בבא בתרא קנ"ט (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בבא בתרא קנ"ט (ע"ב):
שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב שמע מינה וטעמא מאי? אמר אביי נאמרה סיבה בבן ונאמרה סיבה בבעל מה סיבה האמורה בבעל אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף סיבה האמורה בבן אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב.
כתב האר"י בביאור מידת גזירה שוה, שהיא במידת התפארת המכרעת וממזגת. מושג ההסבה הוא הכח להעביר נחלה מצד לצד ומשבט לשבט. כך הבעל היורש את אשתו שהיא משבט אחר ונחלתה עוברת לשבטו וכך הבן מן האם שהוא משבט אחר. זאת היא תכונת התפארת. על כן ראויה הסבה להיות נלמדת בגזירה שוה.
יש מהראשונים המבארים דין הסבה בבעל, שאין הבעל יורש אשתו בקבר להעביר נחלה, היינו שאם הבעל מת קודם אשתו ואח"כ היא מתה, לא אמרינן שיורש הוא אותה בקבר. בבעל, פשוט הוא, שאישה קונה עצמה במיתת בעלה, ואחר שהוא מת ניתקה הזיקה שביניהם. החידוש הוא שמבעל למדים לבן, שאף הוא אינו יורש אמו בקבר להעביר נחלה לאחיו.
יש בירושה בחינה של קריאת שם על הנחלה, וכשם שהבעל אחר מיתתו לא יקרא שמו על נחלת אשתו כך בן אחר מיתתו לא יקרא שמו על הנחלה ולכן אינו יכול להעביר נחלתו לאחיו.