יבמות ק"ט – לימוד מגזירה שוה
יבמות ק"ט:
תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים… בהבאת שלום דכתיב "בקש שלום ורדפהו" ואמר רבי אבהו אתיא "רדיפה" "רדיפה" כתיב הכא "בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד, ט"ו) וכתיב התם "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (משלי כ"א, כ"א).
עי' מהר"ל חד"א שביאר גמרא זו אחר ששאל:
ויש לתמוה איך מחבר דברים אלו יחד.
וביארם:
אבל פירוש זה מפני שהחכם הזה ראה והשיג העולם אמר כי העולם הזה, מסודרים חלקיו בענין זה, שלפעמים שראוי הרחוק בהם ולפעמים ראויים שימצא בהם הקירוב ולפעמים ראוי שלא ימצא בהם לא הרחוק ולא הקרוב רק שיהיה נשאר באופן שנברא.
וזה שאמר הדבק בחליצה הוא הריחוק שראוי שיהיה כאן רחוק… והפך זה ידבק בהבאת שלום לחבר הבריות יחד כי האדם בטבע הוא מלא קטטות ומריבות ולכן אמר שידבק בהבאת שלום לחבר הנפרדים זה מזה להביא שלום ביניהם וכו' עיי"ש.
חיבור הנפרדים הוא הוא הנהגת התפארת שהיא הספירה המנהגת מידת גזירה שוה.
וכך כתב הרמ"ק בפרדס רימונים (שער כ"ג, פרק ז'):
התפארת נקרא זבול בהיותו מתחבר עם שש קצוות שהוא זבול לשון חיבור.
וכך כתב בספר עבודת ישראל פרשת יתרו:
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. הנה בחודש השלישי הוא סיון שבו נתנה תורה, זורח מזל תאומים והוא ברזא דיעקב אבינו שלישי לאבות כמבואר בזוה"ק. והוא סוד התפארת אשר שם סוד החיבור כנסת ישראל עם דודה. ולזה מורה מזל תאומים, כי הם יחד ידובקו כתאומי צביה. וזה נתגלה בחודש השלישי כמ"ש בזוה"ק אימתי נחית האי טלא בשלימותא כד קאים ישראל על טורא דסיני. וזה שכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר, ופירש רש"י כאיש אחד בלב אחד כמו שראוי להיות בזמן היחוד.
על כן למדו חשיבות הבאת שלום והדבקות הנפרדים מזה מזה, בגזירה שוה.
הביטוי "רדיפה" בא לומר שצריך מאמץ מיוחד. הטבע מצד עצמו מוליד קטטות וצריך מאמץ מיוחד להבאת שלום ולחיבור הנפרדים, כך גם "רדיפה" בצדקה וחסד, שהטבע מצד עצמו מושך האדם להשאיר ממונו לעצמו ולבקש לו מנוחה, והוא רודף צדקה וחסד שאף הם פעולות של חיבור במקום שהטבע מרחקו ועל כן למדו "רדיפה" "רדיפה" בג"ש ללמדנו מעלת החיבור במקום שיש פירוד.