סנהדרין ל"ה (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין ל"ה (ע"ב):
תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין ואמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם.
לא בכדי קוראת הגמרא לדין מיתה בב"ד "רציחה", ללמדך שדין קשה הוא. אעפ"כ בשבת אין עונשין. גם לביעור הרע במידת הדין יש גבולות. שבת יום מנוחה יום בו הרע כביכול מבוער מן העולם "וכל דינין מתעברין מינה" "וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה".
הביטוי "בכל מושבותיכם" נאמר במושב ב"ד בדין רוצחים, ודווקא ביטוי זה נלמד בג"ש בהשוואה לפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". הגזירה השוה ממתקת את הדין וקובעת לו גבולות, ומפנה מקום למידת הרחמים.
בפיסקא שאנו אומרים בערב שבת מן הזהר הקדוש הנקראת "כגוונא" מודגש ענין "אחד" שהוא סוד הארת הפנים של שבת, וסילוק ה"סטרא אחרא" "אחד" הוא ביטוי השייך לספירת התפארת המאחדת ימין ושמאל מעלה ומטה.
כבר למדנו על הפסוק" ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" שמיוחד הוא לגזירה שוה משום שה"אחד" מאחד יום ולילה – ימין ושמאל.
אף בגזירה שוה "בכל מושבותיכם" יש השוואת ימין ושמאל, דין קשה ומנוחה נכונה.
דווקא אש המבטאת דין היא הנלמדת בגזירה שוה, שלא לפעול עמה בשבת גם כשהדין בא לבער הרע מן העולם. השבת ממתקת הדינים, וזו הוראת הלימוד בגזירה שוה.
עי' מש"כ במידת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד" על מכילתא שמות כ"ב שלמדו אותו דין שאין עונשין בשבת במידה זו.