יבמות ע"ד (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

יבמות ע"ד (ע"א)

דא"ר יצחק מנין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו במעשר ונאמר ממנו בפסח מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו.

בהמשך מבארת הגמ' שנאמרו תלתא "ממנו" בפסוקים. נאמר בפסח (שמות י"ב, ט'-י'):

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים… ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו.

ונאמר במעשר (דברים כ"ו, י"ד):

לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת.

יש דבר השווה בפסח ובמעשר שני.
קרבן פסח מבטא את מושג הכלל ההולך וחודר עד כל נפש ישראלית. הקרבן נקנה ונקרב על ידי כל אחד ואחד מישראל המקריבו ואוכלו בפסח. אף שכל אחד מקריב ואוכל, נקרא הפסח קרבן ציבור ודוחה הוא את הטומאה ואת השבת. עיין לעיל בביאור ג"ש ובמש"כ בענין קרבן פסח¹.
מעשר שני מבטא את קדושת ירושלים ההולכת וחודרת עד כל שדה ושדה של ישראל. מצות המעשר לאוכלו בירושלים מבטאת שייכותו אל כל אחד ואחד עם פירותיו, לירושלים עיר הקדש והמקדש. כל אחד חייב לאכול מעשר שני בירושלים העיר שחוברה לה יחדיו המחברת כל ישראל זה לזה ועושה אותם חברים².
על כן למדו בגזירה שוה "ממנו" "ממנו" לאסור ערל במעשר שני, כשם שאסור הוא בפסח. הערל חוסם בערלתו את הכלל מלחדור אל עומק נפשו הישראלית.
העומק המשותף שבין פסח למעשר הביא את הלמוד בגזירה שוה כמו שמבאר הרב מידה זו:

וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אע"פ שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה.

כבר ביארנו שדברי הרב ודברי האר"י ממקום אחד באו.
מידת התפארת אשר לפי האר"י מנהיגה את מידת גזירה שוה, יש בה בחינה של גילוי הנעלם³.
אף כאן בפסח ובמעשר שני מתגלה הנקודה הפנימית הנעלמת אשר בכל אחד ואחד מישראל.
איסור ערל בשתי מצוות אלו מבטא את הישראליות הפנימית המתגלה במצוה זו. הערלה אינה נותנת לנקודה פנימית זו להתגלות ועל כן אסור הערל במעשר ובפסח.
"לא אכלתי באוני" ו"אל תאכלו ממנו נא" מזכירים את הפעם הראשונה⁴ שנאמר "ממנו" בתורה "ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות".
יש במצוות אילו של אכילה בקדושה תיקון לחטא אדם הראשון. והרבה יש להאריך ואכמ"ל.

---

¹ שיעור כללי בענין קרבן פסח בחלק המבאר את קשר היחיד מהכלל.
² עי' במה שכתבנו בלימוד מכלל ופרט וכלל על עירובין כ"ז וירושלמי מעשר שני.
³ עי במבוא להנהגת גזירה שוה.
⁴ עי' רבי צדוק הכהן מלובלין שכל דבר שנאמר לראשונה בתורה שם מהותו "וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין" (ישראל קדושים אות ז).

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *