"וימאן" וימאן" – לימוד מגזירה שוה
שלש פעמים נאמר "וימאן". נאמר ביעקב (בראשית ל"ז, ל"ה):
ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו.
נאמר ביוסף כלפי אשת פוטיפר המנסה לפתותו (שם ל"ט, ח'):
וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי.
ונאמר שוב ביעקב בברכו את אפרים לפני מנשה (שם מ"ח, י"ט):
וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים.
בשם ר' אשר פריינד זצ"ל אמרו שכיון שיעקב מיאן להתנחם וחשב על בנו ללא הרף לכן ליוסף היה את הכח למאן לאשת פוטיפר.
בעומק הענין י"ל שבני יעקב חשבו שכשיעקב יחשוב על יוסף שהוא מת, יבין שאכן יוסף נדחה מהאומה כעשו וכישמעאל. לא כך קרה ויעקב המשיך לחשוב על יוסף כבנו.
אף יוסף במצרים חשב שמא דחוי הוא ממשפחתו ומהאומה ונכנס הביתה לעשות צרכיו להיות עם אשת פוטיפר. רק משום שיעקב חשב עליו וראה אותו כבנו ממשיכו נראתה דמות דיוקנו ליוסף והוא נרתע לאחוריו ונאמר בו "וימאן".
לדברים אלו רומזים חכמים בדברי הזהר בפרשת ויחי על הפסוק וימאן ויאמר ידעתי בני ידעתי. זו לשונם (דף רכ"ב):
תא חזי מה כתיב, (שם ח) וימאן ויאמר אל אשת אדניו, אמר ליה קב"ה את אמרת וימאן ויאמר, חייך וימאן ויאמר אחרא ייתי לברכא לבנך ויתברכון ביה, הה"ד וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי.
תרגום הסולם: בוא וראה מה כתוב, וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו'. אמר לו הקב"ה אתה אומר וימאן ויאמר חייך וימאן ויאמר אחר יבוא לברך לבניך, ויתברכו בו, וזה שכתוב, וימאן אביו ויאמר ידעתי וגו'.
נראה שיש כאן גזירה שוה המשוה את שלש הפעמים שנאמר מילת "וימאן".
כך ביאר הרב קוק מידת גזירה שוה:
אורות הקדש, החיים בחיים עליונים ברום עולמים בצחצחות אידיאליהם, ספוגי קדש קדשים, מכים הם גלי אורי אורים, וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אף על פי שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה. ומשקל השווי הזה וערך הפגישה הזאת נמסרו לחכמי אמת. ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו. הקבלה הספוגה את הרוח הפנימי מלא הקדש אשר למהלכי תורה, היא מכרעת את ההכרעה של הפגישה המבטאית, באיזה ענין ובאיזה מקום היא באה מתוך פגישה ענינית רוחנית מחשבתית, שנתנוצצה כאן על ידי שווי הבטוי של הגזירה השוה. ואז תתכונן המדה הזאת של גזרה שוה.
אף כאן יעקב ויוסף רחוקים הם מבחינה חיצונית מרחק רב. המפגש ביניהם הוא באורות עליונים ובעומק נפשם. יעקב בתוך תוכו מאמין עדיין ביוסף "וימאן להתנחם" ויוסף בתוך תוכו מאמין בשייכותו לבני ישראל "וימאן וימאן" המילה השוה מלמדת על עומק פנימי שוה.
זה מתגלה ב"וימאן ויאמר ידעתי בני ידעתי" "ידעתי בני" שאתה בני וידעתי שנאמר בך "וימאן". ידעתי בפנימיותי ונקשרתי אלייך בני.