סנהדרין כ"ו (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סנהדרין כ"ו (ע"א):
"ועטך עטה" (ישעיה כ"ב) אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם "ועל שפם יעטה".
וביקרא רבה (פי"ז, ג') בתוך עשרה דברים עליהם באים נגעים אמרו:
ועל גוזל את הרבים משבנא שהיה נהנה מן ההקדשות ומנין שלקה בצרעת שנאמר (ישעיה כב) "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה" ואין ועוטך עטה אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג) "ועל שפם יעטה".
כבר נתבאר באריכות עניינה של צרעת בכמה מידות שהתורה נדרשת בהן. עיקר הענין הוא בהפיכת הענג לנגע. העונג מבטא סדר הופעת השפע שראשיתו בעדן ומשם על ידי הנהר הוא בא אל הגן, כמו שנאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". סדר זה הוא "ענג", עדן נהר גן. הפיכת הסדר, כשחלילה מתחילים בנהר ומסיימים בעדן, הרי זה "נגע", נהר גן עדן.
עדן היא בחינת חכמה ונהר היא הבינה והגן הוא מלכות. החכמה, שהיא הקדש, ראשית היש, היא מקור הכל. כשחלילה מנתקים השפע מן המקור והקדש הוא עוד אמצעי להשגת הישגים אישיים חלילה, אז באים הנגעים.
מה מתאימים הדברים לשבנא שנאמר עליו "שנהנה מן ההקדשות" "ובעל הנאה היה", שהיה שם עצמו וגאוותו במרכז, והכל בא לשרת הנאותיו. זה ענין הנגע. (ע' טללי חיים ויקרא עמ' שפ"ז ואילך).
הלימוד במידת גזירה שוה בא אולי לומר, שאף שפרחה בו צרעת, יכול היה עדיין לתקן עוותתו ולחזור אל המקור והקדש. הצרעת מתורגמת "סגירו" שסוגרת אור החכמה מלהגיע לתפארת (האר"י בספר הליקוטים פרשת תזריע פ' י"ג). גזירה שוה היא במידת התפארת אשר תכונתה היא ההשוואה והפניה אל המקור. מידה זו מלמדת שיש תיקון ויש מיתוק גם לדינים הקשים.
שבנא העדיף להיות ניזון מן החוץ, מאנשים שהיו מרבית העם שרצו בשלום עם סנחריב ולא אבו לשמוע לדברי הנביאים, ומהפחד מסנחריב, ומכל דבר שהיה לו להנאה, ולא רצה להיות ניזון בצורה אמיתית מן הקדש ומן המקור. לכן נשאר בצרעתו עד מותו במיתה משונה.
עוד יש לומר, ובזה תתבאר גם הג"ש "סוכן" "סוכנת" (בדף כ"ו ע"ב) המלמדת שבעל הנאה היה, שהגזירה השוה גוזרת הקליפה החיצונה ומפגישה אותנו עם התוך והפנים.
כלפי חוץ היה שבנא האיש "אשר על הבית" ממונה על המקדש ומחשובי העם.
צריך לקלף את הקליפה החיצונה, על מנת לראות את פרצופו האמיתי שהיה בעל הנאה ונהנה מן ההקדשות. כל תפקידו שימש לו כמקור להנאה אישית.
גזירה הקליפה החיצונה וראיית הדמות האמיתית, באה בגזירה השוה שעניינה עפ"י הרמ"ע מפאנו, היא גזירת הקליפות כדי להגיע אל הפנים ואל המניע האמיתי.