוניים למציאות אחת של עולם שלם.
ועי' ג"ש "פני" "פני" סוכה דף ה' ובמשכ"ש.
ועוד יש לומר שהפנים אף הם שייכים להנהגת החיבור הן מצד עצמם שהם מחברים כל איברי הפנים למציאות אחת המחברת ראיה, שמיעה, ריחא ודיבור ליחידה אחת. והן מצד קישורם לאחרים בחי' "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ואף חיבורים אלו שייכים להנהגת גזירה שוה.