בבא קמא ק"ז – לימוד מגזירה שוה
בבא קמא ק"ז:
תני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר רבא מאי טעמא דרמי בר חמא שומר חנם בהדיא כתיב ביה כי הוא זה שומר שכר יליף נתינה נתינה משומר חנם.
"פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם ושניה בשומר שכר" ושתיהן פותחות ב"כי יתן".
הגזירה השוה משוה דין שומר חינם לשומר שכר. בשומר חינם נאמר "כי הוא זה", ולמדו חכמים מכאן דין מודה במקצת.
שומר חינם כולו חסד. השומר עשה טובה לחבירו שלא על מנת לקבל פרס וטובה כנגד טובתו.
על כן אם כפר בכל אינו חייב שבועה. רק אם הודה במקצת, ויצר זיקה בינו לבין הנותן, צריך להתיר זיקתו על ידי שבועה.
שומר שכר יש בו כבר דין. הרי מתחייב הוא לשמור כנגד שכר שמקבל ומצד הדין חייב בשמירה.
הגזירה השוה משוה אותו לשומר חינם מלמדת שבעומק הפנימי שוים הם, ואף המקבל שכר, חסד הוא עושה בשמירתו, ואף הוא אינו נשבע אלא אם כן יצר זיקת חיוב על ידי הודאתו במקצת.
הגזירה השוה מבסמת דינו של שומר שכר וממתקת אותו בהשוואה לשומר חינם.