יומא ג' (ע"ב) – ד' (ע"א) – לימוד מבנין אב

יומא (ג' ע"ב – ד' ע"א):

אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו.

ובירושלמי (יומא דף ב'):

מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה.

מדת בנין אב היא התפארת בנטותה לצד נצח או הוד.
התפארת נקראת אב. הנצח וההוד נקראים בנים.
"התפארת – זו מתן תורה" (ברכות נ"ח ע"א).
ששת הימים נקראים ששת ימי הבנין והם כנגד ששת ימי בראשית בהם נבנה העולם.
ששת ימי התפארת בם בחי' בנין אב והם ההכנה לכניסה לשכינה שהיא השביעית בחי' מלכות. כששת ימי המעשה שהם הכנה לשבת.
ובירושלמי אמרו שבעה ימים כנגד שבעת ימי הבנין וזו ההכנה לכניסה לשכינתא עילאה בחי' בינה, שהיא שמינית.
מכל מקום לימוד בנין אב מתאים ללימוד מימי הבניין שהיו במתו תורה שהיא אב והרי הם בנין אב.
ששת ימי הבנין הם הבנים הבונים ומתן תורה הוא בחינת האב והרי לנו בנין אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישה.
המחלוקת בין הבבלי והירושלמי היא אם ההכנה היא לכניסה לשכינה תתאה בחי' המלכות או לשכינתא עילאה בחי' הבינה¹.
המלכות היא הספירה השביעית אחר ששת ימי הבנין והם הכנה לכניסה לשכינא תתאה.
הבינה היא הספירה השמינית הבאה אחר שבעת ימי הבנין מן המלכות ועד לחסד ושבעה ימים אלו הם הכנה לכניסה לשכינתא עילאה השמינית.

 

---

¹ עי' קהילת יעקב ערך שכינה: "יש שכינה עלאה ותתאה בינה ומלכות".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *