סוטה ל"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סוטה ל"א (ע"א):
תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי.
עי' מהרש"א זו לשונו:
ובא בכאן הג"ש שלא תאמר באיוב שהיה ירא אלהים ולא אוהב כמ"ד הכי במתני' אלא כמו שנאמר באברהם שהיראה שנאמר בו היה ע"ד האהבה כן נאמר באיוב שהיה ירא ע"ז הדרך בעובד מאהבה כדמוכחי קראי דמייתי במתני'.
כתב האר"י בהנהגת ג"ש:
לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין חסד לגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמור, אלא גזירה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.
פשוט הוא שאהבה הוא בחינת חסד ורחמים ויראה היא בחינה של דין. יראת הרוממות מיוחדת היא שממזגת היראה והאהבה יחדיו כמו שכתב הרמב"ם בהלכות כסופ"ת (פ"ב ה"א – ה"ב):
א. האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא.
ב. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
למדנו מדברי הרמב"ם שהאהבה והיראה משולבים זה בזה ולשניהם דרך אחת. על כן ילפינן בגזרה שוה שהיא ההנהגה הממוצעת בין דין לרחמים.
באברהם דווקא בעקידה נאמר שהיה ירא אלוקים "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".
אברהם היה מיוחד באהבתו ובמידת החסד שבו. נסיון העקידה בא לברר שאהבה זו אינה רק טבע של אברהם, אלא באה לו מדבקותו הבחירית בהשי"ת. על כן הנסיון היה של יראה שהיא מידה הפוכה – מידת הדין. עמידתו בנסיון הוכיחה שאהבתו ויראתו שניהם ממקור אחד של דבקות בהשי"ת, והולכות הן יחדיו.
על כן מידת גזירה שוה מתאימה ללמוד שמי שנאמר בו ירא אלוקים ויראתו אמיתית והיא נובעת מדבקותו בהשי"ת, יש לו גם מידת האהבה הממזגת שניהם יחדיו.